0
בבוקר הראשון בישראל היה בדימונה אבי הספיק להתפלל למצא מכלת ולשוב עם סל מצרכים מבלי להתבלבל וכלנו שמחנו לקראתו אחר ארוחה הראשונה בבוקר פרקנו השקים והמזוודות. ארונות לא היו בדירה רק כירים גז וכמה כלים .שולחן עץ אורן קטן ושרפרפים
בבית קטן נחמד בשיכון רכבת בתים קטנים מחוברים בשורה לכל בית כניסה נפרדת. ויציאה לחצר קטנה מאחור בצורת ח ובה ישבנו כשהיה צל ובה רקמנו חלומות על ירושלים לאחר כשבועים החלטנו שאבי יסע לחפש בני משפחה שעלו שנתים לפנינו ולאחר זמן שב ואמר אנחנו נועים לחרובית קרוב לירושלים שם דודים מצד אמי הם הזמינו אותנו לגור זמנית לעבוד בסביבה ושוב אנחנו על המשאית לחרבית... אחרי מספר ימים אבי ואחותי החלו לעבוד בקטיף כותנה.בחמניות.ובתירס ועבודות אחרות בחקלאות יוצאים עם שחר ושבים בערב עם פרי בהם עבדו באותו יום ובער התכנסנו עם כל בני המשפחה המורחבת לארוחה עיקרית כך זה נמשך כששה חודשים אורחים... לי ולחברים זו היתה שמחה גדולה חרובים לרוב תות עץ סברס ותאנים שקדים ענבים מכל זה גם זללנו ולא שכחנו להביא כי הכל היה ציבורי... יום אחד התכנסנו כל החמולה והוחלט כי המשפחה תעבור לנתיבות ואנחו נהיה הנחשונים ולשם תעבור המשפחה המורחבת במציאות רק אנחנו עברנו... לנתיבות הגענו ובתים איין רק פחונים יש ויש רק לבחור ובצריף חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף חשמל עו לא הגיע רק נרות ופתיליה וגז לא היה והגשם הקיש על הצריף כך שהיה קשה לישון התגעגענו לדימונה...
|