המאמר פורסם לראשונה למנויי קהילת מומחי הגיוס

סיגל שעבדה במשך כשנתיים בחברת השמה בתחום ההיי-טק התקבלה לעבודה באחת מחברות הטכנולוגיה המובילות בישראל כמגייסת בכירה. סיגל, שנחשבה לאלופת הגיוסים ברשתות החברתיות שמחה על המעבר המתקרב וקיוותה שהוא יתקבל בהבנה גם על ידי המנהלת שלה בחברת ההשמה.

המנהלת, שכמובן לא שמחה לעזיבת אחת המגייסות המוכשרות שלה, דרשה מסיגל שתשאיר את שם המשתמש והסיסמה של כרטיס הלינקדאין שלה, שכלל מאות אנשי קשר, בידי מגייסת אחרת בחברת ההשמה. סיגל, שהופתעה מהבקשה, סירבה בתוקף לוותר על כרטיס הלינקדאין האישי שלה, מה שהביא לעזיבה צורמת שלה את החברה.

המקרה הזה אינו דמיוני כלל וכלל.

הקונפליקט שנוצר בזכויות הבעלות על הפעילות במדיה החברתית הינו חדש יחסית ועדיין לא הגיע לפתחם של לבתי המשפט בישראל. באופן מפתיע אולי, אנשי הגיוס הם הראשונים שנתקלים בקונפליקט הזה בארץ כמי שמובילים בארגונים רבים את הכניסה לרשת וממנפים את הרשתות החברתיות והכרטיסים האישיים בכדי לייצר או לחסוך כסף לארגון.

בחודשים האחרונים קיבלנו מספר פניות מארגונים שביקשו להתייעץ איתנו כיצד יוצאים מהקונפליקט הזה, ומבקשים להבין למי שייך כרטיס הלינקדאין– האם לעובד או למעסיק?

ניסינו לברר עם המעסיקים מדוע הם חושבים שהכרטיס שייך להם הם העלו את הטענות הבאות:

• מדובר בגניבה -  המועמדים הם הנכס העיקרי של קבוצת הגיוס או של חברת ההשמה. כפי שלא יתכן שאיש גיוס יעתיק אליו קורות חיים מתוך מערכת הגיוס של החברה או מתוך ה- CRM הארגוני, כך לא יתכן שהוא "יגנוב" ויעביר איתו את המועמדים עם מעברו לחברה אחרת או אפילו לחברה מתחרה.
•  
• הקשרים בוצעו על חשבון זמן העבודה - רוב הקשרים העסקיים של אנשי הגיוס הללו נבנו בזמן העבודה תוך כדי שימוש במחשב ובאמצעי תקשורת שסופקו להם בידי הארגון ותוך כדי כך שהם מקבלים שכר מלא על הזמן הזה.
•   
• הארגון שילם על ההדרכה של המגייסים - חלק מהארגונים טוענים שהם אלה ששילמו ומימנו את ההכשרה של המגייסים כיצד לבנות ולמנף בצורה חכמה את הנוכחות שלהם ברשת בכדי להגיע למועמדים. לאותם מועמדים שכעת עם המעבר, הם לוקחים איתם לחברה אחרת.
•  
• המועמדים חברו אליהם רק בגלל החברה: המעסיקים טוענים שהמועמדים חברו למגייס/ת מסוימ/ת רק בגלל העבודה בתחום הגיוס באותה חברה, ומתוך מטרה שיעזרו להם למצוא עבודה, בעזרת אותה חברה. הם ממשיכים וטענים, שאם המגייסים לא היה מייצג את הארגון, סביר להניח שרוב אנשי הקשר או המועמדים כלל לא היו מתחברים אליהם.

שוחחנו כמובן עם המגייסים העוזבים שהעלו טיעונים לא פחות רלוונטיים:

• ·        אנשים התחברו אלי באופן אישי – התפיסה ברשתות החברתיות הינה שמאחורי כל כרטיס עומד אדם אמיתי שמזוהה בשמו, בדרך כלל בתמונה ובמידע עליו. לכן אם  מישהו בחר להתחבר אליי, הוא בחר לעשות זאת ברמה האישית ולא בהכרח ברמת החברה
   

• בעידן הרשתות החברתיות הכל אישי ולא ניתן לקחת כרטיס של בן אדם אחד ולהחליף לו את השם – החלפת שם של כרטיס, או גרוע מזה, פעילות של אדם מסוים תחת שם אחר, היא פעולה שרק עשויה לפגוע בחברה ובאותו אדם ונתפסת בעיני רבים כמעשה רמייה (שוב, של שני הצדדים). לכן הנזק שעלול להיגרם לחברה על ידי שינוי פרטי הכרטיס והעברתם לידי משתמש חדש (תוך שמירת הקשרים הקודמים) גדול יותר מהתועלת.
   
