תקוע (שם זמני)
קצת תקוע כמעט שום דבר לא מסתדר בקלות– בתיכון לא הצליחו עדיין לסדר את מערכת השעות כדי שאתחיל ללמד (אחרי הכל- אמצע השנה עכשיו ואף מורה לא מסכים שישנו לו את שעות השיעורים), מהעיתון אליו פניתי עם רשימה של הצעות לכתבות- לא חוזרים אלי. שבועיים שלמים בבית עם ילדים חולים ברצף (כן, זו השפעת מהפוסט הקודם מדד האופטימיות – קצת נפגע אבל אני עדיין לא חושב שצריך לשנות אסטרטגיה ("שנה של התנסויות") אלא רק טקטיקה – חיפוש יותר אגרסיווי (פנייה במקביל למספר מקומות, הפעלת קשרים ו"רגל בדלת" כשממש לא רוצים לפספס הזדמנות וכ"ו).
הרגשת ערך (שוב) מעבד חדש של אינטל שוב בכותרות ומרכז הפיתוח שלנו (שלנו?) זוכה לשבחים. אני חייב להודות שפעם הייתי אוהב את התקופה הזאת שבה העבודה מקבלת חשיפה ועושה את דרכה אל שיחות הסלון של יום שישי. עכשיו אני כבר לא ממש חלק מזה (למרות שבמעבד הזה אני כן שותף). אני, לעומת זאת, כבר מפסיק לאט לקבל את היחס החם של "עוזב הייטק מוערך" ומתחיל להיות סתם מובטל מרצון...לא נעים אבל קצת משחרר.
אני חוזר ללמוד צרפתית
כסף אני יודע שחיכיתם לזה קצת מפחיד במבט ראשון אבל במבט שני אפשר לראות את הצדדים החיוביים:
- זה מספר עגול אז קל לחשב. - שמעתי על משפחות שאצלם הסיפרה הראשונה היא 4 (!!) - 20,000 ש"ח עד כמה שהוא גדול הוא עדיין סכום שלשינויים קטנים יש עליו השפעה– קחו לדוגמא את ההוצאה החודשית על "קפה מזדמן" ברחוב. אצלנו זה "עמד" על 400ש"ח שהם בערך30 פעמים בחודש. הוצאה שקל מאוד להיפטר ממנה (להתאפק עד הבית או העבודה) והנה הורדתם 2% מההוצאה החודשית. לא בשמים, אבל גם לא זניח...ובקלות. לא הפסקנו ללכת לבתי קפה, רק את ה – Coffee to go. אז אם נניח שהפחתה של 20% מההוצאות תספיק כדי לאפשר את אורח החיים שאנחנו רוצים נשארו עוד 18% לחסוך עוד נחזור לנושא הזה.
אצל אריאל הספר בשעות הבוקר אני עושה את אותם הדברים רק בשעות אחרות ופוגש אנשים אחרים. הולך לספר בשעות הבוקר ופוגש פנסיונרים מאזינים למוסיקה קלאסית ומתווכחים: א - "היידן כתב הרבה לחצוצרה" ב- "מה פתאום רק קונצ'רטו אחד.." אני לא מצליח לתרום לדיון והם מתעלמים ממני. אחר כך עוברים לדבר על טכנולוגיות עכשוויות ואינטרנט, כאן כבר יש לי מה לתרום ומתחילים להתייחס אלי. נראה שאפילו נחליף אי-מיילים: א- " קיבלתי באי-מייל הומורסקה מאויירת, אני אשלח לכם.....".
|
) משאירים אותי עם הרגשה שהכל קצת תקוע.