חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
לבכות לך ז'קלין .
מישהי שלמדה אתי בשעתו באוני', אמרה לי פעם שכאשר היא שומעת את הבחור השכן בבניין בו היא גרה מאזין למוסיקה קלאסית ולאופרה , היא תוהה האם זה נעשה כשהוא עצוב, או שמח. מעבר לכך שהתעניינותה בו עצבנה אותי אז, היא גרמה לי לחשוב על הנושא (כמו תמיד אצלה, חכמה כזו שלמדתי ממנה לא מעט. ). ובנוגע לשאלה שהועלתה, חושב שאני עושה את זה במצבי גם וגם (מניח שבחירת היצירה היא בהתאם) . ובהרבה מקרים, כשאני במוד מהורהר כזה.
ואם כבר מדברים על עצב, נעבור לנושא הפוסט- הצ'לנית Jacqueline du Pré ז"ל.
(לגבי ההיגוי והכתיבה בעברית, ראיתי כבר 3 גרסאות: דה פרה, דו פרה ודי פרה. הצרפתיות שכאן, מה הנכון? אם יש כזה).
ז'קלין, אחת הצ'לניות הטובות והמיוחדות בכל הזמנים, נערה יפה, תוססת ומלאת שמחת חיים , שעשתה את הופעתה הראשונה בקונצרט רשמי נחשב כבר בגיל 16, מי שמצאה לכאורה את אהבת חייה עם מוסיקאי בעל שיעור קומה (התגיירה לצורך נישואיה עם דניאל ברנבוים), מלווה בחברים רבים מהברנז'ה של שנות ה-60 , שמסתבר כי היו עליזות לא רק בסצנת הרוק, אשר בשלב מסוים צללה לתוך טרגדיה נוראית בעת שחלתה במחלת הטרשת הנפוצה חשוכת המרפא, שגדעה באכזריות את יכולתה לנגן והביאה לבסוף גם למותה. בתחילת שנות ה-70, פתאום, ללא כל הכנה מוקדמת, היא הרגישה שהיא מאבדת תחושה באצבעותיה, ובהמשך, ההתדרדרות שהגיעה מכך. ההקלטה האחרונה שלה הייתה בערך ב-73, שגם אותה כמדומני היא עשתה כבר תוך קשיים רבים. ז'קלין נפטרה ממחלתה בשנת 87 בגיל 42. הרבה שבחים נכתבו על התנהגותה ואומץ ליבה בתקופת המחלה, במיוחד בהתחשב בכך שהיה עליה להתיצב יום יום מול העובדה שהיא איבדה בבת אחת את שתי האהבות שהיו core חייה (הנגינה, ובהמשך גם את ברנבוים). מוסיקאית ענקית שהשתלבו בה אישיות צנועה לצד כישרון נדיר, שנבע ממנה בטבעיות. נאמר עליה כי היא מייצגת מוחלטת של כנות, הן בחייה האישיים, והן במוסיקה.
בתחילת המחלה, ברנבוים עדיין היה שם וטיפל במסירות. אך מאוחר יותר הוא כבר היה קצת ממרחק, די מרוכז בקריירה שלו. בתחילת ה-80 החל במערכת יחסים עם פסנתרנית רוסיה ומאוחר יותר הגיש בקשת גירושין לטובת נישואיו עם האחרונה, ממנה יש לו שני ילדים. בנוגע לברנבוים בהקשר הזה, יש מגוון דעות. יש המבקרים אותו על כך, ומכנים זאת כסוג של נטישה, ויש הרואים בזה בסך הכל ביטוי לתכונות אנושיות. לי יש רושם שקצת מצניעים את הצעדים הנ"ל של ברנבוים בכתובים למיניהם, אולי תוצאה של כוחו והשפעתו הקיימים עדיין, ואולי טעות בידי. אם כך הוא, מתנצל מראש. לטוטאליסט שבי יש דעה על הנושא. למרות היותו פסנתרן ומנצח בחסד , קיימת בי מאז הסתייגות מסוימת כלפיו. כמובן אם נוסיף לכך גם את העובדה שהוא הפך לסוג של 'ברלינאי' והחל לייצג "קצת" אלמנטים אנטי ישראליים. (מאוד נוח לעשות זאת ממרחק מושבו בברלין, תוך אחיזה בדרכון פלסטינאי, במקביל לשאר אזרחיותיו... ).
היה כמובן גם את הסרט המעט שנוי במחלוקת "הילרי וג'קי", עם אמילי ווטסון , שלי אישית קצת לא השתלבה בגילום דה פרה (איפה היופי המעודן של ז'קלין ואיפה ווטסון? לא קשור כמובן ליכולת המשחק שלה) עם הסיפור הלא מאומת עד הסוף על רומן שניהלה לכאורה ז'קלין עם בעלה של אחותה. בתה של הילרי אמרה כי הסרט היה אי הבנה אחת גדולה . וברנבוים אמר, "הם לא יכלו להמתין עם זה לפחות עד לאחר מותי?" ( אלוהים צוחק לו שם למעלה... ).
אבל סטינו יותר מידי. בואו נחזור לז'קלין ולמוסיקה. יש הטוענים שדו פרה ניגנה כל יצירה כאילו והיא עצמה הלחינה אותה. אבל, אם יש יצירה אחת המייצגת אותה ביותר, כקונצנזוס, תהיה/יהיה זה הקונצ'רטו לצ'לו של אלגר. יצירה מופתית, שהביצוע של ז'קלין (במיוחד זה בהקלטה משנת 65 -בהיותה בת 20 - , בניצוחו של סר ג'ון ברבירולי עם התזמורת הסימפונית של לונדון) הפך להיות לרפרנס של כל הזמנים לביצועיה. כאן, הפרק הפותח של היצירה (בקליפ הזה מובא רק חלק ממנו), עם ברנבוים, בימיהם הטובים.
הביצוע המדובר, עם ברבירולי, הוא באלבום הזה.
וכאן , הביצוע הנ"ל בטיוב, קצת חורק, בהדפסת חברת בת של EMI.(אמנם ברבירולי גם 'ותיק', אך בצילום זה אלגר...(-: ). בנוסף לנגינת הצ'לו המופלאה בעיני, אני אישית אוהב מאוד גם את כניסות הקלרניט ששם.
למי שמעוניין בעיסקת חבילה, אפשר לקבל בסט הזה את ההקלטה המדוברת, בתוספת יצירות חשובות אחרות בביצועה.
וכאן טריביוט וסיפור ב-6 חלקים. צירפתי רק את הראשון. בין היתר כל ה'מאפיה הישראלית' שם . ברנבויום, פרלמן, צוקרמן (אחד הוויולנים הטובים בעולם, שיחסית ממעט להופיע ולצערי פספסתי אותו כשהיה לאחרונה בארץ) , זובין מטה וכו'. שימו לב כמה עליצות ושמחת חיים, שנקטעו להם. (וגם פסנתרנית מוכשרת ביותר).
ללא ספק אחד המקרים הטראגיים של עולם המוסיקה הקלאסית. יש גם קטעי וידאו קשים יותר, משלהי חייה, אחסוך מכם הפעם.
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה איריס.
מקווה שיהיו עוד שימצאו חן בעינייך.
מעריך את הכנות שלך בנושא.
עוזי- יופי של קטעים הבאת.
גם מישהו לפניך שם כאן כמה דברים מעניינים של מטאל עם צ'לו.
וואלה , מתאים לי צ'לו, משהו בערך בתדר בין גיטרה לבס...
ולגבי מטאליקה, ששמת כאן, נראה שאני צריך קצת להתנצל, בפניהם , ובפניך (-:, קצת שיניתי את דעתי, ללא ספק הייתה להם תרומה לעולם המטאל, וגם הקול של הטפילד טוב, כנראה, כדבריך, נפלתי אז בהופעת החימום שלהם לסטונס לתקופה לא טובה שלהם, וגם הקונטקסט עם הסטונס היה לדעתי שגיאה מצידם לבוא.
