| נחום ברנע | דן רוזן | יוסי ביילין | שלי יחימוביץ' | יצחק תשובה | יובל שטייניץ | חיים אורון | האנשים שלי השבוע |

|| נחום ברנע - עבר הזמן!!

נודניק. אתם יודעים מה זה? כן. נחום ברנע. העיתונאי הבכיר, שבדרך כלל מבורך בעט פלאים, בחוש עיתונאות מעולה, והמצאת פרטים מרתקים, בראיה רוחבית ורב-גונית של כל אירוע חדשותי. בכל הקשור לבנימין נתניהו וממשלתו, הוא לוקה בעיוורון, בכהות חושים ובחוסר טקט. כזה היה אופי סיקורו של נחום ברנע את השריפה הגדולה בכרמל. מאז האסון (בחנוכה) ועד היום, בכל ערב שבת, בכתבתו הפופולארית, הוא מסקר את שריפת הכרמל, מראיין אב-שכול ניצב בדימוס, מראיין אב-שכול דרוזי, מסקר את הבעיות, הכשלים והתקלות, מסקר סקור חזור וסקור. גם כשכל המדינה הייתה עסוקה בנשיא המדינה השמיני משה קצב, כל הטורים, הכתבות, התחקירים וידיעות הוקדשו לפרשה, נחום ברנע מצא מקום (הוא הרחיב את הכתבה לעמוד נוסף, מעבר לכפולות הקבועים) לשריפה בכרמל. 

ככה זה 'ידיעות אחרונות'. כשיש להם אג'נדה, ויש להם אג'נדה, הם מאבדים את המצפן, לא קולטים כיוון ויורים, יורים  ויורים, עד שמרוב סיבובים, הם יורים על עצמם. העיקר הם הכו והכאיבו (ובימים אלו על עמוד הקלון של 'ידיעות אחרונות' עומדים ביבי והחרדים). לידיעת נחום ברנע, העם עייף מללחום, כפי שאמר אהוד אולמרט, אהובו של נחום ברנע. אם נחום מפנטז ששוב תקום כאן תנועה כמו ארבע אמהות, תנועה עממית שתתפוס גובה בעקביות ובאיטיות על ידי העם שבשדות, עד שתשיג שינויים מרחיקי לכת בקריית הממשלה. אזי, עליו לדעת שהפנטזיה שלו רחוקה מלהתגשם, אפילו 'ארץ נהדרת' כבר לא מעניינת איש במדינה, כולם עסוקים ב'היפה והחנון' וב'אח הגדול'. אין לעם ישראל, זמן ועצבים לתנועות מרי הדורשות המון נחישות, עקביות וכוח רצון. מה גם, שרוב העם אינו חושב שיש כאן סיבה אמיתית לזוז מהבית.

בשבוע שעבר (יום ד') התכנס ראש הממשלה, שר הפנים, נשיא המדינה ושני הרבנים הראשיים לישראל בקיבוץ בית אורן. וחלק מבני משפחות הנספים אבדו את ריסנם, השתלחו בראש הממשלה, גירשו את שר הפנים, צעקו התפרעו והפריעו לאירוע שאמור היה להיות באופיו אירוע שקט, ממלכתי, מכובד, אשר לו דומיה תהילה. אירוע זיכרון. הם דאגו שלא כן יהיה מנת חלקו של האירוע. דם ההרוגים הפך להיות כלי שרת בידי בני משפחותיהם לקידום אג'נדות פוליטיות. איזה מגעיל, דוחה ומצחין היה המחזה. אנשים מנצלים את דם יקיריהם למטרות בעלי עניין פוליטי. בעיני, לא יכול להיות בזיון גדול מזה לדם ההרוגים. לא שראש הממשלה, נהג בשום שכל, בכך שהוא 'דילג' על המשפחות השכולות ולא שמע מהם ישירות את אשר על ליבם, אבל ניצול כל כך ציני בדם, ועל ידי מי? על ידי הקרובים ביותר שלהם, על ידי מליצי היושר היחידים שנותרו לקורבנות בעולם? זה מעט יותר מדי.

