כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של גרייס

    לילה

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    שבעה

    52 תגובות   יום שני, 10/1/11, 02:41

    היום סגרנו את השבעה

    למותה של אמא

    בבית קברות היה פקק

    ים של מכוניות

    כל מכונית והדמעות שלה

    בסטייל אחר

    כן גם לדמעות יש סטייל

    כשמכונית עקפה אותי כי לרגע

    ניגבתי את הדמעות

    צחקתי

    בן זונה פלטתי

    וידעתי שניצלתי

    היום אני עוד כאן

    אז בחצות

    לגמתי קיר רויאל לזכרה

    והנה אני כאן ממשיכה

    יהי זכרה ברוך

    החיים לא ממש  מציאה

    יום ועוד יום

    זה ממש לא משנה

    אני התבוננתי ארוכות במוות

    ושתקתי

     

     

    נראה שמישהו יחתוך אותי בפקק הבא

    כבר לא פוחדת ממך

    נסיך האופל

    דרג את התוכן:

      תגובות (52)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/2/11 18:50:
      משתתפת בצערך, גרייסי יקרה
      נגעת בי :)
        7/2/11 19:41:
      שלא תדעי עוד צער.
        7/2/11 08:31:
      גרייס,
      תנחומיי על מות אימך.
      מה אפשר לומר אם מתבוננים ארוכות במוות?
      רק לשתוק.
      מירה
        1/2/11 20:57:
      תנחומי, יקירתי.
      שלא תדעי עוד צער.
      הדרך שבה ביטאת את אבלותך
      מלמדת המון על עוצמתך הפנימית
      ועל אישיותך הכל כך מיוחדת.
      למרות שאת אלה אנחנו יודעים עלייך מזמן...
        21/1/11 20:03:

      עצוב מאד

      סוג של הדחקה הייתי אומרת, להביט ללא פחד בעיניו של נסיך האופל.

      שבת טובה יקירתי ושלא תדעי עוד צער.

      לולה

        21/1/11 19:28:

      לחלקנו יש רגע בחיים שבו מאבדים את הפחד מהמוות. אני יכול רק להעיד על עצמי. זה רגע חשוב מאד, החיים נראים לפתע יפים יותר!

        21/1/11 00:23:
      משהו שתמיד חולץ את הפקק -
      כשכבר לא מפחדים מנסיך האופל.
      יו-דעת בעור המצבה את הרגשתך.
      במדוייק.
      איתך, ככל שיכול להגיע עד
      אלייך.
      ומחבקת בשקט.
        19/1/11 03:47:
      משתתף בצערך
      מי יתן שלא תדעי עוד צער
      משה
        15/1/11 21:47:
      היום סגרנו את השבעה

      למותה של אמא

      בבית קברות היה פקק

      ים של מכוניות

      כל מכונית והדמעות שלה
        15/1/11 19:05:
      תנחומיי, גרייס.
      מקווה שהכתיבה עוזרת להתמודד - כך לפחות היה אצלי במות אמי.
      שלא תדעי עוד צער, עמוס.
        14/1/11 03:34:
      גרייס היקרה,
      מן השמיים תנוחמו,
      שלא תדעו צער..
        13/1/11 18:39:
      נסיך האופל הזה...יש לו כתובת? טלפון? אטפל בו.
        13/1/11 17:57:
      טקסט קשה, ולהגיב עליו קשה גם כן. ראשית, חיבוק גדול גרייס היקרה. שנית, והעיקר - לא לפחד כלל!
      תהיי חזקה
      יעל
        13/1/11 13:46:
      הרבה אמפטיה והבנה.
        13/1/11 03:45:
      החיים לא ממש מציאה
      יום ועוד יום
      זה ניסיון חד פעמי "מוצלח" ככל שיהיה
      יום אחד הוא כבר לא
      ואז זה ממש לא משנה
      תנחומי
        13/1/11 02:54:
      חיבוק לכל החברים ותודה עלל התגובות,,
      שלא תיראי עוד צער [פנסיונר בודד שהתנצר בגלל יעל גרמן ]
        11/1/11 21:46:
      שלא תדעי מצער.
      לראות את המוות ולצחוק בפרצופו דורש כוחות גדולים. מזדהה (הייתי שם).
      אם מישהו חותך אותנו בפקק סימן שהוא ואנו נוסעים מאוד לאט. אז אולי אין זה נסיך האופל.
      מניח שקשה יותר להתמוד כשהוא חותך אותנו בספיד, כשמטרתו להספיד.
        11/1/11 21:28:
      קבלי את השתתפותי בצערך.!*
      ואת התפעלותי לא רק מהאומץ.
        11/1/11 21:09:
      גרייס

