מנסה להבין מה אני בדיוק מרגישה?

אני עצובה? שמחה? שלמה? מכווצת? נושמת?

הפצע שהגליד כבר מזמן נפתח מחדש?

אולי נסגר הרמטית?

אולי בעיקר מבולבלת!

רק שאם אני מסתכלת עמוק פנימה על מה שהיה פה הרגע

אני יכולה להבחין בבדל של חיוך, העולה מבפנים מתוך סיפוק.

אני מרגישה גיבורה! הבעתי את עמדתי ואפילו בקול.

הייתי חזקה ונוכחת מול הדבר שכל כך חששתי ממנו

כל כך רציתי להתחמק, להימנע ככל האפשר מן המפגש הזה

אולי הבלתי נמנע

ובסופו אני מבינה שזה היה צריך לקרות. חייב.

ובסופו של הפיל התגלה העכבר

ואני נגליתי במלוא עוצמתי

מעגל תם ונשלם

תחי התחלה חדשה!