בערך שבועיים לפני חשיפת המועמדים לאוסקר, הכריזה השבוע גילדת הבמאים על המועמדים לפרס שלה. מבין הפרסים המקדימים, זה הפרס שאני הכי מחשיב ומעריך ולו מכיוון שב-63 שנים, רק שישה זוכים בפרס גילדת הבמאים לא זכו באותה שנה באוסקר. לפרסים אחרים יש בעיות של אמינות. איגודי מבקרים מסייעים להצביע על מגמה ברורה (במיוחד כשכולם בוחרים את אותם זוכים), אבל לא חבר בהם אף מצביע אוסקר. אותו דבר לגבי גלובוס הזהב שנוטה לטובת שמות גדולים ו/או כאלה שיגרמו להם להראות כאילו הצליחו לנבא את הזוכים באוסקר. גילדת השחקנים טובה לקטגוריות המשחק, אבל פרס האנסמבל שלה הוא בהחלט לא אינדיקציה למועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר (לפני שלוש שנים, ארבעה מחמשת המועמדים לא היו מועמדים לאוסקר). גילדת התסריטאים מעניקה מועמדות רק למי שחבר בה, כך שסרטים כמו "נאום המלך", "צעצוע של סיפור 3", "עוד שנה" ו"קר עד העצם" אינם כשירים להתחרות השנה. פרס האנני לסרטי אנימציה אבד רלוונטיות כשדיסני החליטו למזער את שיתוף הפעולה עם מארגני הטקס, מתוך תחושה שהתוצאות נוטות באופן חשוד לטובת הפקות של דרימוורקס.

פרס גילדת הבמאים שונה. הוא מדויק יותר, גם אם לא תמיד קולע לאותה חמישיה כמו האוסקר. למעשה, נראה שהבמאים טובים יותר בניחוש המועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר, מאשר לבימוי. בחישוב פשוט, מצאתי שבארבעים השנים האחרונות, קיים ממוצע של 3.75 מועמדים לפרס גילדת הבמאים שמועמדים באותה שנה לפרס האוסקר המקביל. לעומת זאת, 3.97 מהבמאים מועמדים מטעם הגילדה על סרט שנמצא בחמישיה הסופית של האוסקר. הנתון השני, מן הסתם, פחות רלוונטי כשישנם עשרה מועמדים לאוסקר, אבל מעניין שגילדת הבמאים לפעמים קולעת בדיוק לטעם האקדמיה ולפעמים מפספסת שם או שניים. בשנה שעברה, כל חמשת המועמדים של הגילדה היו מועמדים גם לאוסקר לבימוי. שלוש שנים לפני כן, רק שלושה ממועמדי הגילדה הגיעו לפרסי האקדמיה. אם כל המספרים מתחילים לבלבל, הנה המספר החשוב: בממוצע, לפחות שלושה מהמועמדים לפרס גילדת הבמאים, יהיו מועמדים באותה שנה גם לאוסקר.

בואו נבחן את חמשת המועמדים עליהם הוכרז השבוע:

דארן ארונופסקי (ברבור שחור) – אני לא בטוח איך להתייחס אליו בדיוק. ברבור שחור צובר המון באז בשבועות האחרונים ולא נראה שמישהו עוד מטיל ספק בכך שיהיה מועמד לכמות יפה של אוסקרים, לרבות הסרט הטוב ביותר. מצד שני, תמיד יש את הסרט הזה שהבימוי בו יותר מדי דומיננטי בשביל האקדמיה. האוסקר ילך לרוב לבמאים שיוצרים לסרט אווירה, אבל לא משפיעים יותר מדי על הסגנון שלו. חברי האקדמיה נוהגים לבחור בבמאי שיוצר סרט לפי הכללים הקיימים, רק בצורה טובה במיוחד. את ההכרה ביצירתיות ומקוריות שומרים לרוב לקטגוריות התסריט. עוד לא ראיתי את ברבור שחור, אבל מעדויות של צופים, ארונופסקי מאוד דומיננטי בו והופך אותו מדרמה אנושית לסוג של סרט אימה. אם אני מתרגם נכון, ברבור שחור מבויים יותר כמו "רקוויאם לחלום" ופחות כמו "המתאבק". חשוב לסייג ולומר שהאקדמיה העניקה לאורך השנים מועמדויות גם לבמאים שיצרו סרטים חריגים למדי. אם דיוויד לינץ' היה מועמד על "מלהולנד דרייב", הכל אפשרי. עדיין, דארן ארונופסקי הוא לא שם גדול בהוליווד. הוא יהיה שם גדול בעקבות ברבור שחור, אבל קשה לי לקבוע האם האקדמיה תעניק לו כבוד, או שתעדיף במאי יותר מסורתי.

דיוויד פינצ'ר (הרשת החברתית) – נגיד את זה ככה: אם דיוויד פינצ'ר לא היה מועמד השנה לפרס גילדת הבמאים, הטקס כולו היה מאבד רלוונטיות. אין פייבוריט גדול מפינצ'ר השנה, בכל הנוגע לבימוי. אישית, אני שמח שנותנים לו כבוד, הוא אחד הבמאים האהובים עלי. אני לא חושב שהרשת החברתית הוא הסרט הטוב ביותר שפינצ'ר ביים (יותר כמו מקום רביעי), אבל בטח הייתי שמח לראות אותו זוכה עליו ולא על "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן". זו הייתה המועמדות היחידה שלו עד כה לאוסקר והיחידה לגילדת הבמאים שאיננה על בימוי פרסומת. בפרסומות, פינצ'ר הוא זוכה ותיק, אבל כמו האקדמיה, גם לגילדת הבמאים נדרש זמן להכיר בו כאחד מבמאי הקולנוע החשובים של דורו. אם מישהו חוץ ממנו יזכה, זו תהיה הפתעה וסוכנויות ההימורים יוצפו במנחשים שרוצים לשנות הימור ברגע האחרון.