      מן השמיים תנוחמו

      נראה שמישהו יחתוך אותי בפקק הבא
      כבר לא פוחדת ממך
      נסיך האופל

      ו...שתקתי

      חיבוק חזק
      גרייס יקרה
      משמים תנוחמי. כל כך מבינה ללבך. השבוע הרגשתי געגוע יותר לאמי, שש שנים חלפו במהירות, החיים חמקניים וחומקים תוך שניות. הכל מכתוב. יהי זכרה של אמך ברוך !
      ריגשת אותי בכתיבתך. כתבי עוד, שחררי את הכאב. הכתיבה היא המרפא לצער.
        11/1/11 19:35:
      מרגש
      כתוב יפה
        11/1/11 17:47:
      גרייס יקרה,
      איך את יודעת לטבל בהומור
      גם את הרגעים הכי קשים.
      לא יודעת איך מנחמים על אבדן אם
      אוהבת אותך ומחבקת.
        11/1/11 17:13:
      מישהי פעם שאלה אותי: יש גן עדן?
      ולא הייתה לי תשובה, אז כמו יהודי טוב עניתי בשאלה:
      מה את חושבת, יש או אין?
      והיא אמרה: אני חושבת שיש.
      קפצתי על המציאה ואמרתי: אם את חושבת שיש - סימן שיש.
      ואם יש גן עדן
      אז נסיך האופל יכל רק לקפוץ.
        11/1/11 16:42:
      פרידות
      לא פשוטות
      כתוב
      מרגש
        11/1/11 15:46:
      יש פקקים
      זה אומר שהעולם ממשיך כמנהגו,
      גם אחרי לכתה
      וגם אם בשבילך העולם לרגע עצר.
      שלא תדעי צער.
        11/1/11 15:37:
      עצוב יקירה.
        11/1/11 15:26:
      רוצה לחזק אותך, אפילו שאת כבר
        11/1/11 10:17:
      עצוב עצוב עצוב!!

      משתתף בצערך!!

      שי
        11/1/11 10:08:
      איתך בכאב ואת יודעת עד כמה...
      החזרת אותי לאחור בכמה חודשים וזה לא קל בכלל בכלל...
      מחבקת אותך מכל ליבי, שתדעי אך ורק שמחות לעולמים
      ממני
        11/1/11 07:46:
      תנחומיי, יקירתי...
      ונכון, החיים, לא ממש מציאה,
      אלא שאפשר למצוא בהן מציאות,
      אם רק מבחינים בהן...
      (~:
        11/1/11 07:44:
      גרייסי צער לך צער לי.
      החיים הם מציאה, זה כתוב על קיר הרואיל
        11/1/11 00:12:
      אני התבוננתי ארוכות במוות
      ושתקתי
      נראה שמישהו יחתוך אותי בפקק הבא
      כבר לא פוחדת ממך
      נסיך האופל

      גרייס יקרה,
      משתתפת בצערך.

      היום אנחנו עוד כאן

      דבי
        10/1/11 19:23:

      כל מכונית והדמעות שלה והכל פקוק.
      תנחומי.

