כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    גנאולוגיה וספרות

    לכל התעניינים בגנאולוגיה ובספרות ובכל מה שמתקשר אליהן במישרין ובעקיפין

    0

    אם נודדת-מיתוס מול מציאות

    14 תגובות   יום שישי , 7/1/11, 15:09

    ''


    While there is perhaps a province in which the photograph can tell us nothing more than what we see with our own eyes, there is another in which it proves to us how little our eyes permit us to see


    Dorothea Lange

     

     

     ''''''

     

    ''


     

     

    אם נודדת-Migrant Mother ,שצילמה דורותיאה  לאנג ב-1936 והפכה לאחד מסמלי השפל הגדול,מופיעה על כריכת התרגום החדש ל"ענבי זעם"  של ג'ון סטיינבק בהוצאת "ידיעות אחרונות".( התערוכה מצילומי דורותיאה לאנג במוזיאון הצילום של תל חי ) .

     

    הצילום המיתולוגי מלווה  במלחמת גרסאות,זאת של דורותיאה לאנג ואלו של פלורנס אוונס תומפסון (Florence Owens Thompson;‏ 1903–1983),אלמנה בת שבט הצ'ירוקו  ושבעת ילדיה.בראיון ב-CNNסיפרה בתה ,שאמה גידלה עשרה ילדים,עוד שלושה  והוסיפה, שפרסום התמונה גרם למשפחה להתבייש בענייה ,אבל גם להיות נחושה לא להיות שוב ענייה. בחודש מרץ 1936, לאחר שסיימו קטיף סלק בעמק אימפריאל שבדרום קליפורניהנסעו תומפסון וילדיה צפונה כדי למצוא עבודה חדשה.תוך כדי  הנסיעה התקלקל רכבם והם עצרו במחנה עניים ליד העיירה ניפומו (Nipomo), (רבים כאלה הוקמו  בעקבות המצב הכלכלי). בזמן ששניים מבניה של תומפסון לקחו חלק מהרכב לתיקון בעיירה, הקימו היא ושאר בניה מאהל זמני. בזמן שתומפסון חיכתה, התקרבה אליה דורותיאה  לאנג, שנשלחה מהמנהל הפדרלי ליישוב מחדש (RA), וצילמה אותם. היא צילמה תמונות תוך 10 דקות.

     

    גירסתה של לאנג היתה:" "לא שאלתי לשמהּ או על ההיסטוריה שלה. היא אמרה לי את גילה, 32. היא סיפרה לי שהם התקיימו מירקות קפואים מהשדות הסמוכים וציפורים שהילדים צדו. היא בדיוק מכרה את צמיגי מכוניתה כדי לקנות אוכל."

     

     תומפסון טענה שלאנג מעולם לא שאלה שאלות והבינה את הפרטים באופן לא נכון. טרוי אוונס, אחד מהילדים, סיפר:

    "לא ייתכן שמכרנו את הצמיגים, משום שכלל לא היו לנו צמיגים למכור. היחידים שהיו לנו היו על המכונית, ואתם גם נסענו. אני לא מאמין שלאנג משקרת, אני פשוט חושב שהיא ערבבה כמה סיפורים, או שהשתמשה בסיפור אחר כדי למלא את הפרטים שהיו חסרים לה."

    תומפסון אמרה שלאנג הבטיחה לה,שהתמונות לא יפורסמו , אבל שלחה את התמונות ל"סן פרנסיסקו ניוז" ולרשות הממשלתית שעבדה בה. כעבור זמן לא רב פרסם העיתון את התמונות, ולצידן נכתב שאלפי עניים סובלים מרעב במחנות ליד ניפומו. בעקבות פרסום התמונות נשלחו תרומות כספיות ואוכל אל מחנה העניים, אבל תומפסון ומשפחתה כבר לא היו שם.

     

    תחת הכותרת:"אישה נאבקת בעוז בתמונה המפורסמת של השפל הגדול" צוטטה פלורנס אומרת "הלוואי שהיא [לאנג] לא הייתה מצלמת אותי. אני לא מקבלת אגורה מזה. היא לא שאלה לשמי. היא אמרה שלא תמכור את התמונות. היא אמרה שהיא תשלח לי עותק של התמונות. היא מעולם לא עשתה זאת."

     

    כשהוצגה התמונה בתערוכה ב-1941, נעשה ריטוש בנגטיב כדי להסיר את קצה האגודל של תומפסון, שהופיע בפינה הימנית התחתונה והפריע לקומפוזיציה. הדבר נודע בשנות ה-60, כאשר בני זוג גילו את התמונה המקורית בפחי האשפה של לשכת המסחר בסן חוזה. אחרי מותם גילתה בתם את התמונות בביתם. 


    באותו זמן, נמכר תצלום מקורי שלאנג כתבה מאחוריו הערות וחתמה עליו, תמורת 244,500 דולר. בנובמבר 2002 נמכר העותק האישי של לאנג תמורת 141,500 דולר. באוקטובר 2005 שילם קונה אנונימי 296,000 דולר עבור הצילומים הלא מרוטשים.