• חלק מהחיבורים נעשו בכלל בזמני הפרטי ולא קיבלתי מהארגון תשלום על שעות נוספות – החברה המעסיקה הנוכחית נהנתה במשך התקופה בה היתה המגייסת מועסקת על ידה מהקשרים השונים שיצרה המגייסת – גם מאלו האישיים, גם מאלו שנעשו בזמנה הפרטי. אין כל דרך כרגע להחזיר או לתגמל על זמן ההשקעה
•  
• יש ערבוב בין חברים אישיים שלי לבין מועמדים – לא מעט חברים שאינם קשורים לעבודה מתחברים לכרטיסים האישיים בלינקדאין או בפייסבוק ולכן לא ניתן כלל לבצע הפרדה בין האישי למקצועי.

אז מי צודק?

הטיעונים רלוונטיים לשני הצדדים. אנו נוטים לצדד בצד העובדים בדילמה כאן, מתוך ההיכרות עם העיקרון המנחה בכל האתרים ובעיקר בלינקדאין, של החיבור האישי, לאדם. הרשתות השונות מציינות שמצפות מאנשים להעלות כרטיס אישי, תמונה אישית ולא תמונת לוגו של העסק ועוד קווים מנחים אשר שמים את האדם הבודד במרכז. הארגונים נהנים למעשה מהנכונות של העובד "לנדב" את קשריו האישיים, את זמנו האישי ואת המיתוג האישי שלו לצורך הגיוס לחברה.

הקונפליקט מתעורר גם בארה"ב

לאחרונה התרחש אירוע מעניין בארצות הברית שהעלה את השאלה הזאת לגבי הבעלות על הכרטיס האישי במדיה החברתית. ריק סנצ'ז, אחד המגישים הידועים ב- CNN, פוטר מתפקידו לאחר שהאשים את היהודים שהם שולטים בתקשורת. אחת השאלות שעלו עם פיטוריו היו מיהם הבעלים של חשבון הטוויטר של ריק סנצ'ז שנוהל תחת השם @ricksanchezCNN, ואסף לו עם הזמן מעל ל- 140,000 עוקבים.

השאלה שעלתה היתה האם אנשים עקבו אחריו בגלל האישיות שלו והפעילות שיצר באופן אישי בטוויטר או בגלל שייצג את CNN. בסופו של דבר לאחר משא ומתן בין הצדדים הוחלט שהכרטיס יישאר בבעלות ריק סנצ'ז, אבל הוא הסיר את CNN משם הפרופיל שלו ועתה הוא מנהל את הכרטיס תחת השם: @ricksancheznews

מה ההמלצה שלנו?

• להגדיר נוהל ברור שמגדיר את תחומי האחריות ויסדיר את הפעילות ברשתות החברתיות.
• במקביל לנוכחות האישית של המגייסים, ליצור נוכחות עסקית לארגון ובמידת האפשר לנהל דרכו את הקשרים ברשתות הרלוונטיות.
• להכשיר יותר מאדם אחד שמנהל את הנוכחות של הארגון ברשתות החברתיות
• לקראת עזיבה של עובד בעמדת מפתח, הנמצא בקשר עם הרבה מועמדים ואנשי קשר, נשלח אליהם מייל עם הזמנה להתחבר למחליפ/ה.

בעידן בו המיתוג המקצועי ברשתות העסקיות והאישיות מתערבב לא אחת עם המיתוג הארגוני, והקשרים המקצועיים והאישיים מנוהלים ברשת, נוצר לא אחת קונפליקט בין האינטרס של המעסיק לאינטרס של העובד. ייתכן שקרב היום בו הנושא הזה יובא לטיפולו של בית המשפט אולם עד אז, חשוב שארגונים ילמדו לעומק את עולם המדיה החברתית ולא יניחו שהם יכולים לנכס לעצמם את הנוכחות האישית של עובדיהם באותה זירה.

מה דעתך? למי שייך הכרטיס שלך בלינקדאין?