0

(כמו הגוש הזה שנשאר בפה אחרי שמוצצים חלת דבש)

14 תגובות   יום שבת, 8/1/11, 13:24

אל תשכח

להחזיק לי את השיער

פעמיים

פעם אחת כשאני שואבת

ופעם שנייה כשאני מקיאה.

בשתי הידיים

תחזיק

שלא תעז

להקל ראש

בעניין.

 

הפעם השלישית תהיה כשתחפוף לי

אבל על זה

נדבר מחר.

-------------

חילפתי אוטו באוטו יותר (יותר) חדש ויקר (הלכו ההילוכים. אבל אחד קטן) נסיעה ראשונה איתו- לדרום (אותה הדרך עם אותו חיוך מוכר) רגל שמאל מובטלת, משועממת, קצת יותר חופשייה לעשות מה שהיא רוצה. היא מתקפלת אליי (השעמום מביא אליי כל מיני דברים, דווקא את זה אני מקבלת בברכה) במאה שישים וחמש בכביש השישי הרגיש כאילו האוטו הזה שלי ממזמן ("לפחות שימי שתי ידיים" ככה הוא אמר) להתראות אוטושלילבן שלום חלליתאפורה------------ יש לי עוד מה ללמוד על נהיגה שלא ביהירות. זהירות זה שם של משחק שהכללים שלו מי-טש-ט-שים לי בדיוק כשאני באמצע מהלך ------------- והיה עצוב השיר במערכת עם הרמקולים (הבריאים סוף סוף) היא שרה על מי שהולך ואני על מה שלא הולך. נביטה כמו חיטה

-------------

"עלם. כשניפרד מחיי החלוף האלה אני רוצה שנהיה שזורים זה בזה לנצח; נהיה שנינו יצור אחד, פי דבוק אל פיך... על כן תקרע אותי, תקרע ולא תרפה אף לרגע, בשיניך וציפורניך גם יחד. את גופי אקשט במקלעות פרחים ריחניים לכבוד קורבן הכפרה הזה; ושנינו נסבול, אני כי בשרי נקרע, ואתה כי אתה קורע את בשרי.. הוי עלם, זהוב שיער, נעים עיניים, התעשה כעצתי עכשיו? בעל-כורחך אני רוצה שתעשה זאת"  *

------------

העיוורת מספרת על עבר מפואר אי שם במקומות חשוכים ומרפא אין. איך אומרים סומא בנקבה? כל הצער הזה שמטייל בעולם. ילדה קטנה  בפנימייה, נגעו בה בלי שראו אותה, בלי שהיא ראתה. היא רצה אז, ברחה (גם היום היא רצה מגברים. רצה כמו שעיוורים רצים) ------------ החברה אמרה: את לא חדירה לי בזמן האחרון (מה שעובר עליי) סיפרתי שיצאתי לטיול על ענן נמוך. היא סיפרה שהיא עדיין רועדת מההוא שעשה לה כזה בלגן לפני מיליון ואחד שנה פלוס מינוס. חשבתי על טעינת חשמל. ומה צריך כדי להוריד מתח. הארקה. עורק ראשי שאתה ------------ אולי אם תצמיד אותי לאדמה. נאפס מונים. נחליף מינים. נתחפש לזונות. נחלק הרגשות. אולי הקֶצֶר שאנחנו עמלים עליו בשקידה, סוף-סוף יצליח לנו. שם, באדמה ---------- ההיא שהלכה לקלוט שאין עוד אמא אחרי שהכרחתי אותה (ודאגתי למימון הטיסה) חזרה ואמרה שאין מצב לחיות יותר ברוסיה הקרה. על הקבר היא לא בכתה ("זה אבנים זה, זה לא אמא שלי. מה הקשר בכלל") יתומות בוכות בלילה. או דקה לפני סוף הפגישה

--------------

 

''

 

---------------

"איני יודעת איך, אבל משום מה אני מרגישה שמלחמה נטושה בקרבי בין כוחות הנפש. אין מנוחה בליבי ואיני יודעת למה."  *

