0
כשסיימה את שיחת הטלפון, הרגישה כאילו נכרת מגופה איבר חי. שנתיים וחצי של אושר מטורף תמו באחת. שנתיים וחצי של כאב ועונג, שנתיים וחצי של אהבה שורפת.
נשואה כבר עשרים שנה לאיש חרוץ וטוב לב. בהתחלה, חיה את המסלול הרגיל של ילדים ועבודה, חברים ומשפחה, כמו כולם. אחר כך כשבגרה וחלפו השנים, שאלה את עצמה אם ככה זה יהיה תמיד. הכל הפך לשטוח. חיה במישור. אין גלים, אין סערות. מישור. היא מורה בבית ספר יסודי לכיתות א' וב'. יותר מעשרים שנה שהיא מקבלת ילדים רכים בני שש וצועדת איתם בשנתיים ראשונות של קריאה וכתיבה. משמשת להם דמות תומכת ואוהבת. קיבלה כבר את פרס החינוך על ההשקעה הרבה בילדים. את השכר שהיא מרוויחה, היא מעריכה מאוד ודואגת לשמור עליו מכל משמר. לומדת הרבה קורסים אשר מזכים אותה בגמול השתלמות ואוספת נקודה לנקודה. הגיעה כבר למכסימום האפשרי. בשנה שעברה קיבלה קידום. סגנית מנהלת בית הספר. תפקיד עם הרבה כבוד וגם תוספת למשכורת.
אחרי שנולד בנה השלישי, היתה לה תחושה חזקה של רצון לחיות, לטעום ולדעת. קצה ב"ישורת" שאליה נקלעה. מבטי הגברים תמיד נמשכו אליה בכל מקום שאליו הלכה. אפילו הנשים לובשות קנאה כשהיא עוברת. תווי פניה כשל נסיכה, עור גופה חלק וקורן, גופה הנשי צועק למרחוק וכשהיא צועדת, מותניה וירכיה רוקדים מחול מושלם של אנרגיה נשית. חזה השופע גורם לנשים התקפי קנאה ולגברים התקפים של קוצר נשימה. היא מודעת להשפעה שלה על הסביבה ומקבלת את זה כמחמאה גדולה.
המאהב הראשון היה הגניקולוג שלה. אחרי שנים שהיתה פציינטית קבועה שלו, הבחינה במבטו המנצנץ כשהתלבשה. אחר כך בטלפון אמר לה שהיא אישה מושכת מאוד. בפגישה הבאה הכל התגלגל מהר ופתאום מצאה את עצמה בפעם הראשונה בחייה חווה אורגזמה ענקית. זה לא היה דומה לשום דבר שהיה קודם. ההתפוצצות היתה אדירה. הגוף שלה זכר את זה עוד זמן רב אחר כך. אחרי הפגישה הזו, העולם נראה אחרת. אחרי הפעם השנייה, החברות בבית הספר אמרו לה שהיא נראית נהדר, עור הפנים שלה מתוח וורוד והשיער מבריק. שאלו אותה מה היא אוכלת, אם התחילה בספורט חדש או אולי משתמשת בקרם לחות חדש?
צחקה בליבה. כן, היא עושה את הספורט הכי בריא בעולם. וכן, זה חי ומרטיט ומלא לחות.
נכנסה איתו למסלול קבוע של הרבה שיחות טלפון. פעם היתה מדברת בטלפון שיחות קצרות. עכשיו זה הפך לרומן טלפוני של שעה וחצי בכל יום. היא אהבה שהוא מתקשר כל יום והתרגלה לזה. רק בשבת היה מוסכם עליהם שלא מדברים.
אחריו, היו לה עוד כמה שאהבו את גופה. החמיאו לה מחמאות, אמרו לה שהיא האישה הכי יפה והכי סקסית בעולם, מה שהיה די נכון. היא בתמורה נתנה להם היכרות עם עולם תענוגות שלא טעמו בבית.
