אחת התקוות הגדולות של השמאל האמיתי (זה המכונה "ראדיקלי") לצד החששות שהיו לו בצל הגל הגואה של ההגירה מרוסיה, שידועה בלאומנותה אך גם באופן מעודד בחילוניותה, הייתה שהרוסים אשר רובם אינם יהודים כלל, יעזרו בכינונו של סדר יום אזרחי: דהיינו, עיצובו וייצובו של לאום ישראלי המנותק מהזיקה החד מימדית והבלעדית ליהדות הרבנית האתנוצנטרית, שמחזיקה במפתחות הכניסה לאזרחות הישראלית המלאה ובכך יוצרת משטר שאינו דמוקרטי כלל, אלא דמוקרבלוף ליהודים בלבד - משטר מחרחר מלחמה. ליברמן זכה בכל כך הרבה מנדטים בעיקר כדי לקדם את ההפרדה המתבקשת בין דת למדינה. ובין היתר התחייב אף לקדם את עקרון הנישואים האזרחיים.

ליברמן בגד בחלק גדול מקהל בוחריו משום שבמקום לפעול להפרדה טוטאלית של הדת מהמדינה כפי שהבטיח, הוא פועל להקלה פופוליסטית בגיור על ידי כך שיכירו במסלול החפיפניקי של הגיור הצבאי כגיור פורמלי. ליברמן הפופוליסט  חושב שאם יקל על צאן מרעיתו המהגרים מרוסיה וצאצאיהם להיות מנוכסים לשבט ההגמוני ביתר קלות, על ידי כך שיעביר את מפתחות הכניסה לאזרחות הישראלית המלאה מהרבנות הראשית המחמירה בגיור לרבנות הצבאית המקלה בו, יבטיח בכך את הישרדותה של מפלגתו בבחירות הבאות. אולי כך, אך לא יותר מכך: ליברמן, לכל היותר ימצב את מפלגתו כעוד מפלגה סקטוריאלית קטנה וסחטנית שדואגת לאינטרסים של הסקטור הרוסי ובגדה למעשה בעיקרון הממלכתי הדמוקרטי. יש לציין כי גם בנושא הנישואים האזרחיים פישל ליברמן, משום שברית הזוגיות שקידם מתאפשרת רק לגבר ואשה המוגדרים "כחסרי דת". ובכך גם שיחק לידיהם של עסקניה הגזעניים של היהדות הפוליטית שמעוניינים להמשיך לאכוף את הלכות הדת באמצעות חקיקה פרלמנטרית.