0
פעם אהבנו לדמות עצמנו ל"סברסים", קוצניים בחוץ ומתוקים בפנים. פעם היה לנו צורך בגיבוש הלאומיות. פיתחנו סגנון הדברות שכזה, דקירות ושריטות כמעטפת למתיקות היאמית שלנו. והיום? שמתם לב שתהליכים טכנולוגיים מואצים הביאו לשווקים סברסים ללא קוצים? ומה איתנו? הדקירות והשריטות לא מקדמות אותנו לשום מקום. האדמה רועדת לי מתחת לכורסא: אני רוצה לפעול, והנה בא לי רעיון למיזם. סיפרתי לאן מהקפה. היא אמרה "תתקשרי לנרי בר-און (הנה כאן) הוא יוזם שיתופי-פעולה עם פלסטינאים". התקשרתי. נפגשנו. נרי מוביל גישה חדשה לתהליכי-שינוי. "גם מתנחלים, גם דתיים וחילוניים, סמולנים ומיעוטים..." נרי נרתם "מה השלב הבא?" מצרפים את אבי טלרנט (פסיכיאטר). אני אומרת. "ואם לא ירצה?" הנה הוא רוצה! והוא מציע להתחיל את השינוי בתוכנו.
לשלושתנו ברור שיש לעורר גל תודעתי שיציף ערכים אוניברסאליים בדרך לשינוי מהותי וארוך טווח. גיבשנו רעיון לפעולת שרשרת רבת משתתפים, תחת הכותרת "ואהבת לרעך כמוך".
אנחנו רוצים להרחיב את מעגל היזמים/הפעילים/והשותפים לדרך. בשבת 15/1/11 בשעה 1900 בת"א יתקיים מפגש לסיעור-מוחות והרחבת רשימת-הערכים המתאימים לכותרת "ואהבת לרעך כמוך".
המעוניינים להצטרף מוזמנים להירשם כאן, או אצלי ב"פרטי".
|