כותרות TheMarker >
    ';

    לינקדאין לעסקים

    הבלוג התחיל כרשימת פוסטים מקצועיים בתחום מינוף המדיה החברתית לגיוס עובדים והתרחב גם לנושא המינוף של לינקדאין לעסקים.

    0

    למי שייך כרטיס הלינקדאין של המגייס שלך?

    16 תגובות   יום שני, 10/1/11, 11:52

    המאמר פורסם לראשונה למנויי קהילת מומחי הגיוס

     

    סיגל שעבדה במשך כשנתיים בחברת השמה בתחום ההיי-טק התקבלה לעבודה באחת מחברות הטכנולוגיה המובילות בישראל כמגייסת בכירה. סיגל, שנחשבה לאלופת הגיוסים ברשתות החברתיות שמחה על המעבר המתקרב וקיוותה שהוא יתקבל בהבנה גם על ידי המנהלת שלה בחברת ההשמה.

    המנהלת, שכמובן לא שמחה לעזיבת אחת המגייסות המוכשרות שלה, דרשה מסיגל שתשאיר את שם המשתמש והסיסמה של כרטיס הלינקדאין שלה, שכלל מאות אנשי קשר, בידי מגייסת אחרת בחברת ההשמה. סיגל, שהופתעה מהבקשה, סירבה בתוקף לוותר על כרטיס הלינקדאין האישי שלה, מה שהביא לעזיבה צורמת שלה את החברה.

     

    המקרה הזה אינו דמיוני כלל וכלל.

    הקונפליקט שנוצר בזכויות הבעלות על הפעילות במדיה החברתית הינו חדש יחסית ועדיין לא הגיע לפתחם של לבתי המשפט בישראל. באופן מפתיע אולי, אנשי הגיוס הם הראשונים שנתקלים בקונפליקט הזה בארץ כמי שמובילים בארגונים רבים את הכניסה לרשת וממנפים את הרשתות החברתיות והכרטיסים האישיים בכדי לייצר או לחסוך כסף לארגון.

    בחודשים האחרונים קיבלנו מספר פניות מארגונים שביקשו להתייעץ איתנו כיצד יוצאים מהקונפליקט הזה, ומבקשים להבין למי שייך כרטיס הלינקדאין– האם לעובד או למעסיק?

     

    ניסינו לברר עם המעסיקים מדוע הם חושבים שהכרטיס שייך להם הם העלו את הטענות הבאות:

    • מדובר בגניבה -  המועמדים הם הנכס העיקרי של קבוצת הגיוס או של חברת ההשמה. כפי שלא יתכן שאיש גיוס יעתיק אליו קורות חיים מתוך מערכת הגיוס של החברה או מתוך ה- CRM הארגוני, כך לא יתכן שהוא "יגנוב" ויעביר איתו את המועמדים עם מעברו לחברה אחרת או אפילו לחברה מתחרה.
    •  
    • הקשרים בוצעו על חשבון זמן העבודה - רוב הקשרים העסקיים של אנשי הגיוס הללו נבנו בזמן העבודה תוך כדי שימוש במחשב ובאמצעי תקשורת שסופקו להם בידי הארגון ותוך כדי כך שהם מקבלים שכר מלא על הזמן הזה.
    •   
    • הארגון שילם על ההדרכה של המגייסים - חלק מהארגונים טוענים שהם אלה ששילמו ומימנו את ההכשרה של המגייסים כיצד לבנות ולמנף בצורה חכמה את הנוכחות שלהם ברשת בכדי להגיע למועמדים. לאותם מועמדים שכעת עם המעבר, הם לוקחים איתם לחברה אחרת.
    •  
    • המועמדים חברו אליהם רק בגלל החברה: המעסיקים טוענים שהמועמדים חברו למגייס/ת מסוימ/ת רק בגלל העבודה בתחום הגיוס באותה חברה, ומתוך מטרה שיעזרו להם למצוא עבודה, בעזרת אותה חברה. הם ממשיכים וטענים, שאם המגייסים לא היה מייצג את הארגון, סביר להניח שרוב אנשי הקשר או המועמדים כלל לא היו מתחברים אליהם.

     

    שוחחנו כמובן עם המגייסים העוזבים שהעלו טיעונים לא פחות רלוונטיים:

    • ·        אנשים התחברו אלי באופן אישי – התפיסה ברשתות החברתיות הינה שמאחורי כל כרטיס עומד אדם אמיתי שמזוהה בשמו, בדרך כלל בתמונה ובמידע עליו. לכן אם  מישהו בחר להתחבר אליי, הוא בחר לעשות זאת ברמה האישית ולא בהכרח ברמת החברה
       
    • בעידן הרשתות החברתיות הכל אישי ולא ניתן לקחת כרטיס של בן אדם אחד ולהחליף לו את השם – החלפת שם של כרטיס, או גרוע מזה, פעילות של אדם מסוים תחת שם אחר, היא פעולה שרק עשויה לפגוע בחברה ובאותו אדם ונתפסת בעיני רבים כמעשה רמייה (שוב, של שני הצדדים). לכן הנזק שעלול להיגרם לחברה על ידי שינוי פרטי הכרטיס והעברתם לידי משתמש חדש (תוך שמירת הקשרים הקודמים) גדול יותר מהתועלת.
       
    • חלק מהחיבורים נעשו בכלל בזמני הפרטי ולא קיבלתי מהארגון תשלום על שעות נוספות – החברה המעסיקה הנוכחית נהנתה במשך התקופה בה היתה המגייסת מועסקת על ידה מהקשרים השונים שיצרה המגייסת – גם מאלו האישיים, גם מאלו שנעשו בזמנה הפרטי. אין כל דרך כרגע להחזיר או לתגמל על זמן ההשקעה
    •  
    • יש ערבוב בין חברים אישיים שלי לבין מועמדים – לא מעט חברים שאינם קשורים לעבודה מתחברים לכרטיסים האישיים בלינקדאין או בפייסבוק ולכן לא ניתן כלל לבצע הפרדה בין האישי למקצועי.

     

    אז מי צודק?

    הטיעונים רלוונטיים לשני הצדדים. אנו נוטים לצדד בצד העובדים בדילמה כאן, מתוך ההיכרות עם העיקרון המנחה בכל האתרים ובעיקר בלינקדאין, של החיבור האישי, לאדם. הרשתות השונות מציינות שמצפות מאנשים להעלות כרטיס אישי, תמונה אישית ולא תמונת לוגו של העסק ועוד קווים מנחים אשר שמים את האדם הבודד במרכז. הארגונים נהנים למעשה מהנכונות של העובד "לנדב" את קשריו האישיים, את זמנו האישי ואת המיתוג האישי שלו לצורך הגיוס לחברה.

     

    הקונפליקט מתעורר גם בארה"ב

    לאחרונה התרחש אירוע מעניין בארצות הברית שהעלה את השאלה הזאת לגבי הבעלות על הכרטיס האישי במדיה החברתית. ריק סנצ'ז, אחד המגישים הידועים ב- CNN, פוטר מתפקידו לאחר שהאשים את היהודים שהם שולטים בתקשורת. אחת השאלות שעלו עם פיטוריו היו מיהם הבעלים של חשבון הטוויטר של ריק סנצ'ז שנוהל תחת השם @ricksanchezCNN, ואסף לו עם הזמן מעל ל- 140,000 עוקבים.

     

    השאלה שעלתה היתה האם אנשים עקבו אחריו בגלל האישיות שלו והפעילות שיצר באופן אישי בטוויטר או בגלל שייצג את CNN. בסופו של דבר לאחר משא ומתן בין הצדדים הוחלט שהכרטיס יישאר בבעלות ריק סנצ'ז, אבל הוא הסיר את CNN משם הפרופיל שלו ועתה הוא מנהל את הכרטיס תחת השם: @ricksancheznews

     

    ''

     

    מה ההמלצה שלנו?

    • להגדיר נוהל ברור שמגדיר את תחומי האחריות ויסדיר את הפעילות ברשתות החברתיות.
    • במקביל לנוכחות האישית של המגייסים, ליצור נוכחות עסקית לארגון ובמידת האפשר לנהל דרכו את הקשרים ברשתות הרלוונטיות.
    • להכשיר יותר מאדם אחד שמנהל את הנוכחות של הארגון ברשתות החברתיות
    • לקראת עזיבה של עובד בעמדת מפתח, הנמצא בקשר עם הרבה מועמדים ואנשי קשר, נשלח אליהם מייל עם הזמנה להתחבר למחליפ/ה.

     

    בעידן בו המיתוג המקצועי ברשתות העסקיות והאישיות מתערבב לא אחת עם המיתוג הארגוני, והקשרים המקצועיים והאישיים מנוהלים ברשת, נוצר לא אחת קונפליקט בין האינטרס של המעסיק לאינטרס של העובד. ייתכן שקרב היום בו הנושא הזה יובא לטיפולו של בית המשפט אולם עד אז, חשוב שארגונים ילמדו לעומק את עולם המדיה החברתית ולא יניחו שהם יכולים לנכס לעצמם את הנוכחות האישית של עובדיהם באותה זירה.

     

    מה דעתך? למי שייך הכרטיס שלך בלינקדאין?

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/1/11 09:24:
      אני מסכים ש"מבחן הקשר" (אחלה של מושג) הוא המבחן הנכון במקרה שכזה. מכאן גם התפתח בי הרעיון של מציאת מנגנון טכנולוגי שיוכל לאפשר פיצול פרופיל לינקדאין לעסקי ואישי, במידה ויש צורך בכך. יתכן ואפשר ליצור את הפיצול הזה כבר מלכתחילה. כך יוכל כל משתמש ברשת ליצור לעצמו פרופיל אישי יחד עם פרופיל מקצועי. כל זמן שהוא/היא עובדים בארגון מסויים יהיה קישור בין הפרופילים - כדי לא לסבך את העבודה היומיומית, ובמקרה של עזיבת החברה, ניתן יהיה בקלות להפריד בין הפרופילים וליצור חיבור חדש עם פרופיל מקצועי בחברה חדשה, וככה הלאה. (ממש כמו בחיבור בין זוגי, נישואים, גירושים ונישואים פרק ב...)
        13/1/11 15:18:

      אני חושב שהמבחן העיקרי הוא מבחן הקשר (אם ניתן לקרוא לו כך). יש לבחון את הקשר בין בעל החשבון ל"חבר הרישתי". אם חברות נוצרה רק על בסיס המישרה אותה ביצע בעל החשבון, ללא שום קשר אישי מוכח בינו לבין החבר הרישתי, ניתן לקבוע שהחבר שייך למעסיק. אולם זהו מבחן בעייתי, ובלתי ניתן ליישום לדעתי.

      לכן, אם שה היה תלוי בי, הייתי, כמעסיק, דואג לודא שבסיס הנתונים של לקוחות החברה (כולל לקוחות, לידים, וכו), כולו יהיה מנותק מרשת חברתית כלשהחא. אם בנוסף העובד בוחר לכלול את מי מאילו כחבר ברשת חברתית אזי הוא יוכל מן הסתם לשמר את ה"חברות" גם לאחר שהחליף מעסיק. המעסיק גם יכול להגן על עצמו מפני גניבת לקוחות ע"י סעיף מתאים בחוזה ההעסקה.

       

       

      צטט: יעקב_ רוזן 2011-01-12 10:43:01

      Z - זאת אכן שאלה מעניינת:

      אני חושב שאנשי הגיוס הם הראשונים להחשף לקונפליקט בגלל היקף הפעילות הגיוסית ברשתות החברתיות - אך מצד שני מה לגבי אנשי מכירות ש"דגים" את הלידים שלהם בלינקדאין עבור חברה מסויימת ולאחר תקופת מה עובדים לעבוד עם החברה המתחרה?

      האם הלידים שהוא יצר בארץ ובחו"ל שייכים לחברה הראשונה בה עבד או שהם אנשי קשר שלו שהוא יכול לקחת הלאה כחלק ממערכת ה- CRM המקוונת שלו?

      מה דעתך?

        13/1/11 11:14:
      אבי - זאת נקודה מעניינת למחשבה - ומאד מאתגרת :)
      לדעתי יהיה לא טריוואלי להכיל אמנה אחת שתהייה מקובלת על כלל הארגונים. יכול להיות שהגדרת מדיניות פנים ארגונית (שיכולה בהחלט להיות שונה מארגון לארגון) יהיה לה תוקף ורלוונטיות רבים יותר.

      לוקח את זה כנקודה למחשבה!
        12/1/11 20:53:
      יתכן ולפני שבית משפט פוסק בעניין, יש אפשרות לארגן מפגש רב משתתפים של עובדים, בעלי חברות, מומחי רשת, עורכי דין, מגשרים וכל מי שיש לו יד ורגל בעניין. יחד אפשר לכתוב אמנה חברתית של מה מותר ומה מקובל ומה אסור
        12/1/11 19:20:
      אבי ורפי - זהו בדיוק הקונפליקט שנוצר עם כניסת הרשתות החברתיות.

      אני מודה שהנטיה שלי היא לדבוק בגישה של אבי ובתפיסת הבסיס בעידן הרשתות החברתיות - כאשר מישהו פועל בכרטיס לינקדאין - זהו הכרטיס האישי שלו ואין זנ נכון עבורו או עבור הארגון שהוא יעביר את הכרטיס האישי בכדי שיתופעל על ידי גורם אחר מתוך החברה.
      לדעתי הארגון אין זכות לחייב אדם לוותר על הכרטיס האישי שלו.

