
המילים: שיער וקרחת...
לפני שנים רבות רבות, כך מספרות האגדות, נולדו בממלכה נידחת, המילים: שיער וקרחת...
לכל מקום הלכו ביחד, אולי בכיף אולי מפחד, ככלל היה להם נחמד, רק לספר הלכו לבד...
חבריהם לא רוו מנחת, כשקראו: "שיער, היכן קרחת ?" לשאול הפוך היה מוזר: "קרחת, התדעי היכן שיער ?"
כך חלפו להן שנים, שתי המלים הפכו זקנים, לשניהם נהייתה קרחת, פתאום רוו השניים נחת...
יותר הם לא היו צריכים, לספוג את שלל הגיחוכים, כשקראו: "קרחת, שיער נעלם ?" הם לא שמעו... בשל גילם...
|
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני סקפטי,
בלי שיער מרגיש ספגטי,
עם שיער מרגיש פרגמטי.
הכי נחמד להפוך קרחת לאופנה,
זה בטוח בכל עונה.
מי שיש לו שיער יגלח,
מי שאין לו ישאר קרח.
או שישים פיאה להרגיש עם - בלי.
כמו ללכת על הראש עם דלי.
גם באגדות יש דמויות חדשות.
לשרק לא אכפת מאף אחד איך הוא ניראה,
בליבו הוא נסיך בלי גינונים ובלי פיאה.
רק בדבר אחד אינני בטוח,
אם כדאי בעניין השיער לטרוח,
אחרי הכל בדעת הבנות, אי אפשר לבטוח.
לכאן או לכאן, אותנו יצליחו למרוח.
אז במה שקיבלנו באופן טיבעי,
כדאי בהחלט לשמוח.
הרי ברבות השנים, מי שנשאר עם שיער,
הבלורית לו תזכיר ימי בחרות שירצה לשכוח,
וכשכל חבריו כבר יבואו בשנים,
הוא יצטרך להביא לנשים - גן של שושנים.
הן תמיד תראינה בו דון-ג'ואן,
קצת מעייף לא? מזכיר את מקרה גריי דוריאן.
היתה לה אימרה קודחת,
"על ראש חכם" - כך היא אמרה
"לא תמצאו שום שערה טפשה".
ולמה האימרה(לי) היא כל כך מוצלחת?
אולי יש ניחוש לבעלי הבלורית הפורחת?.
מי אמר שהכל צריך לשמוע?
העיקר האופי:-)
מתחת לכל גוף שמן מסתתר לו גוף שרירי והורס
מתחת לכל רעמת שיער יפה מסתתרת לה קרחת יפה

