כותרות TheMarker >
    ';

    יומן סיפורים

    תמיד אהבתי לכתוב, זה החל במכתבים והמשיך בסיפורים, זיכרונות, הדי פנטזיות מדליקות. הסיפורים נולדים מאוחר בלילות או מוקדם בבקרים, תמונה, תסריט או רעיון. ציור מילים על מסך מחשב, מפיח בהם חיים אחרים, לפעמים מפתיעים, גם אותי.

    הנץ דואה © כל הזכויות שמורות

    0

    פנטזיה בספריה (1)

    7 תגובות   יום שישי , 7/1/11, 09:05

    יום שישי בספריה, יום שקט מהרגיל, הילה של משהו שכבר מזכיר את השבת.  נכנסתי והחזרתי את הספרים לספרנית האנורקטית עם המיני, המגפיים והחזה הגדול.  לא יכול הייתי לעצור את הרגשת האיבה המטרידה שחשתי, ובכל זאת, הרי אין זו אשמתה.  חשתי תחושה חזקה של חוסר מנוחה, לא יכול הייתי להתרכז בחיפוש הספרים לשבת.   הלכתי לשירותים וכשיצאתי, לא יכול הייתי שלא להבחין בשירותי הנכים ופתאום את הופעת לידי, בתוכי.  חייכתי חיוך קטן ונזכרתי בכל כך הרבה שיחות ואירועים.  כמו אדוות גלים המרטיבה את החוף עלו בי רגשות והרגשות.  נזכרתי בך, בשמלה מופשלת וקולות חנוקים של תשוקה.  נזכרתי בזיון של התפייסות, וחדווה של סיכון והרפתקה או סתם התנסות.

     

    המשכתי לתור את הספריה (ספרית אריאלה בת"א), טיילתי ונכנסתי לאגף על שם אחד העם, בחנתי את הספרים וחשבתי שבדיוק כאן בפינה נהיה מוסתרים מהספרנית ואם תצליחי להיות שקטה, ואם אני אכבוש גניחה של תשוקה נוכל גם כאן לממש את התאווה המטורפת שלנו איש לאישה.  טיילתי בקומה שלמעלה ושם מצאתי חדר נעול עם כיור, שפתחתיו וחשבתי איך אני מכופף אותך על הכיור כאן וחודר אותך מאחור, אוחז בשדייך ודוהר, טובל בשפע הרטיבות שידעתי כל כך טוב.

     

    אז היה זה סיור מודרך בספריה, מודרך על ידי מדריכה מקסימה.  בכל פינה דמיינתי אותך, כאן יושבת ומקבלת אותי מקדימה, חולצה וחזיה מופשלות שדייך גואים תחת כפות ידי החמות, אוחז בהם בחוזקה, צובט פטמות נענות.  בקומת המרתף ראיתי עוד דלת פתוחה, נכנסתי לאגף ואישה באה לקראתי, סגריה מהבילה בידה.  טוב, כאן כבר הייתי צריך להסביר מה בדיוק אני עושה, סיפרתי שאני מתייר בספריה אבל העלמתי אותך.  היא סיפרה לי על השאלה של תדפיסים מקוריים אבל אני, חסר סבלנות כבר רציתי שוב להיות איתך, מלמתי מילים של נימוס והמשכתי בנדודי.

     

    עברתי כל קומה ומסדרון אפילו זה החשוך בו יכולים היינו להתחבק ולהתנשק, להחדיר יד בוערת לכוס נוטף תשוקה ולשמוע אותך גומרת בשנייה ומיד ממשיכה.  עוד מקום ועוד פינה, הכל בעיני כל כך מתאים למשש את גופך ולחדור אליך עם אצבע או יד או זין זקור בתאווה בוערת אליך אישה.  חפצתי לחפון אותך בין שתי כפות ידיים חמות, מאחור ומקדימה לחפון את הכוס והישבן, לגרוף אותך אלי ולחקור את מקור הפעימות, את הרטיבות המתפרצת, את מה שהוא את וגם האויב שלך.  גלים של חום עלו בי, מחשבות באו והלכו, ידעתי בדיוק מה לעשות והאגו הנבל, מנע אותך ממני, חיסר גאולה.

     

    במשך שעה ארוכה טיילתי לי בספריה העירונית, מחפש אותך בי בתוכי, רוצה לדבר, לסמס.  רוצה לומר לך בדיוק מה אני רוצה כך שלך יוותר רק לעשות.  ללכת בעיניים מכוסות כאילו כיסיתי את עיני נפשך המתחבטת, לא לחשוב רק להרגיש את המגע, את חיבור הנשמות.  כל כך רוצה הייתי להתחבר אליך כפי שכבר היה.  בוער בתשוקה ללא זקפה, כולי משתוקק וחסום בעת ובאותה שעה.  אני לא יודע אם אשלח לך, אני לא רוצה שוב ללכת עם אותה נשימה.  אבל הסערת אותי יקירה, הסערת אותי כפי שלא חשבתי שאת, עוד יכולה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/2/11 09:39:
      מאוד אהבתי.
      והזדהתי.
      כאילו כתבת אותי.
        17/1/11 20:54:
      טוב ויפה...אבל בספריה??!!....
        8/1/11 12:47:
      טוב.......!
        8/1/11 09:46:
      נתת לי רעיון.
        7/1/11 18:30:
      ממש סיור מדהים...
        7/1/11 16:06:
      טוב אז הייתי צריכה לבלוע את הרוק כשסיימתי לקרוא
      יש לי סצינה דומה מהלובר
        7/1/11 09:14:
      (איזה יופי. בית אריאלה זה קלאסי לזה. הייתי מאחלת לי גם) תודה. על הסיור והסיעור

      ארכיון

      פרופיל

      הנץ דואה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין