כשהאמת עולה לנו ביוקר ואין טיפה של אהדה, במה שהם אומרים לפתוח ת'עיניים מחדש כל בוקר המציאות עושה אותנו – זן של מהמרים.
אם נכנס בשערי גן-עדן יום אחד הן לא נדע לאן לפנות, לאן לגשת ונתפזר לחלקיקים באור חזק וחד של מחטי - זכוכית קטנים בתוך נברשת.
פזמון: רק מי שמבין – שומע את הצלילים שלי כמו כדור מראות האור שהוא מחזיר – פוגע בחשכה, מאיר את הפינות.
חלומות ומשאלות על כל מיני דברים שלעולם לא יהיו, ועוד כמה שקרים והחיים תמיד יפים, ועוד סיפור נוסף לביוגרפיה של חיי, לאושר הנכסף.
עם ניצחון ומפלה: הדרך מחוספסת גם כשיקומו לכבודך, בזמן שאת נכנסת עדיין לא תוכלי לדעת, מה חושבים כולם הרי בסך– הכול אנחנו - עוד טיפה בים. |