    מסתבר שלא רק בעלי הון ניצלו את השפל הכלכלי כדי להתעשר....חמש התמונות הנוספות שצולמו באותו סט  (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

    סדרת התמונות שצילמה לאנג

     

    Destitute pea pickers in California. Mother of seven children. Age thirty-two. Nipomo, California

    התמונה המקורית לפני הריטוש


    ''  ''       

    הבול  לזכרה של תומפסון. כותרת הבול: "אמריקה שורדת את המשבר".הבול פורסם ב-1998 ובנותיה של תומפסון הופיעו עליו עוד בחייהן.(תופעה נדירה בבולאות)


    ''

     סיפור חייה- Migrant Mother

     

    ''

     

    Dorothea Lang's Famed Photo:Migrant Mother

                ''


     

    ''

    ג 'ון סטיינבק & ענבי זעם

     

    ''

    ענבי זעם-עדיין אקטואלי 

    Destitute pea pickers in California. Mother of seven children. Age thirty-two. Nipomo, California

    התמונה לאחר הריטוש

    "ענבי זעם" מאת ג'ון סטיינבק | סטיינבק, שכונת התקווה

     

    "ענבי זעם" מאת ג'ון סטיינבק | להראות את האדם הנשכח

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/2/11 18:54:
      מרתק. תודה.
        16/1/11 02:12:
      תודה לך, רחל, על הפוסט החשוב והמקיף.

      האדם כאובייקט - מאד מעניין איך זהותו של אדם יכולה להפוך לדימוי ציבורי / אנושי מבלי שיש לו כל שליטה על כך.

      במקרה של תומפסון - לפחות נשמע קולו של הסובייקט, מה שאיפשר את החשיפה של שני צדדיו של הסיפור לאור...

      שוב, תודה...
        11/1/11 03:31:
      ואוווווווווווווווו. כל הזמן את מרגשת אותי מחדש עם החומרים שאת מביאה הנה. פשוט תענוג.
        11/1/11 03:22:
      אתמול נדהמתי כשמישהי אמרה בדיון כלשהו "העת הזו מזמנת לנו קשיים נוראיים, קשים ביותר ומאד אינטנסיבים". חשבתי על הפוסט שלך והתקשתי להעמיד אותה על מקומה. לפעמים, אדם מדבר על עצמו. לא רציתי (אולי) להגיש לה קשיי חיים קצת יותר מהותיים לעומת אלה שלנו.
        9/1/11 07:52:
      מאלף
        9/1/11 01:43:
      בארכיון התמונות של מדינת ישראל מצולם סבי, מהגר חדש גם הוא, תולש נוצותיה של תרנגולת.
      הגיעו מן השואה למעברות בצפון לאחד החורפים הקשים יותר בישראל. אבל לעניין הפוסט - אני מוצאת שהגירה היא מצב אישי מאד קשה על הגברים ועל הנשים כאחד. האחריות הנתונה על ההורים למצוא מקום ופרנסה לילדים שלא מבינים מדוע ולמה הקשיים. את הקושי הרב והדאגה, ניתן לראות על פניה של האם הצעירה. רק מתוך גילם של הילדים אפשר להבין עד כמה היא צעירה, כי פניה זקנים בשנים רבות מגילה הכרונולוגי.
      ריגשת אותי מאד עם הפוסט הזה, ואני מתכוונת להמשיך לקרוא גם אחרי התגובה, ברשותך.
        8/1/11 16:19:
      מרתק. תודה על עוד פוסט מעניין !
      ואוו ריתקת אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
      **************************************
        8/1/11 12:02:
      תודה רבה על הפוסט החשוב, המרתק, המעורר מחשבה והמאוד נוגע.
      עוררת בי הרבה מחשבות.
        8/1/11 11:32:
      ואהההה איזה פוסט. כן, היתה לי סבלנות לצפות בכל הקטעים וזה כדאי ביותר(כדברי רון).מודה לך מקרב לב על הפוסטים הנפלאים והמשכילים שלך.
      שבת נפלאה חברה
        8/1/11 10:07:
      אני רוחשת לך כבוד גדול על הפוסט הזה.
        8/1/11 01:44:
      ואו איזה פוסט.
      רוצה להגיד לך תודה בשמך - איך קוראים לך?

      ערוך נפלא. העברת את המסר ולמי שהיתה סבלנות לצפות בכל קטע היה כדאי.

      האקטואליה נכונה. כל מי שמעורב קצת בכלכלה מבין ויודע שארה"ב קונה זמן ע"י הדפסת כסף בקצב מדהים. דוחה את הדיפרשן הבא שהוא לחלוטין בלתי נמנע.
        7/1/11 18:29:
      איזה יופי של פוסט. האמת שיצא לי לראות את אחד העותקים של הצילום הזה בתערוכה. לא תאמיני כמה הרושם מתגבר כשהצילום מופיע על קיר מולך.

      תודה רבה וש"ש :-)
        7/1/11 17:36:
      איזה סיפור נוגע ומרתק.
      כמה חבל שהאם המסכנה לא זכתה בקמצוץ מהעושר שהביאה תמונתה לאחרים.
      תודה!

      ארכיון

      פרופיל

      ספרותית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין