כותרות TheMarker >
    ';

    נותנת לעצמי מקום

    "שמח במטבח" ציור מתוקשר

    4 תגובות   יום ראשון, 9/1/11, 20:26

    טוב סיימתי עוד תהליך מדהים של ציור מתוקשר ונשארתי מבולבלת. תהליך ארוך. אפילו אפשר לומר הכי ארוך שהיה לי עד כה. הוא התחיל אי שם בסוף נובמבר והמשיך עד תחילת ינואר אפשר לומר שהוא מסתיים בעצם בשנה חדשה. אז מה היה פה? התחלה קסומה כמעט מושלמת לטעמי, "טעיתי בדרך" חזרתי לשביל והתווכחתי שחררתי והתאהבתי.

    הכל מתחיל בחזיון של  4 חלקים נוזלים זה על גבי זה. בצבעים שונים. עוד לא הייתי בטוחה אילו צבעים יופיעו או איך החלקים נראים בדיוק. הדברים מתחילים להתארגן בראשי. מידי פעם מבליחה מחשבה על צבעי סוכרייה זוהרים. אני מרגישה שעוד אין מה להתייחס אליה. נראה שיש מולי 2 ציורים מאוד שונים האחד יותר סולידי והשני סוכרייתי.

     

    אני זונחת את הסוכרייה (או לפחות כך נדמה לי)  ונשארת עם הציור בסגנון סולידי. אך עדיין ברקע ,תוך כדי תהליך הציור, מלווה אותי הציור השני שצף מידי פעם מופיע חזרה ונעלם.

    זה אינו הציור הראשון שאני יוצרת למשפחה והמילה "שמחה" עולה גם בציור הזה. עדיין לא בטוחה איך משתלבת. השיר "שמח במטבח" מתנגן בראשי ואני כהרגלי ישר חושדת שחיבורי קורה רק בראש שלי ואינו מסר מתוקשר. אך היום לאחר יותר מחודש עבודה. אני יודעת שלא יתכן שהשיר הזה ידבק בי במשך זמן כה רב. זה חייב להיות מסר מתוקשר. אני מסכימה לקבל אותו כך.

     

    מתחילה בלצייר את השכבות העליונות הנוזלות בעיפרון. לאחר השכבה השלישית מתחילה להתבלבל. משחררת את היד כמעט עוצמת עיניים (רואה לא רואה) ונותנת ליד לעשות את שלה. פותחת עיניים מופתעת. אאההה! אומרת לעצמי ככה  זה אמור להראות. סופרת את השכבות ונראה לי שיש 5 ולא 4 כמו שנמסר לי בהתחלה. "מוזר" חושבת לעצמי. משאירה את המצב כך אולי יתגלו בפני דברים בהמשך.

     

     

    ''

     

     

     

    יומיים אחרי אני מתחילה לצבוע את הציור. הצבע הכחול ברור  לי ונאמר לי גם "הרבה לבן". את הבועות בתוך החלקים הנוזליים יש לצבוע בלבן. עם נפח מסוים.  אה כן כמעט שחכתי יש הוראות עוד יותר ברורות לגבי הסיומות של של כל מקטע. חייב להיות בו לבן. כמו מן קצף . והכי חשוב שיראה ששכבה נוזלת על שכבה.. נשמע פשוט? ממש לא. כדי ששכבה תראה על גבי שכבה נוספת צריך לצייר אותן בסדר הפוך. השכבה הכי תחתונה תצויר ראשונה וכך הלאה. כשהשכבה העליונה ביותר אמורה להיות מצוירת אחרונה. אך אין לי מושג עדיין מה קורה בשכבות התחתונות לכן אני מתחילה מהמקום היחיד שברור לי מבחינת צבעים וצורה.

    אם לא ברור עדיין כן, כן את כל זה נמסר לי בתקשור. ממי? אני לא יודעת אני רק מזהה שמבחינת אנרגיה וסגנון הדיבור לא פגשתי את הישות הזאת  בעבר. אני מניחה שהיא קשורה לאחד מבני המשפחה שממנה הוזמן הציור.

     

     

     

    ''

    ''

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    אני יוצרת שתי שכבות של צבעים. ומרגישה מלאת הערכה לתוצאה (הזמנית). הולכת למטבח וחושבת בראשי "מושלם!" מיד הישות אותה אני מתקשרת מגיבה: "עוד לא מושלם" הכוונה היא כמובן לא שיפוט אלא שזה עוד לא גמור.אני חושבת: "עבורי נכון לעכשיו זה מושלם".

    מחייכת בסיפוק.

     

     

    ''

    ''

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    פתאום יש עצירה של שבועיים: חנוכה מגיע, אני חולה, ילדי חולה. הכול נעצר... מידי פעם מנסה להתקרב לקנבס אך כוח גדול ממני עוצר אותי.

    זה נכון שיש גם גורמים חיצוניים  כמו המחלות וחופשת חנוכה עם ילדי שעוצרים את ההמשך אך הם רק משרתים את התזמון המדויק של הדברים בדיוק כפי שצריך להיות.

     

     

     

    "טועה" בדרך (טועה במירכאות כיוון שזה לגמרי חלק מהדרך). מנסה לצייר ומרגישה כמו מציירת בחשכה. היד עושה תנועה מסוימת הצבעים לא ממש ברורים. מציירת ומציירת. הכל כל כך לא ברור. מנסה לגשש וללכת עם הסימנים שכן מגיעים אלי. צובעת את החלקים בצבעים כחול חום וסגול שוב. יחד עם הלבן שמלווה את הכול. מתבקשת לצבוע בירוק אך אני מתנגדת. אני ממש לא הולכת להפוך את הציור לקרקס צבעוני. וההתנגדות מתגברת כיוון שאני לא ממש בטוחה בדרך אז אני מפקפקת גם במסר הזה של הירוק.

     

     

    ''
    ''

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    מסכלת על הציור ויודעת עמוק בתוכי שזה לא מדויק. פעם ראשונה שאני ממש יודעת שמשהו לא בסדר. החלק התחתון לא נכון בצבעים שלו וגם בצורה שלו.. מרגישה מבולבלת מתמיד.

    אבל מה אני עושה עם זה? מוחקת הכל? ברור שלא. יש חלקים שאכן צריכים להיות. עדיין לא ברור מה כן נכון ומה לא נכון. מחכה שיתבהר. בינתיים שמה את הציור במקום שאוכל לראות אותו. כל פעם שאני יושבת בסלון מתבוננת ומנסה לקבל מסר אבל כלום! המידע מתמהמה. ואני מאבדת את הביטחון שהוא בכלל יגיע. הפחדים עולים:" אולי בגלל הזמן שזה לקח איבדתי את המומנטום?" אני שואלת את עצמי. "אולי הישות הלכה ולא מעוניינת כלל להמשיך?" הקולות מתגברים. כבר חושבת על תסריט איך אומר למשפחה שלא הצליח. שמצטערת אבל אין ציור.

     

    מתקשרת למשפחה להסביר שיש עיכב ושאני מתנצלת כי נראה שהתבלבלתי בדרך.  אני מבינה בשיחה עם המשפחה שהם עצמם עוברים  תהליך ושלב הבלבול ההכרחי לכל תהליך הוא ממש עכשיו. ופתאום זה ברור! הבלבול הזה בדיוק עבר אלי ונכנס לציור. "הלטעות" בדרך ולחפש את השביל.  ממש מופיע מולי באופן הכי ויזואלי שאפשר בציור. למזלי המשפחה מאוד מודעת לתהליכים האלה ומבינה מה קורה.

     

     

    ''

     

     

    אחרי השיחה רגועה הרבה יותר אני חוזרת לצייר  סומכת שמה שצריך לקרות קורה בזמן הכי מדויק.

    אחרי כמה ימים. אכן הירוק כפי שהבטחתי נכנס ולהפתעתי הוא נראה נחמד מאוד.  מתבקשת ליצור צורה יותר נוזלת. ועושה כן.

    את הצבע הסגול בתחתית מתבקשת להשאיר כפי שהוא. מסתכלת מרוצה. טוב יש המשך מדויק! סוף סוף עליתי על השביל חזרה ואני בדרך הנכונה. רק לא ברור לי למה אמרו 4  חלקים שנוזלים אחד על גבי השני כשיש 5 חלקים בפועל. ואז זה מאוד ברור לי! החלק התחתון ההמשך שלו הוא החלק העליון. הם באותו גוון והנזילה הזאת שהסוף נוזל על ההתחלה הופכת את זה לאין סופי.  זה בעצם חלק אחד מחולק ל2. בחישוב מהיר: יש סה"כ 4 חלקים שנוזלים זה על גבי זה.

     

     

    ''

     

     

    מסיימת את הצביעה כל ילד שנכנס אלי הביתה מתבונן בציור ומביע דעה. "זה נראה כמו הקשת אומר ילדי שלי. "מה זה? " שואל ילד אחר וכולם ללא יוצא מן הכלל נמשכים לציור מסתכלים ותוהים עליו. ילדים שנכנסו אלי הביתה ישר פנו אל הציור כמו נמשכו אליו ואל קסמו הילדי. תמיד היה להם מה להעיר או לשאול. זה מעולם לא קרה לי עם ציור אחר. נראה שיש פה תדר ילדי למרות שהישות שהעבירה את המסר הייתה רצינית מאוד, ברורה ולא מתפשרת.

     

     ואז חוזרות הסוכריות. הפעם קטנות עגולות קופצניות. רואה אותן קופצות בתנועה כלפי מעלה. יש עליהן פסים. מזכירות סוכריות של פעם.  כמובן שאני מיד מתחילה להתווכיח עם הישות והמסרים. מה פתאום עוד צבעים? ומה פתאום תנועה למעלה כשהכל מכוון בתנוע כלפי מעטה ועומס של צבעים וצורות. כל טיעון הגיוני שאני מעלה נענה בשלילה. מכיוון שכבר למודת ניסיון אני מבלבול בדרך אחרי כמהימים של לראות סוכריות לנגד עיניי בכל מקום שאני מסתכלת אני מסכימה לנסות לצייר אותן.

    ( עדיין חוששת "לקלקל" את מה שהצלחתי להגיע אליו ולקח לי לא מעט)

    מתחילה בלצייר רק את העיגולים בלבן ("אולי אפשר יהיה למחוק אם לא יראה טוב" חושבת לעצמי).

     

     

    ''
    ''

     

    אני מופתעת שהעיגולים מתקבלים באופן ילדי אך נעים בעין.

    וממשיכה לאחר מחקר קטן שציירתי על טיוטה איך נראות הסוכריות בזויות שונות. (את המחקר אם לא הבנתם עדיין נדרשתי לבצע על ידי אותה ישות מלווה- לא מתפשרת כבר אמרתי?)

    ואז פונה לקנבס מציירת קודם בעיפרון ורק אז מתחילה לצבוע את הסוכריות.

     

     

    ''

    ''

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ומוסיפה לבסוף את הקווים הקופצניים שהתבקשתי. והנה. שמח קליל, ילדי ומרגש. הציור : "תמיד שמח במטבח" בדיוק כמו מילות השיר.

     

    ''

     

     

     

    כשהציור נלקח לביתם ילדי הגיב באי שביעות רצון. הוא אמר:  " זה הציור שלי! למה נתת אותו?" הצעתי לצייר אחר עבורו והוא אמר:" אני רוצה אחד בדיוק אותו דבר". ( מעולם הוא לא הגיב כך לציור להיפך בד"כ הוא אמור:" אמא אין מקום בבית תמכרי כמה ציורים":)). החיבור הילדי ברור לחלוטין אך גדולה מזה  הייתה תגובת הילדה במשפחה: "אמא זה אני עשיתי!" הכריזה מיד כשראת את הציור. וחזרה על כך מספר פעמים. אני משוכנעת שאכן הי לה יד ביצירה ומקווה כי מהמטבח הזה תצא הרבה יצירה והנאה.

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/1/11 07:03:
      נראה לי שמי שמתחבר לציור זה מי שמחוברים לילד הפנימי בתוכם...
        9/1/11 21:43:
      :)
      משמח
      הנה הלינק לשיר:
      http://www.youtube.com/watch?v=r9lU93h6s78
        9/1/11 20:52:
      ממש מקסים ומשמח !

      מתאים לילדה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ענת קדם
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין