האמריקאים, בתור עם שכל כולו מכוונן על שיווק, בחרו בשני בעלי חיים כסממנים של מצב השוק. השור הזועם נבחר כנציג השוק העולה, זה שצובע את המסכים בירוק ואילו את הירידות האדומות מסמל הדוב.

השנתיים האחרונות עמדו לכאורה בסימן שליטתו הכמעט מוחלטת של הדוב. לכאורה, כמובן כי מבחינת רמת הנקודות של השוק, רוב השווקים בעולם ואלו של הבורסות האמריקאיות בפרט סיימו את שנת 2010 קרוב לרמת השיא של 2008. השאלה לגבי כיוון השוק ב-2011 היא שהתשובה עליה מורכבת ובעיקר לא נוטה לכאן או לכאן. על פי נתוני המאקרו השונים שהתפרסמו במהלך השבועות האחרונים, המיתון בשוק האמריקאי עדיין לא תם. הפרסום האחרון בנוגע לנתוני התעסוקה הבהיר מעל לכל ספק כי הדוב עדיין מסתובב חופשי.

למעשה השוק האמריקאי מפוצל כעת לשני חלקים. החברות והארגונים הגולים כבר אתחלו את עצמם בעקבות המשבר ונמצאות היום שוב במסלול הצמיחה. אלא הם עדיין מאוד זהירים וטרם החלו במהלכי צמיחה וגיוס של עובדים. אבל על פי נתוני הדו"חות  שלהם בהחלט נמצאים במגמת שור מובהקת. מעמד הביניים והעסקים הקטנים, אותם שכבות שספגו סטירה מצלצלת במשבר של 2008 עדיין לא מרגישים את סימני ההתאוששות. הקטר הדוהר שאמור למשוך אחריו את שאר הקרונות המשק עדיין לא נרתם לקרונות. מבחינת מעמד הביניים השוק עדיין נמצא במגמה של דוב שנם את שנת החורף שלו .

כל העת, ממשיך לתקתק מעל ראשי כולם החוב הלאומי שממשיך לתפוח ומתקרב לנקודה שבה יאלצו להחליט שוב על תכנית סיוע עתירת מזומנים. כל זה מביא אותנו אל פתחה של ענת הדוחות של הרבעון הרביעי והאחרון של 2010. סביר להניח כי רוב החברות יראו שיפור בביצועים ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. זאת בהתאם למגמה שהזכרנו של מגמת השור בקרב הארגונים לעומת המשך הדשדוש הדובי בקרב הציבור הרחב.

שנת 2011 ללא ספק תהיה שנת הקטרזיס של המשק האמריקאי. השילוב של מצב כלכלי קשה ומורכב, עת עננת המיתון מסרבת להתפוגג, ביחד עם ממשל פרו סוציאליסטי תיאלץ את שוכני גבעת הקפיטול לאמץ מדיניות הרבה יותר סוציאלית מהנהוג ומהמקובל בקרב האומה שחרטה על דגלה את ערכי הקפיטליזם. אם נוסיף לכך את העבדה שמול הנשיא ניצב בית נבחרים עם רוב רפובליקאי שמרן,  מבטיח לנו שנה של מאבקים פוליטיים מרתקים.

כמו תמיד, כשהמוזות הכלכליות רועמות, לנו סוחרי היום לא נותר אלא להתמקם בעמדת מסחר נוחה וליהנות מהתנודות שבעקבות מאבקי הכוח בין השוורים לדובים.