כְּשֶׁהָלַכְנוּ לַשּׁוּק אֲנִי הָיִיתִי הַזָּר
וְאַתְּ הָיִיתָ בַּת הַבַּיִת.
וּבִקַּשְׁתְּ לָךְ תִּיק
שֶׁיִּהְיֶה לְצַד גּוּפֵךְ
וַאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי לָךְ
עֶגְלַת שׁוּק מְשֻׁבֶּצֶת אָדֹם.
כְּשֶׁהָלַכְנוּ לַשּׁוּק הָיִיתִי כָּל כֻּלִּי מְכֻוָּץ
וְאַתְּ הָיִית כָּל כֻּלֵּךְ שָׁם.
וְלַמְרוֹת שֶׁזֶּה הַמִּבְצָר שֶׁלִּי
כָּבַשְׁתְּ בּוֹ כָּל חֵלֶק.
וּכְשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ בַּשּׁוּק אֲנִי מְחַפֵּשׂ כָּל
סִימָן, כָּל רֶמֶז שֶׁהִשְׁאַרְתְּ.
אַחֲרֵי הַכֹּל הַנִּיחוֹחַ שֶׁלָּךְ חָזָק
מִכָּל רֵיחַ שׁוּק.
פַּעַם, אֶחֱזֹר מֵהַשּׁוּק
וַאֲסַפֵּר לָךְ אַגָּדָה עַל מוֹכֵר הַמִּיצִים,
וְהַגָּדָה עַד כַּמָּה
אֲנִי צָמֵא אֵלַיִךְ לְעִתִּים.
© כל הזכויות שמורות ל - אביחי קמחי, ירושלים 2010 ניקד והעיר אסי דגני |