      רותי.
        10/1/11 18:55:

      החיים
      משו משו (דווקא)
      לשלוח פעימות צרודות על פני המים המתרעשים, אל קו האופק. זמן יציאה בפלופ מתוך מערבולת רגשי האחריות.
      היא נחה בשלום. סוף סוף בשלווה
      ואת צעירה אמיצה וחזקה
      זמן של התחדשות להינשא על כנפי היצירה,
      להתחבר לרבדים חדשים, לא ידועים עדיין,
      גבוהים ועמוקים בתוך המשו משו בחיים,,
        10/1/11 18:30:
      כואב ועצוב להיפרד מאמא
      יש מצבים שהמוות עדיף על לא חיים.
      איתך גרייסי.
      (אשוב עם כוכב וחיבוק)
        10/1/11 18:19:
      משתתפת בצערך יקירה
      יהי זכרה ברוך
      עצוב משתתפת בצערך
      ומי יתן ולא תדעי עוד צער
        10/1/11 12:10:
      תנחומי יקירתי
      חיבוק ענק ממני
        10/1/11 10:50:

      יקירה שלי תנחומי...

      אין דבר יקר מאמא

      ולאבדה זה  משאיר אותך

      בחוסר נוראי....ליבי איתך.

      שולחת חיבוק לחזקך יפה שלי.

      שלא תדעי עוד צער.

      יהי זכרה ברוך.

        10/1/11 10:33:
      היי יקרה,
      תנחומים.
        10/1/11 10:04:
      תנוחמי
        10/1/11 08:23:
      חיבוק של מילים
      נחמה של צללים
      שתיקה
        10/1/11 06:07:
      מחבקת אותך. גדול גדול.
      שתבוא נחמה ושלווה.
      אירית
        10/1/11 05:44:
      גרייסי יקרה. אני רואה שמצאת בך את הכוחות לכתוב את זה. אז באמת ברור גם לי שאת לא מפחדת ממנו, מאף אחד ומשום דבר. חיבוק גדול על האומץ וכוחות הנפש שלך יקרה שלי. אין מה לפחד ממנו. הוא סתם מוג לב. קוטף מהבא ליד ונעלם.
      החיים הם באמת לא משהו אבל מדי פעם איזה חיוך מבליח וממתיק את הגלולה. מדי פעם איזה פרח מותח את עלי הכותרת שלו ועושה לנו את היום ועושה לנו את השניה הזו לכדאית, ולפעמים סתם ככה מישהו מושיט יד לחבק וזה נותן כח לשאת אפילו אותו.
      אוהבת אותך יקירתי
        10/1/11 05:25:
      גרייסי,
      המון חיבוקים לך, לנפש ענוגה שכמוך

      }{
      יהי זכרה ברוך
        10/1/11 04:21:
      שיט. לא ידעתי לאן נעלמת.

      אופפפפפפפפפ. צר לי גרייסי. מקווה שהיא נחה היכן שהיא ושגם לך יש מנוחה כעת מכל מה שחלף בזמן האחרון מול עינייך.

      שלא תפחדי אף פעם.

      אוהבת אותך.
        10/1/11 03:42:
      וטוב שאפשר להוציא את הכל בכתיבה
      נסיך האופל ממתין לכולנו בפינה
      אבל אני בחרתי להקבר בים

      חיבוק שאולי ינחם קצת
      }{
        10/1/11 03:22:
      אין הרבה דברים שנונים להגיב במצבים כאלה,
      כל אחד מתמודד עם הכאב והעצב בפרטיות שלו ובצורה שלו
      רק חיבוק וירטואלי ושתיקה מבינה.
        10/1/11 03:22:
      אין הרבה דברים שנונים להגיב במצבים כאלה,
      כל אחד מתמודד עם הכאב והעצב בפרטיות שלו ובצורה שלו
      רק חיבוק וירטואלי ושתיקה מבינה.
        10/1/11 02:48:
      קטונתי מלהגיב.
      יכול רק להגיד שנגעת...

      פרופיל

      גרייס ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      התקשורת לקויה רשת דפוקה

      למה את צריכה להיות יפה להטריף את עצמך בשביל מי ולמה

      אני קוראת כל כך הרבה בלוגים וחושבת לעצמי שזה מין מונולוג ארוך ובלתי פוסק על הבדידות