---------------

תדיר למצוא פאק באמינות. נדיר למצוא פאק באוננות -- אלא אם כן אנחנו מדברים על אותו אחד -------------- פיקציה של הרגשות שבדיתי מליבי, על ליבו. לאיין זו משימה לא פשוטה ------------ לפעמים העצב תוקף. והיום אמא חולה ואבא חסר אונים. מול משימות שדורשות ממני תפקוד-על אני מחייכת יופי. איפה שאין לי מה לעשות אני נשכבת אפיים ארצה, בקושי תפילה יוצאת לי מהפה

------------

"הגיעה השעה לתת מנוחה לגוף ולנפש. קומי, אם המשפחה, קומי על קרסולייך השריריים. אצבעותייך שהתקשו כבר זכאיות להניח את מחט העבודה המוגזמת. לא טוב להגדיש את הסאה".  *

-------------

להביא אותך לדבר את זה כמו לשבת מולך עם סכין טורנה ולקלף לך מהברך ומהמרפק את כל מה שמפריע לתנועה החלקה של המפרק. להכריח להרגיש. אני בשר ודם. וזיעה. ודמעה --------------- הנזקקות ההדדית הזו, חומר יקר. לספר אותנו ככה, לצעוד יחפים במחילות של מוח ורגש למעלה למטה ויופי וחרא ------------ פינת הביזאר היומית: בא לי להניק אותך ------------- קוצר-נשימה וקוצר-רוח: לפעמים אין לי טיפת סָבְלַ-נו כבר, תיקח, תשדוד אותי לך. בחפץ-לב, או בלב שהוא חפץ. עניין של סמנטיקה

------------

ביום החמישי יצאנו לשתות. באמצע כל ההו-הא הרגשתי לרגע קצת זרה למוזיקה הרועשת ולכוסות ה-מת-נג-שות פתאום רציתי להיות בלילה ההוא בשביל ישראל באוהל בין ברושים לאורנים ברכס רמים בשקט הלא-נגמר הזה. נוף קדומים. להירדם אחרי אוכל-על-גזיה עם שירת-תנים ולפקוח אוזניים לשירת-ציפורים. בין ברוש לאורן. צריך לחיות קצת ככה ----------- יופי של חמין יצא לי היום. ושרנו ממש לאט את צמאה נפשי ואת הדרור שיקרא. שבת. שלום (וניצוצות של מנוחה) ועכשיו לאגם, תה עלים יתבשל. שמיכה משובצת. ומצלמה (ננוח בין סבך של קנים שאינם מבשרים את הסוף. סוג של לעשות אהבה. לנצל הזדמנויות שניתנו מאלוהים במתנה)

----------

"את נשק היום-יום שלך הניחי בארון למשמרת, וגם אני אסדר את חפציי".  * (לוטראמון. שירי מלדורור) ועל זה אני עוד חייבת תודה שאין לי מילים להגיד. ציוצים מופלאים של להקת ציפ-אורים שלמה ומאירה (על ראש הברוש שבראשי)

----------

בסוף יום רביעי הארוך הגעתי הביתה מאוחר (עברנו בחברותא על עשר המכות וחשבתי על כמה הרבה צבע שלא רואים בספר היה במכת דם. ואיך נראו בבכורות הציורים על המשקופים למי שעבר שם בסביבה. דמיון. דיסקית מסתובבת בראש זה רעש נהדר. ומילים של קודש שבאות אליי בזוהר אפל. תורת הקבלה) הדלקתי אור במקלחת ונתתי למים חמים לעשות מלאכתם נאמנה (לעצמי המטונפת והנקייה)  האור שחובר לו יחדיו לחשמל של התנור הס-פי-רלי הדליק אותו בלי שביקשתי בכלל (ובלי ששמתי לב אליו) ואז הכל קפץ. כל החשמל שאפשר. ואישי הניח במקלחת פנס בתור התחלה עד שירים את הפקק (בקבוק-חשמל-נשפך) כשהוא חזר כבר התרגלתי ביקשתי שלא ידליק (ושייקח את הפנס) מקלחות באפילה ארוכות יותר ממקלחות באור. החושך מדבר אחרת עם העור. יותר לאט. וחשבתי על מה שהקפיץ: דוד, תנור, מזגן. כמה הרבה חום אנחנו צורכים

 

כמה הרבה חום אני צריכה

 

http://www.youtube.com/watch?v=cFMHtNXc2Uk

 

דרג את התוכן: