המאמר פורסם לראשונה למנויי קהילת מומחי הגיוס
סיגל שעבדה במשך כשנתיים בחברת השמה בתחום ההיי-טק התקבלה לעבודה באחת מחברות הטכנולוגיה המובילות בישראל כמגייסת בכירה. סיגל, שנחשבה לאלופת הגיוסים ברשתות החברתיות שמחה על המעבר המתקרב וקיוותה שהוא יתקבל בהבנה גם על ידי המנהלת שלה בחברת ההשמה. המנהלת, שכמובן לא שמחה לעזיבת אחת המגייסות המוכשרות שלה, דרשה מסיגל שתשאיר את שם המשתמש והסיסמה של כרטיס הלינקדאין שלה, שכלל מאות אנשי קשר, בידי מגייסת אחרת בחברת ההשמה. סיגל, שהופתעה מהבקשה, סירבה בתוקף לוותר על כרטיס הלינקדאין האישי שלה, מה שהביא לעזיבה צורמת שלה את החברה.
המקרה הזה אינו דמיוני כלל וכלל. הקונפליקט שנוצר בזכויות הבעלות על הפעילות במדיה החברתית הינו חדש יחסית ועדיין לא הגיע לפתחם של לבתי המשפט בישראל. באופן מפתיע אולי, אנשי הגיוס הם הראשונים שנתקלים בקונפליקט הזה בארץ כמי שמובילים בארגונים רבים את הכניסה לרשת וממנפים את הרשתות החברתיות והכרטיסים האישיים בכדי לייצר או לחסוך כסף לארגון. בחודשים האחרונים קיבלנו מספר פניות מארגונים שביקשו להתייעץ איתנו כיצד יוצאים מהקונפליקט הזה, ומבקשים להבין למי שייך כרטיס הלינקדאין– האם לעובד או למעסיק?
ניסינו לברר עם המעסיקים מדוע הם חושבים שהכרטיס שייך להם הם העלו את הטענות הבאות:
שוחחנו כמובן עם המגייסים העוזבים שהעלו טיעונים לא פחות רלוונטיים:
אז מי צודק? הטיעונים רלוונטיים לשני הצדדים. אנו נוטים לצדד בצד העובדים בדילמה כאן, מתוך ההיכרות עם העיקרון המנחה בכל האתרים ובעיקר בלינקדאין, של החיבור האישי, לאדם. הרשתות השונות מציינות שמצפות מאנשים להעלות כרטיס אישי, תמונה אישית ולא תמונת לוגו של העסק ועוד קווים מנחים אשר שמים את האדם הבודד במרכז. הארגונים נהנים למעשה מהנכונות של העובד "לנדב" את קשריו האישיים, את זמנו האישי ואת המיתוג האישי שלו לצורך הגיוס לחברה.
הקונפליקט מתעורר גם בארה"ב לאחרונה התרחש אירוע מעניין בארצות הברית שהעלה את השאלה הזאת לגבי הבעלות על הכרטיס האישי במדיה החברתית. ריק סנצ'ז, אחד המגישים הידועים ב- CNN, פוטר מתפקידו לאחר שהאשים את היהודים שהם שולטים בתקשורת. אחת השאלות שעלו עם פיטוריו היו מיהם הבעלים של חשבון הטוויטר של ריק סנצ'ז שנוהל תחת השם @ricksanchezCNN, ואסף לו עם הזמן מעל ל- 140,000 עוקבים.
השאלה שעלתה היתה האם אנשים עקבו אחריו בגלל האישיות שלו והפעילות שיצר באופן אישי בטוויטר או בגלל שייצג את CNN. בסופו של דבר לאחר משא ומתן בין הצדדים הוחלט שהכרטיס יישאר בבעלות ריק סנצ'ז, אבל הוא הסיר את CNN משם הפרופיל שלו ועתה הוא מנהל את הכרטיס תחת השם: @ricksancheznews
מה ההמלצה שלנו?