טום הופר (נאום המלך) – אם התגובה שלכם לשמו של טום הופר היא "מי?", אפשר בהחלט להבין. הופר היה מועמד לפרס גילדת הבמאים על בימוי המיני-סדרה המאוד מוערכת "ג'ון אדמס", אולם מיני-סדרות הן לא מה שיהפוך במאי למפורסם. יש אפילו נטיה לזלזל בבמאים כאלה, כי לא הצליחו להשיג חוזה על סרט, אז הם מסתפקים בלהיות במאים להשכרה עבור רשתות טלוויזיה. האמת היא שטום הופר הוא כנראה התגלית הגדולה של עונת האוסקר הנוכחית, גם אם לא שומעים הרבה את שמו. עד לאחרונה, חזאי אוסקר רבים ניבאו שנאום המלך יהיה הזוכה הגדול, מה שהופך את הבמאי שלו לאיש מאוד חשוב. בהנחה שהם צודקים לפחות בכך שנאום המלך הוא אחר הסרטים הגדולים של השנה, מועמדות של טום הופר לאוסקר נראית מובנת מאליה, כמעט כמו מועמדות של דיוויד פינצ'ר. גם כאן, אם לא היה מועמד מטעם גילדת הבמאים, הייתה לפחות רעידת אדמה קטנה בקרב המתנבאים.

כריסטופר נולאן (התחלה) – פה אני שוב מתלבט. נולאן היה מועמד לפרס גילדת הבמאים פעמיים בעבר, על "ממנטו" ו"האביר האפל". לאוסקר על הבימוי, הוא היה מועמד בדיוק אפס פעמים (יש לו מועמדות אחת כתסריטאי). התחלה, כמו "האביר האפל" לפני שנתיים, נראה כמו הסרט שיביא לו סוף סוף מועמדות גם לאוסקר. נולאן צובר עוד ועוד פרסי מבקרים, עד שנדמה שהוא מאיים על ההגמוניה של פינצ'ר, לא פחות מטום הופר. הבעיה היא שנולאן והאקדמיה לא כל כך מסתדרים. במצב של עשרה מועמדים, קשה להאמין שהתחלה לא יהיה מועמד לסרט הטוב ביותר. הוא גם נראה טוב בכל הנוגע לתסריט מקורי, שם התחרות פתוחה יחסית. השאלה היא רק האם האקדמיה מוכנה לקבל את נולאן כאחד הבמאים הטובים של השנה? זכרו, כשמצביעים למועמדים, מדרגים אותם בסדר יורד, כך שקודם כל סופרים רק את אלה שדורגו ראשונים בכל טופס. זאת אומרת שכדי להיות מועמד לאוסקר על בימוי, כריסטופר נולאן צריך לעשות את מה שלא עשה עד היום – לגרום למספיק חברי אקדמיה לחשוב שהוא אחראי לעבודת הבימוי הטובה ביותר של השנה (או לפחות השניה בטיבה). זה אפשרי, אם טקסי המבקרים וסיכומי השנה הם אינדיקציה. זה יותר קשה, אם לוקחים בחשבון שאותה אקדמיה כבר הראתה שהיא מעדיפה את "נער קריאה" על פני "האביר האפל". אני מאמין שנולאן יהיה מועמד הפעם לאוסקר, אבל אהיה הרבה פחות מופתע אם יתעלמו ממנו, משהייתי לפני שנתיים.

דיוויד או. ראסל (פייטר) – האמנם ההפתעה הגדולה ברשימת המועמדים? עם כל טקס שמכריז על מועמדיו, מתחזקת התחושה שפייטר הוא גורם רציני בעונת הפרסים הנוכחית. יש לו שש מועמדויות לגלובוס הזהב, לצד מועמדות לפרס האנסמבל הטוב ביותר מטעם גילדת השחקנים. נכון, אמרתי שאני מייחס הרבה יותר משמעות לבחירות של גילדת הבמאים, אבל תראו מה זה, גם כאן הוא מועמד. דעתי האישית היא שפייטר הוא סרט מוצלח, אבל מבויים באופן שגרתי וחסר מקוריות. למזלו של דיוויד או. ראסל, דעתי שווה לדעתו של שחקן על הסט של סטנלי קובריק (שזה בערך אפס, למקרה שתהיתם). כמו דארן ארונופסקי, גם ראסל הוא במאי בדרג בינוני (מבחינת הכרה) שהרבה יותר קל לדלג עליו מאשר על תותחי ענק כמו מרטין סקורסזה או סטיבן ספילברג. בניגוד לארונופסקי, דיוויד או. ראסל ביים סרט מיינסטרימי ונוח לצפיה, כמו שהאקדמיה אוהבת. זה נשמע מוזר, אבל אני לא כזה בטוח שראסל ימשוך פחות מצביעי אוסקר מארונופסקי.