מישהי כתבה פה, על כך שממולו היא מבטלת את עצמה. והתגובות הקרירות או האטומות שמוצאים במקום הזה (כמו גם במקומות אחרים) מייעצים לה, "מייחלים לך לצאת מהאבדון", או :"חשבי שוב על היחסים הללו".החישובים הללו מונעים יום יום, שעה שעה, מבני אדם לערער במשהו על מסגרת האישיות האטומה שהם מספקים לעצמם, היא מתאפיינת בעיני הן באטימות רגשית והן ובטיפשות, ואולי הן מתאחדות.
זאת איננה בשום אופן "המלצה" להפוך לקרבן עיוור. היא זכתה, למה שמעטים היום מרשים לעצמם, לערער על אחיזת האני שלהם בשם מה שהפך כבר לקלישאה מזוויעה, ואפילו לא ניתן לציין את שמה לאחר האינפלציה התרבותית שהיא עברה ועוברת, היא זכתה לאהוב מישהו. ואם נותר בה האומץ והכוח שלא להירתע מהערעור על ה"רכוש היקר והכוזב מכל", כלומר אחיזת האני שלה, אז הייתי אומר, אל תתבטלי, אלא תהפכי איתו -אם הוא מסוגל לכך כמוך, להפוך למשהו אחר, שטרם הכרת. |