אני שואלת את עצמי,

מה היה אם היינו זוכרים את כ ל החוויות שעברנו בחיים (אני לא מדברת על גילגולים קודמים כי לא היינו יכולים לשרוד אם כן)?

הזכרון שלנו הוא מאד סלקטיבי וכשאנחנו חווים חוויה טראומטית, אנחנו מדחיקים אותה. העניין הוא שאנחנו לא מדחיקים רק אותה כי אם את כל התנאים הרגשיים, הסביבתיים והפיזיים שקשורים בה. ולכן כשזה קורה תקופת חיים כביכול נמחקת לנו. היא לא באמת נמחקת כי אם נחסמת מהמודעות. כגודל הטראומה בשבילנו, כך ארוכה יותר התקופה שנחסמת. זה פשוט מדהים. זה משול לעץ שפצוע בענף מסוים, אז כל הענפים המקושרים אליו נפצעים גם הם.

למזלינו או לרוע מזלינו, הגוף לא שוכח, והכל נצרב בהילה ובתוך הגוף, עד לרמה התאית!!!!
כל חוויה שאי פעם עברנו (גם בגלגולים קודמים) צרובה בתוכינו, ולכן ישנם טיפולים שמאד עוזרים, כמו הילינג, למשל. הילינג מטפל בחסימות אנרגטיות בכל מקום בגוף ומעלה אותה למודע. כשדברים מתחילים לעלות, ישנה הצפה של זכרונות עם כל הרגשות הקשורים בחוויה, אבל זה קורה רק בתאום עם המטופל, כשהוא מוכן לזה ורוצה בזה.

צריך להבין, שאי אפשר "לתקן" חוויה טרואמטית, הפצע תמיד יישאר, אבל אפשר להאיר את המקום ולחזק מקומות אחרים בנו, כדי שנוכל להתמודד עם זה.