ומוזיקאית מוכשרת.
http://www.youtube.com/watch?v=9BONcpuDcrc
פוסט מחכים, באמת מוכשרת ביותר, כואב הלב על הסיפור האישי והטרגי של הבחורה המדהימה הזו.
צ'לו זה באמת כלי מדהים ויכול להשתלב בהמון סגנונות מהמקום הקלאסי הטבעי עד למטאל.
קליר, אתה עצמך גם מין צ'לו כזה שמתמצא בכל סגנון, כבוד!
לא ידעתי על כל הסיפור עם בירנבוים, אבל תמיד כשראיתי אותו בטלויזיה היה בו משהו מטריד.
אם כבר קלאסי ומטאל, עוד שילוב מנצח:
http://www.youtube.com/watch?v=sqPVn7cgy6I
שמעי, צבע הדובדבן של שפתייך, במשולב עם הבגד האדום מהממים.
לא הלכתי עם הצ'לניות לכיוון שהצעת (ממתי גברים מסתכלים על מראה חיצוני? ) אבל וואלה, הקרני הזאת באמת גם מנגנת?
יאללה , במקום החומוס של נגי', הולכים אליה?
חבל שאתה לא בא היום... נשיקות
תודה.
גם אצלך.
תודה why.
איזה יופי הגדרת אותה.
את נוהגת בחוכמה בנוגע לחוסר השיפוט. בלא מעט מקרים נכון להבחין בין היישות האמנותית של מישהו, לאחרות שלו. (לא תמיד זה קל (-: ) .
מבין בדיוק למה אתה מתכוון.
זה באמת כלי שמוציא המון רגש ועצב.
הקטעים שהבאת מעולים אחד, אחד.
הקטע האחרון שהבאת, שהם מנגים שלושתם בצ'לו, ענק. הייתי רוצה להיות בהופעה הזו.
אפשר להוסיף גם את זה.
מודה שקצת הפתעת אותי, חשבתי שאת בכלל לא בכיוון.
מעיד על כך שאנחנו יכולים כאן לקשקש הרבה בקפה ועדיין לא ממש להכיר.
לא קראתי את הספר שציינת. מבין שהוא משהו המשלב רומן היסטורי עם נושאים פסיכולוגיים ולא מעט אלמנטים מוסיקליים.
נראה שאני צריך לקטוף לי אחד.
ותודה תודה תודה, לך .
שמע זה עצוב
פוסט קלאסי
באופן כללי אני רק רוצה להגיד שהכלי הזה המכונה צ'לו תמיד עושה לי את זה ואני לא בדיוק יודע להסביר למה אבל זה המצב
אני לא מדבר רק על דמיין ( כאן למשל) (או כאן) אלא בכלל.
אפילו קאברים אינסטרומנטלים לשירי רוק / רוק כבד נשמעים לי טוב על הכלי הזה
דוגמא ועוד דוגמא
איזה יופי.
היתה מאותם יצורים פלאיים ואוריריים, החומר שממנו עשויות אגדות וטרגדיות. לעניינו של דניאל ב. אין לי דיעה או שיפוט, אולי מתוך תחושה (מלכתחילה) שהמבט שלי בהכרח מרוחק וחיצוני לסיטואציה אנושית שהיא מאד מורכבת וכואבת. גם שאר העניינים שציינת אף פעם לא עוררו בי הסתייגות.
העברת נהדר ומיוחד (גם הקליפים), תודה.
כל הפוסט (הנפלא!) הזה הקפיץ אותי לאחד הספרים האהובים עליי - רביעיית רוזנדורף. חייבת להשיג לי אותו ולשקוע בו מחדש. ממליצה גם לך אם במקרה טרם קראת.
תודה תודה תודה!
תודה.
מסכים איתך (ולא רק אני) שהצלילים שהיא מפיקה מהצ'לו, מלאכיים.
בנוגע לחולשות האנושיות, לכך בדיוק התכוונו אלו , כפי שהצגתי בפוסט.