דווקא 'ידיעות אחרונות' עשה שירות טוב לרובם המוחלט של בני המשפחות שלא נטל חלק בקרנבל ההזוי שהיה בבית אורן. במוסף '7 ימים' העיתון בחר בראיון עם דן רוזן, בן זוגה של אהובה תומר, כל קוראי 'ידיעות אחרונות' נחשפו לדעת מי הוא זה ואיזה הוא האיש המחליא הזה, שבחר לארגן את הפרובוקציה בבית אורן. הנה הנתונים ממה שהוא סיפר על עצמו בראיון. הוא התרברב שלא הוא התקשר אליה (כי ממש לא התאים לו לפגוש שוטרת) אלא היא זו שהתקשרה אליו, במציאת הקשר. הוא הביא מקהלה על קברה של אהובה תומר, וכשהתבקש ממשרד הביטחון לכבד את שכניה של השוטרת, הוא מייד איים בבג"ץ, משרד הביטחון שככל הנראה הבין שלא מדובר באיש מן השורה, המבין דברים מעצמו, החליט שלא להילחם. בקיצור: לאורך כל הראיון הזדקרה דמות יהירה, גאוותנית, אטומה, שחצנית ודוחה. תוסיפו על זה שלל תביעות המשוטטים ברשת ובהם שמו של דן רוזן נגד ויחד עם אהובה תומר. והרי לכם פנים לאיש שארגן את הפרובוקציה הדוחה ביום חמישי (הא, ובל נשכח גם את תביעת המיליונים אישית נגד שר הפנים). מנחם לדעת ששאר המשפחות השכולות הם משפחות אציליות. וחבל שחלאה אחת (ועוד כמה נגררים) תוציא את שמם רע.

|| הצעת ביילין - שפיות

השבוע, יוסי ביילין, זרק פצצה בחלל התקשורת. אינני יודע מפני מה דבריו הפכו לפצצה, אבל ככה משום מה קיבלו את דבריו בקהיליית התקשורת. הוא קרא להכניס את קצב לכלא ליום אחד, ומייד לאחר מכן לחנון אותו. כדי להסיר את החרפה מקרב המדינה כולה, בה נשיאה נרקב בכלא. מה יש בהצעה הזו? משהו שבעת האחרונה לא נמצא בשום מקום כמעט במדינת ישראל. לדבר הזה קוראים: 'שכל ישר'. הפוליטיקאים ממזמן איבדו את התכונה הזו, רשויות אכיפת החוק, נדמה, שמעולם לא ידעו על קיומה של תכונה נפלאה שכזו. ובעת האחרונה, גם בבתי המשפט בישראל מתחילים לגלות את תאריך תפוגת התכונה הזו. עוד ועוד אנשים ואג'נדות פופוליסטיות, צדקניות ודקדקניות תופסים את מרכז הבמה הציבורית בישראל. יש אנשים מקצועיים, יש אנשים ישרים, יש אנשים מוצלחים. אך משהו אחד חסר: 'שכל ישר'. תכונה נפלא שיוסי ביילין כן ניחן בה. עד היום, כמעט כל מה שהפך לקונצנזוס במדינת ישראל, ביילין ידע לזהות מוקדם בכמה עשורים. הוא איש נפלא, חכם, מפוקח, ישר ראיה, ומעל הכל: רואה את הנולד. שעשע אותי החיפושים של כלי התקשורת על קשרים כאלו ואחרים של ביילין עם אי מי מצוות ההגנה של קצב, או עם הנשיא הנוכחי שמעון פרס. לביילין אין שום מניע נסתר, יש לו חכמה, עבר של יושר ציבורי, ושכל ישר, והגיגיו הם פרי הנתונים הללו.

קראתי השבוע את הסקרים של מינה צמח בכתבתה של סימה קדמון (עוד אחת שחכמתה ועומק הבנתה בתחרות קשה ומתמדת עם אינשטיין....) ובסקרים הללו ניכר שרוב הציבור בישראל הוא נגד יוזמת ביילין. הא, ובאו לא נשכח גם הטוקבקיסטים נגד הצעת ביילין. אז זהו, שאילו היה כל כך הרבה חוכמה ודעת בידי אזרחי השוק של מדינת ישראל, אזי ביילין לא היה כל כך איש מיוחד במשך כל כך הרבה שנים. אולי כדאי בשלב הזה לתת לדעת הרחוב, החמום, המטופש ורודף ה'אח הגדול' ו'היפה והחנון' לשחרר קיטור בטוקבקים, ולייחס חשיבות משנה לדברי יוסי ביילין.

ומעניין לעניין בענייני קצב. אינני מתייחס לגופו של תיק אבל יש לי שאלה. האם אנו באמת מדינת עבריינים? באמת מדינה כה מטורפת. הרי ששת ראשי הממשלה האחרונים היו נחקרים בשלב זה או אחר וברמת חשד כזו או אחרת. (רבין, פרס, נתניהו, ברק, שרון, אולמרט) שלושת הנשיאים האחרונים היו נחקרים בשלב זה או אחר וברמת חשד כזו או אחרת (ויצמן, קצב, פרס) מה קורה כאן? כזו הסתערות של עבריינים על המשרות הציבוריות. כמה מנכ"לי בנקים נחשדו בחשדות קשים? תשובה: למעט דני דנקנר, אפס, כלום, נאדה. כמה מנכ"לי חברות מובילות במשק נחקרו? תשובה: פחות מאחוז! אלו הן משרות שיש בהם לא מעט כוח, שררה וכבוד. למה זה לא מעניין את העבריינים?

לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על 'משפט בוזגלו' עוד משפט שחוק ונדוש שלא עומדת מאחוריו שום משעות רצינית מעבר לדמגוגיה שובת המונים. 'כולם שווים בפני החוק', הדמגוגיה הזו ממשיכה ושותפת את מוחות האזרחים. ובכן, האם במשפט קצב ראינו את העיקרון של כולם שווים בפני החוק? האם בחקירותיהם התכופות של פוליטיקאים אנו אכן, מיישמים את הערך 'הכל שווים בפני החוק'?

ובכן, לדעתי התשובה היא: לא!! ממש לא!! לא כולם שווים בפני החוק! בו בזמן שבוזגלו יכול לחמוק מעיני החוק, מי שהופך להיות נשיא מדינה או ראש ממשלה, חשוף למלתעות החוק. משאבי הכספים שכולנו משלמים כדי לממן את אותם נאמני החוק משומשים, שלא לומר מבוזבזים, לתיקים שמנים ושופעי רייטינג של ראשי המדינה, בו בזמן שאת האנסים האמיתיים, הגנבים האמיתיים, הפורצים האמיתיים ומזיקי הרכוש האמיתיים, אלו שבאמת מטרידים את מנוחת התושבים, אין כסף לרשויות החוק לטפל בהם. 'ודל לא תהדר בריבו' זה גם חלק מהמנטרה הנדושה של 'הכל שווים בפני החוק'.

מה הפיתרון? לחוקק את החוק הצרפתי, בו לא חוקרים נשיא מכהן? אולי! אך אינני משוכנע שזה הפיתרון לבעיותינו!! ראיתי חוקר משטרה שמסביר שהוא נגד החוק! אם ראש הממשלה לא יכול לתפקד גם בניהול המדינה וגם בחקירות. אז שישעה את עצמו. אמר החוקר המהולל. כמה טיפשי, ציני, מרושע ויהיר הוא המשפט הזה? אזרחי מדינת ישראל בחרו, אבל עכשיו מתחשק לו לחוקר משטרה לחקור את ראש הממשלה, אז שישהה את עצמו. מלבד מה שלפי הסטטיסטיקה גם ממלא מקום ראש הממשלה ייחקר תוך זמן קצר.

חושבני שחייבים עוד כמה קורטובים של שכל ישר במערכות החוק. עוד כמה קורטובים של שכל ישר בחוקים הדרקוניים העוסקים בניקיון הכפיים של מדינת ישראל, שמקורם בשתדלנותם של אנשים ישרים-צבועים. שאין להם קורטוב של שכל ישר!!

||קצת כלכלה

שתי הצעות עומדות לסדר במשכן הכנסת, שתיהן כלכליות ולשתיהן מאפיינים דומים. האחת, היא העלאת תמלוגי הגז של הטייקונים. והשנייה, היא מימון משכנתאות לצעירים. בכדי שלא יהיה יותר מדאי חוסר בהירות בנושאים הללו אבקש לספר את שני הסיפורים הללו ללא נתונים המצריכים ריכוז.

הסיפור הראשון - תמלוגי הגז. בכל מדינה יש מיסוי הנקרא מס חברות. עד שנתניהו היה לשר האוצר בשנת 2003, מדינת ישראל הייתה המדינה בה מס החברות היו מן הגבוהים בעולם. אולם, מאז היה נתניהו לשר האוצר, מס החברות התחיל לרדת בהדרגה, וכיום הוא מהנמוכים בעולם, דבר שהביא לארץ משקיעים רבים, וחברות רבות שהעדיפו להירשם בחו"ל ולפעול בארץ התחילו להירשם בארץ. זה היה חלק מתוכנית קלאסית של ממשלת ימין. בכל מדינה, מעבר למס חברות, ישנו מס הנקרא: 'מס תמלוגים'. ופירושו: באוצרות טבע, ששייכים לכלל המדינה, מעבר למה שהחברה חייבת לשלם מס חברות היא צריכה לשלם גם תמלוגים. גובה התמלוגים נקבע בחוק בשעה שמס החברות בישראל היה גבוה. אולם כשהורידו את מס החברות לא העלו במגביל את התמלוגים, כדי ששיעור המס הכולל מרווחי גז יישאר כשהיה. והסיבה, זו הייתה פשוט שאלה תיאורטית ולא מעשית (עוד סימן מובהק למדינה שחושבת מהיום להיום, ולא לתווך הארוך) איש  העסקים יצחק תשובה, ויחד איתו בנקים רבים, שזיהו את הפוטונציל האדיר הגלום במכרה גז במדינת ישראל, שכן, המיסוי הוא הנמוך בעולם! לקחו כסף אדיר, וסיכנו אותו בהשקעה, שיתכן שלא הייתה מניבה כלום, כדי לחפש גז. זה היה רווחי להם לסכן את כספם, כיוון שהרווחים הם אדירים. עברו ימים והסיכון התברר כמוצלח. ארצנו זבת חלב וגז. ואז פתאום באה המדינה, ונזכרה, היכן היינו כשהורדנו את מס החברות, שכחנו לשריין לעצמנו את הכסף על המשאבים שחנן את המדינה הא-ל. על זה הייתה אומרת הגננת: 'בוקר טוב אליהו'. ואז קם שישינסקי, דו"ח הביניים, הדו"ח הסופי, הטייקונים השנואים, שלי יחימוביץ', הגז של מצרים, הפוליטיקאים שנעדרים מועדת הכלכלה, וכרמל שמאה-הכהן. עד כאן סיפור א'.

הסיפור השני - מימון משכנתאות. סיפור יותר פשוט, פחות מורכב ויותר כואב. מדינת ישראל, היא בעלת משטר בניה בטוח מאוד. הבנקים בפיקוח הנכון, ההקצעה השנתית של שטחים לבניה הם במינון הנכון. בקיצור: הכל דופק. אז מה לא טוב? שמעו מזה משקיעים רבים בעיקר, בעולם היהודי, והחליטו ללכת על השקעה בטוחה בארץ הקודש. כל קבלן שבנה בשנים האחרונות פרויקט, יודע שאחוזים ניכרים מהדירות נרכשו בכסף זר, דולרים, יורואים, לירות וכו'. מה קרה? שהמחירים עלו, עלו ועלו. המדינה התחילה במעשה, על הבנקים הנגיד הידק את החגורה במקסימום. את השטחים להפשרה, גם כן כבר כמעט שלא נשאר היכן. רק בנגב ובגליל. ואזרחי המדינה לא מוכנים לגור שם, בנגב ובגליל. מה הוחלט? לממן משכנתאות בנגב ובגליל ובכך לגרות זוגות צעירים לעבור לשם דירה (ועל הדרך לסייע למגזר החרדי, הסובל ממצוקה קשה מאוד). סיפור ב'.

בשניהם, אני נגד! ואסביר:

במקרה של תשובה, העלאת התמלוגים תרתיעה משקיעים נוספים להמר על כספם לחפש את משאביה של מדינת ישראל. וחוץ מזה כשהכסף יגיע לקופת המדינה הוא יתאדה. הוא יממן עניים, על מנת שיהיו יותר עניים. על ידי שיעלו את שכר המינימום, יתנו כספים למובטלים. וידרבנו בדרך עקיפה לשחוק את הכסף ולא להגיע איתו לרווחיות. אל תדאגו שלי יחימוביץ' לא מתכוונת לברוח לשום מקום, היא כאן. היא כבר תדאג להשניא עלינו את הטייקונים (שתורמים לנו בעצם העובדה שעסקיהם לא מתנהלים בהודו ובסין) ותמסמס את כספי המדינה לפרקליטים השובתים, לדיפלומטים השובתים, להעלאת שכר המינימום על ידי בן-אליעזר עיני וברוש, מעל ראש האוצר. בקיצור: נאכל את הכסף מייד. ואחרי כמה שנים לא נדע אפי' שהיה כאן פעם כסף גדול של תשובה. ברם אם הכסף ישאר אצל הטייקונים, והמדינה רק תחייב אותם שלא לפתוח עם הכסף עסקים בהודו, אזי, יזרום כאן בשוק החופשי כסף רב, דינמי ויצרני שיביא עוד עסקים, עוד פרנסה ועוד השקעות, עוד חטיפות לניירות ערך ישראליות ועוד פייט לכלכלה. תאמינו לי, ליצחק תשובה יהיה אינטרס להרוויח מהכסף יותר משלי יחימוביץ'. השוק החופשי עדיף.

כן הדבר לגבי משכנתאות, זו לא הדרך לפתור את מצוקת הדיור. זו הדרך לפתות זוגות צעירים במלכודת דבש לרכוש דירה ולהתגלגל מעבודה לעבודה ברחבי הפריפריה. במקום זה עדיף להוריד משמעותית את המיסוי על עסקים וחברות הפועלות בפריפריה, זה יגרה אנשי עסקים לעבור לנגב ולגליל, וליצור שם הון שיביא איתו בשורת צמיחה של מקומות עבודה והזדמנות עסקית, והזוגות הצעירים יחפצו לגור בפריפריה בלי שום סיוע מהמדינה.

בקיצור: אל תמסו אותנו ואל תתקצבו אותנו. מסתדרים לבד בשוק החופשי.

וכאן המקום לגבות את שר האוצר שלנו, שאינו נרתע. הוא לא נכנע לפופוליזם. הוא אינו מתקצב את מערך הכבאות עד שלא תהיה רפורמה. משום שגם עם כל תקציב המדינה ילך לכבאות, הוא לא יועיל כלום ביום פקודה, כיוון שכל הכסף יאכל על ידי העובדים בחותמת הכשרות של שלי יחמוביץ'. צריך להזרים כסף לכבאות. אבל עם ידיעה ברורה מראש שכל שקל ילך להצלת חיים ולא לבזבזת על עניינים פופוליסטיים של עובדים וכדומה.

|| חבל על אובדנו של חיים אורון

ובשולי הדברים, השבוע התבשרנו כי חיים אורון מבקש לעזוב את הפוליטיקה. אם האנשים הללו כבר אינם מוצאים מקום בפוליטיקה, אזי הגיע הזמן לעשות חושבים. העסק שם יותר מידי דוחה אנשים איכותיים, טובים ועקביים. אני חולק על רוב דעותיו. אבל זה כבוד שהוויכוח מתנהל עם כאלו אנשים, ישרים, הגונים, רציניים וערכיים. חבל.