21:30. הכלבלבית שלי מבקשת טיול. לא תמיד יש לי כוח, אבל האהבה מחזקת, מחייבת.

אנחנו הולכות בלי רצועה. כמו שאמרתי- האהבה מחזקת, מחייבת וזה קושר אותנו יותר מכל רצועה.

בדירה יש לי חלון ללא תריסים. תליתי סדין לבן על החלון, פשוט כי לא היה משהו אחר.

אנחנו למטה, חוצות את הרחוב לכיוון הנגדי.

כלבלבית מרחרחת את העולם מגובה 25 ס"מ, ואני באופן אינסטינקטיבי מביטה למעלה, אל החלון הלבן שלי.

נפעמת אני מגלה את השתקפות הירח בכבודו ובעצמו והוא ממוקם בדיוק במרכז- מקשט לי את החלון.

ממוסגר לכבודי בלבד, יפה יותר מכל וילון שאוכל לקנות.

הפעם כלבלבית הוציאה אותי לטייל, ולא אני אותה.

איזו מתנת לילה נפלאה.