ונכון, לא מעט אמנים ואנשים דגולים התנהלו באופן לא מכובד ביותר בחייהם האישיים.
לא תמיד יש קשר בין שני העולמות האלו שלהם.
תודה דיתי.
מבין למה כוונתך.
והצילים שהיא מפיקה בנגינה ממש חודרים לנשמה.
הסיפור מסביב לא עושה חסד למשפחה
אבל בני אדם הם אנושיים ומבטאים חולשות
גם אם הם מוזיקאים גאוניים. צריך לקרוא על חייו של איינשטיין איך הוא נתנהל עם שתי נשים בשביל לזכור
שמעפר באנו ולשם גם נשום וביניהם אנחנו
מלאי חולשות.
לפעמים בהחלט יפה וכואב הולכים טוב יחד ומעצימים זה את זה.
מפתיע? וכי למה?
אף אחד לא מקרה אבוד. את עדיין צעירה ויכולה להיפתח לגוונים חדשים.(ולא רק בשיער (-: ).
אמילי ווטסון מקסימה כשחקנית, אבל, לי לפחות, היא לא באה טוב כז'קלין דו פרה.
לא יודעת למה.פחות יצא לנו לדבר על מוזיקה קלאסית.כנראה כי אני מקרה אבוד בז'אנר:-)
פחות או יותר הדבר היחיד שאני יכולה להגיד כאן זה שראיתי את הסרט ושגם כמי שלא בקיאה בסיפור חייה של דופרה, הסרט הרגיש מציצני ורכילותי,שלא באשמת אמלי ווטסון המקסימה, כמובן.
הכרת הרקע, המוסיקה, והאזנה לה, מעצימה את זה יותר.
תודה שוגייזרית.
שמתי לב שכמעט 3 פעמים השתמשת בצמדים 'יפה וכואב' , 'יפה ועצוב', וגם 'מלאים ונקטעו' .
טוב, האמת שהתיחסת לכיוון והדברים שאני עצמי כתבתי בפוסט.
אבל האם זה אומר שמבלי להיות מודעים לכך, יפה הולך אצלנו עם כואב? (לפחות במוסיקה) .
ולגבי 'נייר הקיר' יורשה גם יורשה. וגם אני מסכים איתך בעניין.
ואם יורשה לי, הwallaper החדש בהחלט מהווה שדרוג מהטיזרית הזו עם התקליט :)
תודה אורית.
לא ראיתי את הסרט על צוקרברג, אבל קראתי מעט. קצת אירוני שדווקא אחד כמוהו מייצג את הרשת החברתית הגדולה ביותר. ואולי זה אומר גם משהו עלינו...
באשר לברנבוים, אפשר להוסיף לכך גם את ניסיונו (שהסתיים בתקרית לא נעימה ) לבצע כאן יצירות של ואגנר. דעתי בנושא היא שאם זה מפריע לניצולי שואה, גם אם הם קומץ, יש להתחשב ברגשותיהם. גם לי אישית יש הסתייגות לכך.
אבל נעזוב, באנו כאן למען המוסיקה והכישרון, וכדברייך, הם המלכים/ות האמיתיים כאן.
ועם כל ההסתייגות שכתבתי, גם אני עדיין מאזין לדברים של ברנבוים .
הסיפור המכוער יש לומר של ברנבוים וג'קלין וכל הדמויות המשפחתיות, ממש לא עושה חסד לאף אחת מהן, בעיקר לא למי שנשבע להיות עם בת זוגו בטוב וברע. אני בזה לברנבוים האדם, כמו שאני בזה למארק צוקרברג כפי שבחרו להציג אותו בסרט "הרשת החברתית", אולי הוא מליארדר אבל כסף לא קונה לך אהבה וחברים.
מצד שני המוזיקה הנפלאה והכישרון מדברים בעד עצמן ואת זה אי אפשר לקחת למוזיקאים המוכשרים שאתה כותב עליהם כאן ובטח של המלכה האמיתית ז'קלים דה/דו/די פרה.