שנת 2010 למרבה ההפתעה הייתה שנה טובה לכלכלה העולמית. התפוקה העולמית צמחה כנראה בקצב של כ-5% הרבה מעבר לתחזיות מרבית הכלכלנים לפני כשנה. רוב הסכנות שהפחידו את השווקים הפיננסיים לא התממשו. כלכלת סין לא סבלה מנחיתה קשה, אמריקה לא צללה למיתון חוזר כמו שלא מעט כלכלנים חזו, וגוש האירו בכללותו (בלי להתייחס כרגע לPIIGS) צמח יפה יחסית לכלכלה מזדקנת וזאת הודות לגרמניה. השאלה המתבקשת עכשיו היא האם 2011 תמשיך באותו מתווה בה הסתיימה 2010. הרבה אנשים נוטים לחשוב כך. בטחון הצרכנים והעסקים נמצא בעלייה ברוב חלקי העולם, היצור העולמי בהאצה והשווקים הפיננסיים גואים. מדד MSCI העולמי זינק ב-20% מאז יולי האחרון. משקיעים היום כבר לא נוטים לשים לב לחדשות שרק לפני חצי שנה טלטלו אותם כמו תשואות האג"ח הגבוהות של מדינות הפריפריה באירופה ( יוון אירלנד ספרד וכו') או לחדשות כמו האינפלציה הגואה בסין. בתחילת 2010 משקיעים היו יותר פסימיים. עתה הביטחון הגובר שלהם נראה לא במקומו. על מנת לפשט את ההסבר נאמר כי הביצועים של הכלכלה העולמית ב-2011 תלויים במה שיקרה ב-3 מקומות: שווקים מתעוררים, גוש האירו ואמריקה. שלוש הכלכלות הגדולות האלו צועדות בכיוונים שונים עם סיכויי צמיחה שונים תוך נקיטת מדיניות מנוגדת. שווקים מתעוררים השווקים המתעוררים הם התורמים הגדולים לצמיחה הגלובלית בהפרש ניכר ממדינות המערב. משנזן ועד סאו פאולו הכלכלות האלו מהוללות ע"י מרבית הכלכלנים. עודפי כח יצור נוצלו עם תום, הון זר זרם בהיקפים גדולים. חששות לגבי בועת נכסים הוחלפו בחששות מפני התחממות יתר של הכלכלות. סין היא דוגמא עיקרית אבל היא לא לבדה. בברזיל, בה חנויות עמוסות בקונים גרמו לאינפלציה לחצות את שיעור ה-5% בעוד היבוא זינק בנובמבר ב-44% יחסית לאשתקד. כסף זול תמיד היווה את הבעיה. למרות שהשפל של שנת 2009 נראה כזיכרון רחוק המדיניות המוניטרית נשארה מרחיבה בין היתר הודות לרצון לשמור על שערי מטבע נמוכים. מצב זה אינו בר קיימא לאורך זמן. על מנת לעצור את עליית המחירים מרבית המשקים המתעוררים יצטרכו לאמץ מדיניות מהדקת/מצמצמת בשנת 2011. אם הם יגזימו עם מדיניות זו הצמיחה עלולה להיבלם בחדות ואם הם יפעלו מעט מדי הם מזמינים המשך אינפלציה ודחיית הקץ לעתיד. בכל מקרה הסיכויים לצרות כלכליות מכיוון השווקים המתעוררים עולה בהתמדה.
גוש האירו גוש האירו הנו עוד מקור ללחצים הן פיננסיים והן מקרו כלכליים. בטוח הקצר הצמיחה קרוב לוודאי תיבלם בין היתר עקב מדיניות הצנע וצמצום התקציבים של הממשלות באירופה. למדינות החזקות כמו גרמניה האיחוד הוא יותר וולונטרי ואף מזוכיסטי ואילו למדינות הפריפריה כמו אירלנד , יוון ופורטוגל אין הרבה ברירות ויש להם עתיד יותר עגום. מחקרים מראים שמדינות אשר שייכות לגוש מטבע אחיד לא יכולות לשפר את התחרותיות של כלכלתם רק ע"י צמצום שכר והורדת מחירים. מדינות רבות בגוש האירו חייבות הרבה מאוד כסף והמודל הבנקאי האירופי, אשר מבוסס על אינטגרציה מוחלטת חוצת גבולות, ראוי שיעבור בדיקה מחדש. קשיים אלו יכבידו על טובי הממשלות וקובעי המדיניות בגוש האירו. מנהיגי הגוש לא נראים אחידים בדעותיהם מה שיקשה אף יותר על חילוץ הגוש מתסבוכת כלכלית.
