דיני משפחה וירושה סיפור המעשה-
מרדכי לא הותיר אחריו צוואה עבור אסתר ...
סיפור המעשה- אסתר ומרדכי היו נשואים באושר (ובעושר- יחסי בלבד), במשך למעלה מחמישים שנים. בחמש השנים שקדמו לפטירתו, סבל מרדכי ממחלה קשה. בני הזוג הוציאו את מיטב חסכונותיהם על תרופות יקרות בכדי להקל עליו. כשמרדכי נפטר, הוא הותיר אחריו את אסתר אבלה וכואבת. תחילה שהו שלושת ילדיהם עם אמם, אך כעבור זמן מועט חזר בנם הבכור יהודה, להתגורר בארה"ב עם אשתו ושלושת ילדיו, בתם אורנה חזרה לקיבוץ בצפון, ובנם הצעיר עידן המשיך לחפש את עצמו בארצות המזרח. אסתר חשה בודדה מתמיד. אך היה זה עדיין הרע במיעוטו...
לאחר פטירתו של מרדכי, התעניינו הילדים, אם הוא הותיר אחריו צוואה. אסתר תמהה על השאלה. "מדוע צריך" ? ! הרי במשפחה שלנו "הכל בסדר". במהלך החודשים הבאים, החלו שלושת הילדים, כל אחד בתורו, להשמיע רמזים לאסתר, שייתכן כי הדירה בה היא מתגוררת "גדולה" מדי עבורה. "למה לך להתאמץ ולנקות ארבעה חדרים במגדל המגורים היוקרתי בגבעתיים?"- הם שאלו. אסתר הסבירה להם שאין זה מאמץ, שכן ממילא זוהי ההתעמלות היחידה שאותה היא מבצעת בחפץ לב... היא הרי אוהבת את הדירה הצופה על הפארק, שבה היא בלתה את מיטב שעותיה עם מרדכי, והיא שמחה לארח ברווחה את מי מהם שמגיע עם ילדיו. אך השלושה התקשו להשתכנע.
הרמזים פינו במהרה את מקומם ל"לחצים". רחל, אשתו של הבן הבכור, הודיע לאסתר שממילא אין לה כל כוונה להתארח בביתה עם ילדיה, כשהם מגיעים לארץ, משום שהיא "כועסת". בכל שיחה טלפונית, היא חזרה וסיפרה לאסתר כמה הם סובלים מהמיתון, וכמה עולים הלימודים של הילדים מדי שנה. עידן אמר לאימו שהוא זקוק לכסף בשביל לפתוח עסק משלו בתאילנד, ולבסוף הצטרפה גם הבת אורנה, שאמרה לאמה ש"המחותנים" שלה לוחצים עליה לסייע לבתה שזה עתה נישאה...
אסתר לא נשברה. את מעט הכסף שהיה לה בבנק, היא שמרה לעת צרה, ואת הדירה היא לא התכוונה למכור. טוב היה לה שם, והיא לא רצתה שינויים נוספים, מעבר לאלה שהיא ממילא כבר נאלצה לעבור... בביקורו הבא של יעקב בארץ, הכלה רחל לא פגשה כלל את אסתר. במקומה הגיע כעבור כשבועיים, מכתב מעו"ד: "בשמו של מרשי, יעקב..." כך היה כתוב בו, "הנני להודיעך כי יעקב הגיש בקשה לצו ירושת אביו מרדכי, לפיה הוא זכאי ל 1/6 מעזבון אביו". מאוחר יותר גילתה אסתר, כי שני ילדיה האחרים ידעו על בקשתו של יעקב, והסכימו בשתיקה. כל אחד מהם ציפה בשקיקה ל-"מנת חלקו", 1/6 מעזבונו של האב.
"מה עלי לעשות?", שאלה אסתר את עוה"ד אליו פנתה להתייעצות, לאחר שהתעשתה מן ההלם והצער שפקדו אותה. "אין מה לעשות", אמר לה עוה"ד. בהיעדר צוואה- זוהי זכותם של ילדייך לרשת יחדיו מחצית מעזבון אביהם המנוח. לכן, אם אין ביידיך מספיק כסף כדי לרכוש את חלקם של ילדייך בדירה, תאלצי למכור את הדירה, ולהתחלק איתם בתמורה שתתקבל... "אני לא מאמינה, אני פשוט לא מאמינה", מלמלה אסתר. "איך זה יכול להיות, הרי מרדכי לא היה רוצה בכך. "אולי", השיב עוה"ד, "אבל מרדכי זכרונו לברכה, לא הביע את רצונו זה בצוואה, שתגן עלייך מפני הילדים..."
מה צריך היה לעשות? צוואה- לפיה מצווה מרדכי את עזבונו (או לפחות את דירת המגורים שלו) לאסתר, ורק לאחר מלאת ימיה ושנותיה- לשלושת ילדיו. כך היו נחסכים לאסתר – עוגמת נפש וצער גדולים - אם ביחסיה עם הילדים, ואם בפרידה מן הדירה...
ומה קרה? אסתר העדיפה שלא להתעמת עם ילדיה. עוה"ד עימו היא התיעצה הבהיר לה, שגם אם היא תתנגד לבקשה, ידחה בית המשפט את התנגדותה. בהעדר צוואה, זכותם של ילדיה לחלק מהעיזבון, היא למעשה אוטומטית, וכך גם זכותם "לפרק את השיתוף" עם אמם בדירת מגוריה, לאחר שיתקבל צו הירושה. אסתר העדיפה למכור בעצמה את הדירה, ולחלק את התמורה בין שלושת ילדיה, כשהיא נוצרת את לשונה. היא נאלצה להסתפק בדירה קטנה יותר, ובשכונה טובה פחות, לטובת יחסיה עם ילדיה. אך מדי פעם ופעם, באה אסתר בטרוניה אל מרדכי, ממש כאילו הוא נמצא שם עדיין לידה: "למה לא סידרת את העניין הזה, מרדכי?? מה, לא ידעת שצריך להכין צוואה?!?!...." |