עד שהגיע שי. את שי הכירה דרך חבר משותף. היה גבוה, גדל גוף. כבר כשפתח לה את דלת המרצדס שלו, החסירה פעימה. אהבה אופי חזק ויופי, אבל כסף וכוח תמיד עשו לה את זה. הוא אמר לה את כל המילים שאהבה לשמוע. כמה הוא אוהב אותה ומעריץ את היופי והחוכמה שלה וכמובן גם את הגוף שלה. היה מצלצל בכל יום, גם כשהיה בחו"ל. שיחות של שעות ארוכות. היתה יושבת במיטתה אחר הצהרים, בכתונת דקה לגופה, הטלפון צמוד לאוזנה והיא מתמזגת איתו. פעם בשבוע היה מזמין אותה למקום מפגש סודי. שם היתה האהבה קולחת. מדברים שעות ומתנים אהבים ללא לאות. הקירבה היתה חזקה. ממש כמו שתי נשמות המותכות ליישות אחת. כאשר היה בתוכה לא יכלה לומר איפה הוא נגמר ואיפה היא מתחילה. ממש גוף אחד.
האהבה בערה ואיתה גם הקינאה. לא היתה יכולה לסבול כשרמז לאהבתו לאישתו. כמה הוא מעריך אותה ומטפל בה. אם ידעה שקנה לה מתנה, היתה קנאתה שורפת. הוא מצידו למד מהר את חברתו הקנאית והיה אומר לה רק את המילים שאהבה לשמוע. השתדל להמעיט בנוכחות של אישתו בסיפוריו. כשהיה נוסע לחו"ל עם האישה החוקית, היתה יושבת בבית ואוכלת את עצמה. "אם הוא לא אוהב אותה כמו שהוא מספר לי, אז למה הוא משקיע בה? למה הוא קונה לה מתנות?"
כשהיה חוזר היתה סונטת בו ומציקה לו על כך. היה שב ומבטיח שרק אותה הוא אוהב. ושהוא חייב לקחת את אישתו לחו"ל כדי שלא תחשוד. אמר לה שרק היא האישה האמיתית בחייו. כך מצאה את עצמה צוללת לתוך מרקם סבוך של אהבה ותשוקה, קנאה וכעסים. סבך של שקרים שסיפר לה, אשר היא בחוכמה רבה הצליחה לגלות וכל זאת, כי רצתה שיאהב רק אותה. לא את זוגתו החוקית.
עכשיו, באמצע החופש הגדול, אחרי שנתיים וחצי של להט גדול, אמרה לו - די ! לא רוצה יותר מדבשו ומעוקצו. הנח לי לנפשי. הוא ענה לה שהיא עוד תתחרט ותזחל אליו על ארבע. אך היא מתוך חוש הישרדות נשי חזק, אמרה - די, נגמר, וסגרה את הטלפון בשפתיים קפוצות ולב קרוע.
בימים הראשונים אחרי שיחת הטלפון, הרגישה כאילו קטעו לה איבר מהגוף. היתה מהלכת בבית כמו נכה. כמו אדם שאיבד איבר חשוב מגופו והוא חסר וכואב. היתה מרימה עצמה מהמיטה בכוח, יוצאת לבקר חברות טובות. סיפרה להן הכל. לא חסכה בפרטים. ההשתתפות שלהן בסיבלה לא סייעה לה להרגיש יותר טוב. היתה חסרת מנוחה, חלשה ושברירית. בימים האלה, כבר לא שידרה נשיות. בימים האלה, כבר לא הסתובבו אחריה גברים כשעברה מולם.
באחד בספטמבר גררה עצמה בכוח לכיתה. עמדה זקופה וברכה את תלמידיה כבכל שנה: "שלום כיתה א' ". כלפי חוץ חזקה ובוטחת. בפנים - ריקנות כואבת וקרע גדול בליבה.
מסתכלת על בעלה שמגיע הביתה בערב ושואלת את עצמה אם ככה זה יהיה עד הסוף. האם נגזר עליה להזדקן איתו לדעת? היש דרך נכונה יותר לחיות את החיים האלה? ושוב בבוקר יוצאת לדרכה אל בית הספר. אישה יפה וחושנית, מורה חכמה ויצירתית, נפש פצועה וחבוטה. צועדת במסדרון אל הכיתה, גווה זקוף, שמלתה מלאה את גופה הנשי וליבה ריק.
|