ארה"ב שלא כמו אירופה, בארה"ב המדיניות המקרו כלכלית רחוקה מאוד מהצנע אותו נקטו מנהיגי אירופה. הסכם הפחתות המיסים אשר נחתם בדצמבר האחרון היה הרבה מעבר לציפיות. לא רק שהוא הוארך בשנתיים ( ההסכם אושר לראשונה בזמן ממשל בוש) אלא אף הורחב בהיקף של 2% תוצר בשנת 2011. כאשר מדיניות זו משוקללת יחד עם מדיניות מוניטרית מרחיבה של הפד , אמריקה מזריקה לעצמה עוד מנת סטרואידים ממריצים בדיוק כאשר אירופה נמצאת בתקופת גמילה. תוצאת שילוב הכוחות תגרום ככל הנראה לצמיחה של כ-4% ב-2011 , מעל השיעור הממוצע ומספיק כדי להפחית את שיעור האבטלה אם כי לא מהר כפי שמצופה. אולם הפוליטיקאים בארה"ב לוקחים סיכון. למרות שהתקציב לטווח ארוך נראה מפחיד, אובמה והרפובליקנים לא טרחו אפילו למצוא פתרון פיסקלי לטווח בינוני שלא לומר לטווח ארוך. פתרונות רבים לתקן את הגירעונות בתקציב לא מצאו אוזן קשבת. מחזיקי האג"ח, שהיו מאוד סבלניים לנוכח ההדפסות הבלתי פוסקות של מטבע הרזרבות החשוב בעולם, הגיבו ע"י מכירה. ישנם משקיעים הצופים גידול בתוצר לאורך הדרך אך מספר הולך וגדל מביט בדאגה לנוכח גודל הגרעון ההולך ותופח של ארה"ב. אם זה ילך ויגבר אנו צפויים לראות את שוק האג"ח האמריקאי במשבר ב-2011.
עד כמה חשובה פרשת דרכים זו ? ההתפצלות בין שלושתם תגביר את הסיכון של כל אחת. מדיניות הריבית המרחיבה בארה"ב בצד החשש מחדלות פרעון של מדינות באירופה יגרום להון להמשיך לזרום לשווקים המתעוררים ויגרום לבנקים המרכזיים של אותם שווקים לא לרצות להעלות ריבית כדי להתמודד עם האינפלציה, על מנת לא לגרום להתחזקות זרימת ההון אליהם. בעוד כחמש שנים צפויים השווקים המתעוררים לתרום מעל 50% מצמיחת התוצר לכלכלה הגלובלית אך רק 13% מצמיחת החוב הציבורי הגלובלי ולכן במקום לאזן את הכלכלה הגלובלית אנו נמצא בשנים הקרובות בין מערב חדור חוב לבין מזרח חסכן.
המערב נמנע ממיתון בגלל שאירופה וארה"ב עבדו יחד וחלקו את אותה השקפה כלכלית. כעת שניהם עסוקים בבעיות פנימיות ואימצו גישות שונות לגמרי לטיפול במשבר הכלכלי. זה מבשר רעות עבור שיתוף הפעולה הבינלאומי. פוליטיקאים בבריסל יתקשו להתרכז בטיפול הבא של מדינה בחדלות פרעון. זה מבשר רעות גם לשווקים הפיננסיים מכיוון שגם אירופה עם גישת "sticking plaster" בנוגע לאירו וגם אמריקה עם גישת Jam today, God knows what tomorrow”" בנוגע לתקציב, הן לא גישות ברות קיימא לאורך זמן.
מקור הכתבה במגזין אקונומיסט
Alon Capital |