בתי המשפט למעשה מפרשים את הוראות החוק או את הנסיבות אשר אופפות כל מקרה ונותנים לו פרשנות בהתאם להוראות החוק.

הנה דוגמה לפנינו לחשיבות קבלת יעוץ נכון מעורך דין בעת עריכת צוואה כאשר עורך הדין צריך לצפות פני עתיד ולייעץ ללקוחו את העיצה הטובה ביותר, כדי למנוע כמה שאפשר מחילוקי דיעות .

במקרה שלפנינו : בני זוג גרושים הכירו זה את זה כאשר לאישה ,היתה דירה בבאר שבע ולאיש דירה בירושלים. האישה הייתה מגיעה לבקר את בן זוגה בביתו בירושלים ושוהה בביתו מספר ימים וחוזרת לביתה בבאר שבע .

האיש נפטר באורח פתאומי בגיל 66 במהלך טיול אופניים .המנוח הותיר אחריו צוואה ובה נרשם בסעיף 3 כי הוא מותיר את דירתו לבתו, אך הוסיף כי אם בעת מותו חברתו לחיים תתגורר בדירה דרך קבע ,היא רשאית להמשיך להתגורר בדירה ללא תמורה ככל שתחפוץ,כאשר עם מותה או עם רצונה לעזוב את הדירה ,תועבר הדירה לידי בתו.

.

השאלה שעמדה על הפרק הייתה למה התכוון המנוח כאשר כתב ..אם בעת מותי חברתי לחיים תתגורר בדירה דרך קבע...." האם הכוונה באופן יום יומי ,או אולי כפי שהיה עד כה שבת הזוג מגיעה לעיתים קרובות לדירתו של המנוח .

בתו של המנוח הגישה תביעה לבית המשפט להכריז על בת הזוג ,שאינה זכאית להמשיך ולהתגורר בדירה מאחר וטענה כי בת הזוג לא שהתה בדירה בדרך קבע.

בית המשפט בחן את הנסיבות ואכן התברר כי בת הזוג עבדה בבאר שבע ולא הייתה מגיעה כל יום לדירתו של המנוח ,כך שלא שהתה בדירה בדרך קבע ולכן עליה לפנות את הדירה.

יפים הם דברי השופטים בערעור וכדאי להביאם בלשונם:

כאשר ניסח המנוח את סעיף 3 לצוואה, הקובע את זכות המשיבה בדירה, עשה זאת כך: "באם בעת מותי... חברתי לחיים, תתגורר בה דרך קבע, היא תהיה רשאית....". מאחר ובמשך השנים לא חל שינוי מהותי במידת שהותה של המשיבה בדירה, נמצא כי כדי להתחקות בצורה מיטיבית אחר רצון המצווה, המנוח, כמצוות סעיף 54 לחוק הירושה, יש ליתן מענה לשאלה האם מאופן ניסוח הצוואה וממכלול הנסיבות נראה, כי בעת כתיבת הצוואה ראה המנוח את מידת שהותה של המשיבה בדירה כפי שהיתה בפועל, ככזו העולה כדי המונח "דרך קבע" המוזכר בצוואה, אם לאו.
ניסוחו של סעיף 3 מלמד שהמנוח לא ראה במידת שהותה של המשיבה בדירה משום מגורים "דרך קבע". לו חפץ להעניק למשיבה זכות להוסיף ולהתגורר בדירה כפי שהיא התגוררה בה בעת כתיבת הצוואה, היה מנסח דבריו בצורה שונה, כגון: "זוגתי רשאית להמשיך להתגורר בדירה" וכיו"ב ניסוחים ברורים וודאיים. המנוח לא עשה זאת. הוא השתמש במונח "דרך קבע", ומכאן שעובר לכתיבת הצוואה ראה לנגד עיניו מצב בו המשיבה מתגוררת בדירה אך לא דרך קבע. כאמור, למשיבה היתה דירה בבאר שבע ומקום עבודתה היה שם. מתבקש כי המנוח ראה בחלוקת זמן זו בין באר שבע לבין ירושלים מצב שונה ממגורים "דרך קבע". נראה, כי בצוואתו ביקש לקדם פני עתיד, למצב בו המשיבה תגביר את מידת נוכחותה והתגוררותה בדירתו שבירושלים, וביקש להבטיח את המשך מגוריה במקום במצב כזה.

המסקנה כי חשוב להיעזר בעורך דין אשר ידע לנסח את הצוואה באופן חד משמעי וברור כדי למנוע מצבים בהם יאלצו היורשים להגיע לפתחו של בית משפט ולהתנהל שנים במערכת המשפטית המסורבלת .

 בברכה

רק בריאות ואורח חיים טובים

     עו"ד מירי כהן ושות'

משרד עורכי דין

מקרקעין, משפחה ואזרחי