כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רקוויאם ללייקה

    יורדות הדמעות מעצמן

    7 תגובות   יום שבת, 8/1/11, 17:29

    בעודי נלחמת בתרדמת החורף באמצעים בזויים כמו זלילה דוחה של כל סוכריות הטופי-שוקולד הדביקות שנמצאות בבית קראתי את הכתבה 'דמעות כריש' של אורלי אזולאי והתעצבנתי. הכתבה מתארת את ג'ון ביינר הרפובליקאי שמונה השבוע ליו"ר החדש של בית הנבחרים והיא כל כולה פרופיל מכוער ופתטי. שטחיות ההבנה שלי בפוליטיקה האמריקאית מתמצה במסקנה שבין רפובליקאים לדמוקרטים האחרונים הם הפחות גרועים בגלל שהם כאילו יותר חברתיים, פרו הפלותיים, וזהו בערך. אני מבינה שאני צריכה להיות נגד הרפובליקאים אבל אני מוטרדת מזה שהביקורת על ביינר בכתבה מתחלקת חמישים חמישים בין עצם העובדה שהוא מתחיל לדמוע בכל פעם שהוא מדבר על משהו שחורג מתחום הכלכלה לבין ההעובדה שהוא שזוף. ככה לא שונאים רפובליקאים. בכל הכתבה יש רק משפט אחד שגרם לי להרים גבה בתהיה והוא שביינר הפך מדמוקרט לרפובליקאי בגלל מדיניות המסים שהחרידה אותו. באמת שלא הצלחתי להבין מה במדיניות המסים הדמוקרטית יותר מחריד ממדיניות המסים הרפובליקנית ואני חושבת שזה היה התפקיד של אורלי אזולאי להסביר את זה. אולי בגלל שנדמה לי שברגשות אני זקוקה לפחות הסברים אז אני רצה לספר לחבר'ה על הכתבה כי כאמור חמישים אחוז ממנה מוקדשים לבכי.

     

    אני מאלה שמאמינות שהסיבות לכל הרוע בעולם נובעות מהיחס המבזה לביטוי של רגשות בכלל ורגשות לא נעימים בפרט. תוך ימים מסתבר שביינר זכה בארה"ב לתארים "רכרוכי", "רגשני" ו"אלוף הקונגרס בהשפרצת מים". מה שמטריד את וולטרס המצוטטת בכתבה איננה הנכות הנפשית שהאומה שלה מפגינה ביחס לרגשות, מבחינתה "לביינר יש בעיה אמוציונלית". במקום להטיל ספק בנחיתות של הבעת רגשות היא יורה לנשים ברגל באבחנה שלכאורה חושפת את המוסר הכפול כלפיהן: "אתם מתארים לכם איך היו שוחטים את ננסי פלוסי אם לה זה היה קורה? מיד היו אומרים שהיא אישה חלשה". המסר של וולטרס הוא שאם אישה ברוב חוצפתה מעזה להיכנס לפולטיקה היא צריכה בראש ובראשונה להוכיח שיש לה תכונות שבמסורת המערבית מאפיינות גבר-על כלומר שהיא סופר רציונאלית ובשליטה. אבל את המוסר הכפול מנציחה וולטרס בעצמה על-ידי ההשוואה שהיא עושה בין בכי לבעיה אמוציונלית.

     

    אני אישית סבורה שההרגשה הנוחה של ביינר ביחס לביטוי הרגשות שלו היא פעולה פוליטית ממדרגה ראשונה אבל התחושה שלי היא שעבור אורלי אזולאי הבכיינות איננה מעשה פוליטי ולכן אני תמהה מדוע היא הקדישה טקסט שלם לאיך ולא למה. לכתוב כתבה שלמה על פוליטיקאית בלי להתייחס לפוליטיקה זה לבוז הן לה והן לקוראות ואני לא רואה מדוע לכתוב כתבה שלמה על פוליטיקאי בלי להתייחס לפוליטיקה זה פחות בוז.

     

    לא פלא שמדינה שמייבאת את המדיניות החברתית הערלה שלה מארה"ב מייבאת ממנה גם את הגז המדמיע. כולי תקווה שהדמעות של כולנו ובעיקר של הפוליטקאים והפוליטיקאיות שלנו תרדנה מעצמן (ועדיף גם שלא רטרואקטיבית).

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/11 00:11:
      שאול יקירי, רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך וזאת בדיוק האינפורמציה שנזקקתי לה. זה מה שהיה צריך להיות כתוב בכתבה.
      תודה :)
        18/1/11 10:11:
      מבחינת מיסים אין הבדל בין דמוקרטים ורפובליקאים. הכסף הגדול שמגיע מתורמים ומחוייב עם מציאות הפריימריז מחייב את כל המועמדים לסנאט ולקונגרס לפנק את המאיון העליון והיה ברור שההנחות במס לעשירים מעידן בוש ימשכו.
      ההפסד בבחירות אמצע הקדנציה עשו לדמוקרטים רק טוב כי מבחינה ציבורית האשמה על המשך הנחות המס לעשירים נמצאת אצל הרפובליקאים שהשיגו רוב בקונגרס.
      לא בסנאט.
      ההבדל בין שני הבתים הוא עצום והכח אמיתי נמצא בסנאט.
      לראיה. בכל תולדות הסנאט היו בו שלושה חברים שחורים בלבד.

      רק כדי להדגיש את הסוגיה בקרב הדמוקרטים.
      בפריימריז במפלגה הדמוקרטית נערכו בערך 8 עימותים בין השמינייה שרצה לצפקיד המועמד לנשיאות.
      בעימותים ברשת אן.בי.סי נקבע רף של גיוס תרומות שרק מי שגייס מינימום מסויים של תרומות יכל להשתתף בעימות.
      בארה"ב רשת סי.אן.אן מפגרת אחרי הערוצים הארציים אין.בי.סי וסי.בי.אס וזה היה העימות שרוב הציבור האמריקאי צפה בו.
      אז מייק גראבל למשל לא יכל לקחת בו חלק.
      מייק גראבל ביחד עם דניס קוסיניץ' היו הדמוקרטים היחידים שבחירה שלהם לנשיאות הייתה מבטיחה שההנחות במס לעשירים לא היו ממשיכות.
        9/1/11 20:38:
      לא שטופיפי זה לא לעניים גם.
        9/1/11 20:38:
      לא, טופי שוקולד אז אין סוכריות מגעילות 33% שוקולד מצופות שוקולד מתוצרת גרמנית, משהו כזה. טופי פארש לעניים.
      טופי שוקולד כמו טופיפי?
        8/1/11 18:29:
      :)) גם אני מסכימה עם כל מילה
        8/1/11 18:15:
      מסכימה עם כל מילה, קלודט. אני לא יודעת אם כל הסיבות לרוע בעולם נובעות מהיחס המבזה לביטוי של רגשות בכלל ורגשות לא נעימים בפרט. אבל לפחות חלק מהסיבות לכך נובעות משם.
      נ.ב. - טופי שוקולד - זה באמת אחד האמצעים הכי בזויים שאני יכולה לחשוב עליהם...
      תמר

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קלודט עטייה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין