יש בארצנו תופעה מציקה שהולכת ומתפתחת.

הדבר מתחיל בשנים ארוכות של הפקרות, לאחר מכן - התעוררות - ולאחר מכן הגזמה עד כדי אובססיה...

אסביר את עצמי...

דוגמה 1.

מוזיקה באירועים :

אני מופיע באירועים כבר למעלה מעשרים וחמש שנה. מעולם לא קיבלתי הערות מהקהל לגבי עוצמת הרעש.

מי שמכיר אותי יודע שאני לא מהמרעישים - ובזמנו גם העליתי פוסט על הנושא הזה

http://cafe.themarker.com/post/605496/

עד לפני מספר שנים לא הייתה שום הגבלה על עוצמת הסאונד, הדי ג'יי השתולל ודפק לאנשים את הראש, עד שהגיע החוק הגואל להגבלת הרעש.

היום, כל מקום שמקיים אירועים מחוייב להתקין מד רעש שמנתק אוטומטית את החשמל של מערכת ההגברה במידה והמוסיקה מעל ל 85 דציבל - שזה מעט יותר יותר חזק מהרעש שמותר לקיים בספרייה ציבורית.

בדרך כלל אירוע מתחיל בעוצמה נמוכה אבל בשלב כלשהו במהלך האירוע, הקהל מתחמם ורוצה לשמוח, לשיר ולרקוד וחלק מזה זה המוזיקה שחייבת להיות בעוצמה שתאפשר לו להשתחרר ולהיסחף..

היה הגיוני יותר להגביל את עוצמת המוזיקה עד השעה עשר וחצי, ואז לאפשר לאנשים לחגוג בכיף, אבל המחוקק היבש, שמשום מה אני מוכן להמר שהתחנה היחידה שהוא מאזין לה ברדיו היא ערוץ המוזיקה, סירס את מי שעובד בתחום - ולמעשה לא מאפשר לו להפעיל את הקהל. הגבלת הרעש על פי חוק הפכה להיות כל כך היסטרית שהיא לא מאפשרת להרקיד או לסחוף קהל בשירה בציבור...

דוגמה 2 .

לפני שבוע הלכתי עם חבר לקנות קופסת סיגריות.

אנחנו שני אנשים בוגרים. אני אהיה בן חמישים בנובמבר והחבר בן 46. אף אחד מאיתנו לא נראה כמו ילד...

הגענו לפיצוציה וביקשנו קופסת סיגריות - המוכרת ביקשה לראות תעודת זהות...

האמת היא שהייתי בשוק. בהתחלה חשבתי שנפלנו לסרט של יהודה ברקן, אבל כשראיתי שהבחורה רצינית, הבנתי שזו המציאות. יש חוק שאומר שהיא חייבת לוודא שאנחנו לא קטינים על מנת למכור לנו קופסת סיגריות...

דוגמה 3.

עוד דבר שקשור בעישון

פעם בשבוע אנחנו מופיעים בפאב בתל-אביב בשירה בציבור.

שלשום היה לנו ערב כזה, כשהגענו להרכיב את הציוד, היו שם פקחים של עיריית תל-אביב שנתנו דו"חות על עישון.

המעשן קיבל דו"ח של 1000 ש"ח והפאב עצמו קיבל דו"ח של 5000 ש"ח  (זו לא שגיאת הקלדה - חמשת אלפים ש"ח)

ראוי שאציין שהדבר היה בשעה 21:30, עוד לפני שהפאב בכלל נפתח לציבור, ובשלב שבו היינו בהתארגנות לקראת הפתיחה. אובססיה או לא...

אלו רק שלוש דוגמאות בהן אני נתקל בחיי היומיום לתסמונת ה ODC שממנה סובלת מדינתנו, אבל סביר להניח שבכל תחום תמצאו שהאובססיה משתלטת לנו על החיים...

אז... מדינה בהפרעה או לא??? מה דעתך?

אשמח אם תגיבו, אבל אם אתם מוצאים לנכון להגיב, אל תכתבו דברים בנוסח, "אבל המוסיקה באמת חזקה מדי" - . גם אני נכוותי לא פעם כשהתארחתי באירועים, אבל הדבר שעליו אני כותב וחשוב שנהיה מודעים אליו הוא האובססיה, והנזק שנגרם כתוצאה ממעבר חד לצד-השני...