הם לפעמים הרבה. יותר טובים,
שלא לדבר על חֲתוּלֵי כַּפָּרוֹת. ותאגידים של נסיעות. בקווים. בינ-עירוניים,
ומהצד של-לא. ו//או של-לו, פו-קדברה עושה צרות ואני לא יכולה שלא לחשוב אם זה מספר 3 שצריך. לבוא,
כי פעם ראשונה ביותר מעשרים שנה, שכמעט פספסתי את העשירי בחודש. הזה, רק בכדי להגיע ולגלות שיש כנראה ביקורים נטולי ביקורות.
ושיש עדיין משפחות. שבונות לגובה מה שלא אומר, שהן מורידות. חומות.
ויש שני סוגי-בתים ששם, כמו בטיסה, כולם נשארים סופו-של יום, אותו כלום-דבר. כל המחיצות נעלמות. לזמנים. עד שחוזרים לחיים עצמם.
מה שהזכיר לי את האיש מעל-יד שידעתי איך שהוא סיפר לי על הסיגריות שלא עישן באוטו בגלל הבן. שהבן כבר בבית השני. מזמן.
ואז, אז, יורדים מהמטוס ופונים לאן, הכל בסופו של יום זה רק עניין. של זמן. קצת של מקום. עוד פחות של אנשים.
ואמונה טפשית, שחתולה אחת קטנה שילמה מחיר. לא-לה,
או שאילו רק קשיים של מחסור. בגמלים,
:))
. |