      ומצד שני הנקודות שרפי מעלה הן יותר מאשר ולידיות ונוגעות לנכס העיקרי של החברה - מאגר המועמדים או מאגר הלקוחות שלה.

      לדעתי זאת שאלה של זמן עד שהנושא ידיע לפתחו של בית המשפט אבל התחושה שלי היא שהוא יצדד בזכות העובד ולא בשכות המעסיק.

      תודה לשניכם על התגובות המפורטות!
        12/1/11 18:20:
      תגובתו של רפי משקפת את השוני בין מידע שנאגר במחשבי החברה, בו העובדים עושים שימוש מקצועי ויוצרים תיקיות מקצועיות, הכל תחת מסגרת אחת של החברה בה הם עובדים. העתקה של תיקייה שכזו והעברתה לחברה אחרת אכן אינה מקובלת (גם אם היא נעשית!!). יחודיותה של רשת הלינקדאין שהיא מסגרת אישית/פרטית ואינה עוד תיקייה במחשב של החברה. רשת הקשרים הנוצרת על ידי המשתמשים אינה רק של אנשים הקשורים מקצועית, אלא גם עם אנשים איתם היה עבר משותף - כדוגמת בוגרי אוניברסיטה, קהילות מקצועיות וכמובן קהילות בינלאומיות בנושאים שונים ומגוונים. המצב המתואר בכתבה בו העובדת נדרשה להשאיר את הסיסמא למייל, לא תהיה קבילה לטעמי בבית משפט, מה גם שלא יתכן, שממחר בבוקר תשתמש זהות אחרת בפרופיל של העובדת שעזבה. תוך תקופה קצרה, תהיה רשת הלינקדאין "כאוס" אחד גדול, בו כל אחד יתקשר באין ספור פרופילים אותם ירש מקודמיו לעבודה.
      אינני יודע איך פותרים את העניין, למעט ההצעות שכבר הועלו בדיון. דבר אחד ברור - אין העניין חד וחלק.
        12/1/11 16:17:
      יעקב שלום, מאמר מעניין המציג בעייה מוכרת בחב' השמה הנוגעת לשמירה על "הנכס העיקרי" של החברה והוא מאגר המידע שלה. בכל שנות פעילותי כמנהל חב' בתחום הקפדתי להדגיש בפני העובדות שהמידע הנאסף הוא רכוש החברה ואינו ניתן לשעתוק כזה או אחר. על אף הנאמר ידוע לי על מקרים שמידע "זלג" לידי עובדים/ות שעזבו ועשו במידע שימוש עסקי. לדעתי, כל המידע הנצבר בחברה , זה הנאסף ממודעות דרושים או כל מקור אחר ,כולל את הרשתות החברתיות, הוא רכושה הבלעדי של החברה. הרי המידע נצבר בעיקר בשעות העבודה ששולמו ע"י החברה, הפעילות נעשתה ע"ג תשתיות ומחשבים השייכים לחברה וברוב המקרים ההכשרה נעשתה ע"י וע"ח החברה. אני מאמין שאם הנושא יגיע לכדי תביעה משפטית, יתן בית המשפט את ההגנה הנכונה לחברה, אחרת אנא אנו באים.
        12/1/11 10:43:

      Z - זאת אכן שאלה מעניינת:

      אני חושב שאנשי הגיוס הם הראשונים להחשף לקונפליקט בגלל היקף הפעילות הגיוסית ברשתות החברתיות - אך מצד שני מה לגבי אנשי מכירות ש"דגים" את הלידים שלהם בלינקדאין עבור חברה מסויימת ולאחר תקופת מה עובדים לעבוד עם החברה המתחרה?

      האם הלידים שהוא יצר בארץ ובחו"ל שייכים לחברה הראשונה בה עבד או שהם אנשי קשר שלו שהוא יכול לקחת הלאה כחלק ממערכת ה- CRM המקוונת שלו?

      מה דעתך?

      צטט: zoc 2011-01-12 10:04:53

      אכן פוסט מעניין מאד. לדעתי יש הבדל בין עובד בחברת כח אדם לבין כל עסק אחר. בחברת כח אדם, ה"רולודקס" הוא בעצם מהות העסק, ולכן סביר גם שחלק גדול מקשריו של אותו עובד נוצרו בזכות החברה\תפקיד ולא בגלל היבט אישי כלשהו. בחברות אחרות בדרך כלל הקשר נוצר על סמך הכרות או פגישה אישית של העובד.
      אני מסתכל בפרופיל שלי למשל (אני עוסק בייעוץ), והאמשים היחידים אליהם התחברתי בלינקדאין מבלי שאני אכן מכיר אותם אישית הם אנשי כח אדם שבשלב כלשהו פנו אליי עם הצעת עבודה...

