את רחוקה, את רחוקה כל כך ואין מי שיוכל לדעת מה קורה איתך ואת מוקפת בקירות ובפרחים ובנרות ולא מוצאת שלווה- לנשמה שלך.
את עמוקה, את עמוקה כל כך וכל מי שיוכל אותך לפגוש, אף פעם לא ישכח שאת אוספת ניירות והרהורים במגרות ולא מוצאת תקווה – לנשמה שלך.
פזמון: כשהבדידות שלך גדולה והפחדים נושכים ולא עוזרת שום תפילה ולא נותרו עוד חיוכים מצאי לנשמה שלך מצאי מקום בטוח בתוך מעמקי הלב גבוה עם הרוח.
את בהירה, את מאירה כל כך ורק מי שיוכל אותך לראות, אז את עיניו יפקח ואת נושאת את הבשורות בלי מילים והברות ולא מוצאת תשובה – לנשמה שלך.
את עדינה, את עדינה כל כך ואין מי שיוכל לגעת בליבך הרך כשאת נחבאת במערות בצללים ובצורות ולא נותנת אהבה – לנשמה שלך.
כל הזכויות שמורות. שמרית ברק (נכתב לשלי) |