תמיד הסתכלתי אליך מבעד לחלון ידעתי בדיוק מתי את חוזרת הביתה מהעבודה שלך איפה את מניחה את התיק ולאן את משליכה את המגפיים שלך זה נהיה אצלי מן טקס קבוע, האור נדלק אצלך במסדרון הצר ואני ניגשת בשקט לחלון מציתה סיגרייה ומתבוננת בך מפילה אל עצמך אל תוכה של הכורסע הכתומה שלך ומשילה את השמלה ובתחתונים וחזייה מדליקה את הטלויזיה ובוהה אני יודעת שכבר הרבה זמן את יודעת אני יודעת שאת פוזלת אל החלון ורואה את נקודת האש של הסיגריה שלי אני יודעת שאת זזה שם במיוחד בשבילי שאת עושה כל מני פעולות של סתם, מאוד בכוונה זה כבר חודש שאנחנו ככה משחקות אני בלהביט ואת בלא לשים לב לפני שבוע ירדתי לבאר לשתות כוסית, לפטפט עם המוזג שלי, לנוח ואת, הגעת אחרי כאילו לא.. אבל אחרי התישבת בפינה ממול, הזמנתי את הויסקי שלי והסתכלת כל הזמן גם אני הסתכלתי. כשקמתי לשירותים באת אחרי חיכית כאילו את שוטפת את הידיים אמרתי לך שלום שקט באוזן ואת, נשקת אותי בפה נישקתי, הסתובבתי והלכתי... מאז את באה אל החלון המון, את באה בחושך, את באה אלי היום הוצאתי את הראש לאויר ואת סימנת עם היד שארד למטה אני כותבת עכשיו מתארגנת ובאה... אליך, את בלי השם (עדיין) |