       

        12/1/11 10:04:
      אכן פוסט מעניין מאד. לדעתי יש הבדל בין עובד בחברת כח אדם לבין כל עסק אחר. בחברת כח אדם, ה"רולודקס" הוא בעצם מהות העסק, ולכן סביר גם שחלק גדול מקשריו של אותו עובד נוצרו בזכות החברה\תפקיד ולא בגלל היבט אישי כלשהו. בחברות אחרות בדרך כלל הקשר נוצר על סמך הכרות או פגישה אישית של העובד.
      אני מסתכל בפרופיל שלי למשל (אני עוסק בייעוץ), והאמשים היחידים אליהם התחברתי בלינקדאין מבלי שאני אכן מכיר אותם אישית הם אנשי כח אדם שבשלב כלשהו פנו אליי עם הצעת עבודה...
        11/1/11 22:14:
      אני מודה, שמאז שקראתי את הכתבה, הנושא "לא עוזב" אותי. לכאורה שני הצדדים צודקים, לכל אחד טיעונים איכותיים והגיוניים.
      יש לי הרגשה שעולם המדיה החברתית, המבוסס על טכנולוגיות, ידע לתת תשובות עסקיות הגיוניות. רעיון ראשוני שניסיתי לפתח אומר שבעת פרידה עסקית, אפשר יהיה לערוך חלוקה בקשרים ולהפריד בין הקשרים העסקיים שנוצרו במהלך העבודה בעסק והם ישארו בעסק לעומת קשרים אישיים. מדובר מן הסתם בשכלול טכנולוגי (שאין לי מושג איך עושים אותו), שיוכל לפצל פרופיל לינקדאין לשניים או אפילו לשלושה פרופילים חדשים. אפשר יהיה גם לנסח מכתב פרידה שיופץ לרשימת התפוצה, מספר על הפיצול הקרב ובא, כל אחד מסיבותיו הוא, ומאפשר לכל נמען להחליט האם הוא מתקשר מחדש עם אחד או יותר מהפרופילים החדשים.
      נכון, קצת בלאגן, אבל מי אמר שחיינו פשוטים!!
        11/1/11 21:18:

      תודה רבה על התגובה אבי

      אני מסכים איתך - לצערי אנחנו רואים לא מעט ארגונים שמגייסים מומחה מדיה חברתית שעליו הם שמים את כל יהבם ואז כאשר אותו אדם עוזב הם נשארים עומדים מול שוקת שבורה. ההמלצה שלנו היא תמיד להכשיר ולחבר את העובדים בארגון - כך לא הכל נמצא על כתפי אדם בודד ובנוסף הארגון מקבל ערך עצום מהפעלת העובדים שלו כשגרירים של החברה.

      צטט: אבי דאול 2011-01-11 19:09:04

      יעקב תודה על מאמר מצויין.
      אכן בעיה מודרנית של עולם המדיה החברתית. אני מאמין שאכן יום אחד היא גם תגיע גם לבית משפט, בוודאי אם מאחורי אותו אירוע יעמוד "הכסף הגדול". גם בתי מחוקקים יבינו שצריך להסדיר העניינים בצורה ברורה לכולם.
      אני מסכים שהדרך הטובה להתמודד עם העניין בשלב זה, עהיא אכן שכל חברה תדאג לכך שכמה שיותר אנשים יעסקו בתחום ולא להשאיר אחראי אחד על המדיה החברתית בחברה.

       

        11/1/11 21:13:

      תודה לאורה :)

      צטט: *לאורה* 2011-01-11 14:25:55

      מרתק

       

        11/1/11 19:09:
      יעקב תודה על מאמר מצויין.
      אכן בעיה מודרנית של עולם המדיה החברתית. אני מאמין שאכן יום אחד היא גם תגיע גם לבית משפט, בוודאי אם מאחורי אותו אירוע יעמוד "הכסף הגדול". גם בתי מחוקקים יבינו שצריך להסדיר העניינים בצורה ברורה לכולם.
      אני מסכים שהדרך הטובה להתמודד עם העניין בשלב זה, עהיא אכן שכל חברה תדאג לכך שכמה שיותר אנשים יעסקו בתחום ולא להשאיר אחראי אחד על המדיה החברתית בחברה.
        11/1/11 14:25:
      מרתק
        11/1/11 07:15:
      הוספת תגובהתודה רבה יהודית
      נשלח :)
        10/1/11 12:55:

      מאמר מעולה אפשר לנטו ?

      neto@hashavim.co.il
      תודה

      ארכיון

      פרופיל

      יעקב_ רוזן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין