אוֹלִי ברחה.
אחותי באה לבקר, פתחה את הדלת לרווחה והשאירה אותה פתוחה.
ואוֹלִי, שמפחדת מזרים, ברחה החוצה.
אני, יחפה, רצה אחריה.
ממש "רצה ברחובות" פרטי שלי.
אבל רגלי הקצרות לא יכולות לרגלי כלבת הרוח שלה.
20 דקות של ריצה היסטרית במהירות האור (נא לא להתווכח, זה היה מהירות האור), כמעט התקפת אסטמה (לא, אין לי אסטמה), ובסוף גיליתי אותה משחקת עם אחת פודלית שחורה.
ישבתי ובכיתי וליטפתי.
זה מה זה לא נח לרוץ בלי חזיית ספורט.
|