נאה, גבוהה, הבטן שלה שטוחה להפליא, והחולצות המכופתרות שהיא לובשת, כנוסות היטב אל תוך המכנס, האלגנטי לרוב, מבליטות את זה. אין לה חזה גדול, אבל הוא לגמרי מספיק לצרכים שלי, אבל מה שבאמת מדגדג לי שמה זה ההליכה שלה.

על הגג, אחרי שצילפה כדור אחד מדויק למוח של הסוכן והצילה את ניאו, טריניטי מקבלת בהזרקה בין-עצבית את תוכנית ההטסה של המסוק, וממהרת לעברו, בהליכה שדווקא מבליטה את ההיבטים הקומנדואים באישיות שלה. שנים תיעבתי את התמונה הזו, של הטוסיק הכל כך לא נשי מתרחק מהמצלמה לעבר המסוק. בימים הללו, כשאני חולם חלומות סמי-אירוטיים על חברים, אני מבין שמאחורי הטרדה שלי מאותה תמונה, היתה משוקעת משיכה.

יש משהו מאותה הליכה של טריניטי גם בהליכה שלה. משהו תכליתי, מכאני, העגבות לא מתנועעות בעקבות הירכיים אלא נישאות מעליהן, מוקשות.

וההערות שלה בזמן האחרון נשמעות לעניין.

אני חושב שאתקשר.