על מדיניות ההפרדה בין גברים לנשים בקווי אוטובוס "מהדרין"

" "כל כבודה בת מלך פנימה" קובע הפסוק הידוע בספר תהילים ונותן בכך ביטוי לאחד הנדבכים המרכזיים של תפיסת האישה ומעמדה בדת היהודית, שעניינו הבחנה והפרדה בין נשים לגברים. מקומן של נשים,  לפי תפיסה זו, הוא בספירה הפרטית של הבית והמשפחה. מקומם של גברים הוא במרחב הציבורי. אם כן, לנשים מהות ותפקיד שונים מזה של גברים,  והנחת יסוד זו משמשת בתורה צידוק ליצירת מסגרות של הפרדה בינן לבין גברים הן בספירה הפרטית והן בספירה הציבורית."  ד"ר נויה רימלט "הפרדה בין נשים לגברים כהפליה בין המינים" (עלי משפט ג תשס"ג)

בשנת 2007 הגישו 6 עותרות לבית המשפט העליון עתירה (בג"צ 746/07), לפיה התבקש בית המשפט לבטל את ההפרדה הנהוגה בין נשים לגברים בקווי אוטובוס הקרויים 'קווי מהדרין' המשמשים את המגזר החרדי. באוטובוסים אלה נדרשות הנשים לעלות לאוטובוס בדלת האחורית, לשבת בחלק האחורי, וכמובן להתלבש "בהתאם". 

לאחר כארבע שנות התדיינות בבית המשפט, ובעקבות דו"ח שגיבשה ועדה מקצועית בנושא, החליט בג"ץ כי הפרדה כאמור אינה חוקית!   הועדה אף המליצה כי משרד התחבורה יקיים מערך בקרה, פיקוח ואכיפה של פסיקה זו!

עם זאת, קבע בג"ץ, כי יש לאפשר לציבור המבקש מתוך רצון אמיתי, להשתמש בתחבורה ציבורית תוך הפרדה מגדרית.  "... ככל שחלקים מציבור הנוסעים מעוניינים בישיבה מופרדת, זהו עניינם שלהם ובלבד שתשמרנה במלואן הוראות החוק, ובכלל זה שלא יתגלו כל סימנים של אלימות מילולית או פיזית או כפייה כלשהי כלפי אחרים שאינם מבקשים לנהוג בדרך זו".    עוד נקבע, כי בכל קוי האוטובוס שבהם הופעלו בעבר "הסדרי מהדרין" יוצב שלט שיורה: "כל נוסע רשאי לשבת בכל מקום שיבחר (למעט המקומות המסומנים לאנשים עם מוגבלויות), הטרדת נוסע בעניין זה עלולה להיות עבירה פלילית".

בג"ץ קובע אם כך - "בדלת הקדמית" - כי הפרדה בין גברים ונשים – מהווה הפליה אסורה, אך הוא שב ופותח - "בדלת האחורית" את האפשרות להפרדה כזו "לציבור" המבקש אותה על בסיס רצון אמיתי.

השאלה החשובה הנשאלת כאן הינה: על בסיס רצון אמיתי של מי?? 

חשוב להזכיר בעניין זה, כי מגילת העצמאות (המהווה את "ראשית החוקה" של מדינת ישראל) קובעת כי מדינת ישראל "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".

וממקורותינו למדנו כי: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית, א, כז [ב]).

על פסוק זה נאמר ע"י כבוד השופט חשין ב - בג"ץ 2671/95, שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה: "גם הזכר גם הנקבה נבראו – יחדיו נבראו – בצלם האלוהים. האישה והאיש אחד הם: גם הִיא אדם, גם הוּא אדם, שניהם אדם. כך היה – כך ראוי היה; כך הווה – כך ראוי הוא; כך יהיה – כך ראוי שיהיה. נזכור ונשמור...".

ואני שבה ושואלת- מיהו הציבור ש"הרצון האמיתי" שלו ייבדק ויכריע האם ההפרדה בקווי האוטובוס "מהדרין" (או כל הפליה אחרת על בסיס מין בלבד!!)  מותרת או פסולה? האם של  הציבור החרדי בכללותו?    או שמא בפועל יהיה זה החלק הגברי בלבד של אותו ציבור? האם קולן של הנשים בציבור זה יכול בכלל להישמע ולהכריע?    ונניח אפילו שרוב הנשים במגזר זה (שאף הוא כמובן איננו מקשה אחת) תשמענה את קולן בעד הפרדה כזו – האמנם זה יהיה הקול "האותנטי האמיתי" שלהן?

ומה יעלה בגורלה של מי, שמטעמיה שלה, תרצה בכל זאת לעלות בדלת הקדמית, ולשבת בסמוך לנהג?      האמנם "ידו הארוכה" של בג"ץ - תושיע אותה??

אולי נחמתה של זו, תבוא לה מכוון בלתי צפוי בעליל, מכיוונה של רוזה פארקס המנוחה, הגב' האפרו- אמריקאית אשר סרבה (לפני כ- 50 שנה בלבד..) לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן, ולכן היא נאסרה, נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי.    היו אלה ימים, בהם החוק קבע כי חלקו הקדמי של האוטובוס מיועד ל"לבנים", ואילו האחורי ל"שחורים".    וכאילו לא היה די בכך, הנוהג היה שכאשר החלק הקדמי מתמלא, היה הנהג פונה ל"שחורים", ומורה להם לפנות את מקומם ל"לבנים".   הגב' פארקס ישבה בחלקו האחורי של האוטובוס, וכשהיא התבקשה לפנות את מקומה לטובת "לבן" – היא סרבה לכך, ובכך היא הניפה דגל שחרור גזעי / פמיניסטי!

אולי הגב' פארקס, היא זו שתלחש באוזניה של רעותה מהעיר בני ברק או ירושלים: "אל תוותרי... אל תוותרי!!!"   ואז גם אנו אחיותיה, נתייצב לצידה ונצהיר – לא נוותר... לא נוותר!!!