בעידן בו המיתוג המקצועי ברשתות העסקיות והאישיות מתערבב לא אחת עם המיתוג הארגוני, והקשרים המקצועיים והאישיים מנוהלים ברשת, נוצר לא אחת קונפליקט בין האינטרס של המעסיק לאינטרס של העובד. ייתכן שקרב היום בו הנושא הזה יובא לטיפולו של בית המשפט אולם עד אז, חשוב שארגונים ילמדו לעומק את עולם המדיה החברתית ולא יניחו שהם יכולים לנכס לעצמם את הנוכחות האישית של עובדיהם באותה זירה.
מה דעתך? למי שייך הכרטיס שלך בלינקדאין? |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לדעתי יהיה לא טריוואלי להכיל אמנה אחת שתהייה מקובלת על כלל הארגונים. יכול להיות שהגדרת מדיניות פנים ארגונית (שיכולה בהחלט להיות שונה מארגון לארגון) יהיה לה תוקף ורלוונטיות רבים יותר.
לוקח את זה כנקודה למחשבה!
אני מודה שהנטיה שלי היא לדבוק בגישה של אבי ובתפיסת הבסיס בעידן הרשתות החברתיות - כאשר מישהו פועל בכרטיס לינקדאין - זהו הכרטיס האישי שלו ואין זנ נכון עבורו או עבור הארגון שהוא יעביר את הכרטיס האישי בכדי שיתופעל על ידי גורם אחר מתוך החברה.
לדעתי הארגון אין זכות לחייב אדם לוותר על הכרטיס האישי שלו.
ומצד שני הנקודות שרפי מעלה הן יותר מאשר ולידיות ונוגעות לנכס העיקרי של החברה - מאגר המועמדים או מאגר הלקוחות שלה.
לדעתי זאת שאלה של זמן עד שהנושא ידיע לפתחו של בית המשפט אבל התחושה שלי היא שהוא יצדד בזכות העובד ולא בשכות המעסיק.
תודה לשניכם על התגובות המפורטות!
אינני יודע איך פותרים את העניין, למעט ההצעות שכבר הועלו בדיון. דבר אחד ברור - אין העניין חד וחלק.
אני מסתכל בפרופיל שלי למשל (אני עוסק בייעוץ), והאמשים היחידים אליהם התחברתי בלינקדאין מבלי שאני אכן מכיר אותם אישית הם אנשי כח אדם שבשלב כלשהו פנו אליי עם הצעת עבודה...
יש לי הרגשה שעולם המדיה החברתית, המבוסס על טכנולוגיות, ידע לתת תשובות עסקיות הגיוניות. רעיון ראשוני שניסיתי לפתח אומר שבעת פרידה עסקית, אפשר יהיה לערוך חלוקה בקשרים ולהפריד בין הקשרים העסקיים שנוצרו במהלך העבודה בעסק והם ישארו בעסק לעומת קשרים אישיים. מדובר מן הסתם בשכלול טכנולוגי (שאין לי מושג איך עושים אותו), שיוכל לפצל פרופיל לינקדאין לשניים או אפילו לשלושה פרופילים חדשים. אפשר יהיה גם לנסח מכתב פרידה שיופץ לרשימת התפוצה, מספר על הפיצול הקרב ובא, כל אחד מסיבותיו הוא, ומאפשר לכל נמען להחליט האם הוא מתקשר מחדש עם אחד או יותר מהפרופילים החדשים.
נכון, קצת בלאגן, אבל מי אמר שחיינו פשוטים!!
אכן בעיה מודרנית של עולם המדיה החברתית. אני מאמין שאכן יום אחד היא גם תגיע גם לבית משפט, בוודאי אם מאחורי אותו אירוע יעמוד "הכסף הגדול". גם בתי מחוקקים יבינו שצריך להסדיר העניינים בצורה ברורה לכולם.
אני מסכים שהדרך הטובה להתמודד עם העניין בשלב זה, עהיא אכן שכל חברה תדאג לכך שכמה שיותר אנשים יעסקו בתחום ולא להשאיר אחראי אחד על המדיה החברתית בחברה.
נשלח :)
מאמר מעולה אפשר לנטו ?
neto@hashavim.co.il
תודה