המאבק לשוויון בין לבנים לשחורים בארצות הברית הוליד את המושגים "תקינות פוליטית" ו"הפליה מתקנת". התקינות הפוליטית הפכה אצל האמריקנים לאובססיה שמולידה לעתים דברים נלעגים. אחד מהם צץ השבוע כשהחליטו באמריקה לשכתב את יצירתו הנפלאה של מארק טווין "הרפתקאותיו של האקלברי פין". זה אמנם שכתוב קל, לא כמו שכתוב ההיסטוריה של ימי סטאלין בברית המועצות, כאשר העלימו דפים מהאנציקלופדיה שלהם, אבל בכל זאת שכתוב מבלי לשאול את פי המחבר, שהייתה לו כוונה להגיד משהו דרך יצירתו הספרותית, לתאר מצב אנושי כלשהו שמוחו קלט. ואילו אני הקטן חושב, שבנוסף להיותו נלעג המעשה משדר חוצפה בלתי נסבלת.

ובכן, לשחורים באמריקה קראו פעם כושים (NIGERS) והתקינות הפוליטית הפכה אותם, מבלי להלבין את עורם, לאפרו-אמריקנים. החכמים בעיני עצמם שהחליטו לשכתב את "האקלברי פין" עומדים להוציא מהדורה מתוקנת שבה בכל מקום שמארק טווין כתב NIGER ייכתב כעת SLAVE (עבד). לא יכתבו "אפרו-אמריקני", על פי האפנה של ימינו אלה, כי טיפת השכל שנותרה בקדקודם רמזה להם כנראה שזה יהיה נלעג כפליים; והתפשרו על SLAVE. והתוצאה של המעשה הנואל שלהם תהיה רק אחת: אמריקני בעוד שלש מאות שנים שיקרא את "האקלברי פין" לא יקלוט את הסרקזם המופלא של מארק טווין ולא יסיק ממנו שהוא היה האמריקני הראשון שלחם בדרכו בעד שוויון לאמריקנים השחורים. לחם אמנם לא כמו מרטין לותר קינג אלא בדרכו הוא - בספרות המעמידה מראה מול פני החברה, מראה שבה יוכל לראות כמה נורא היחס לשחורים.

וכדי לאייר ולהבהיר את עומק הנלעגות של מעשה שכתוב המהדורה החדשה של "האקלברי פין" אני מבקש להביא מספר דוגמאות.

הלחן של ההמנון הגרמני הוא מתוך רביעית כלי קשת של יוזף היידן. כיצד היה נראה "תיקון" של הרביעיה על ידי מחיקתו של הלחן הספציפי המביא צמרמורת לאנשים שחיו בתקופת הנאצים?

אחד המוטיבים בסימפוניה של גוסטב מאהלר הוא לחן של שיר עם צרפתי עתיק וידוע:

FRERE JACQUES (או כפי שצברינו החמודים נוהגים לשיר: "אחינו הנהג סע מהר...) איך תראה תביעה של ממשלת צרפת לשפץ את יצירתו של מאהלר ולהוציא מתוכה את הלחן העממי הצרפתי?

הלחן של "שיר הרעות" של הפלמ"ח הוא מתוך סונטה אפאסיונטה של בטהובן, הלחן של אחד משירי "הדודאים" שלנו הועתק מיצירה של ברהאמס. מה הייתם אומרים על "דרישות שיפוצים" - כפי שהאמריקנים עומדים לעשות למארק טווין?