מביטה אל המראה ואני רואה בה אשה עם מבט עצוב ואוהב בעיניים. מבט שאומר את כואבת עכשיו אבל את לא מוותרת לאהבה, לא מרימה ידיים.
נשקפת מתוך המראה דמות אשה שרוצה חיבוק ענק ולשמוע שיהיה בסדר, ואת אלה אין לידה מי שיאמר מי שילטף ויגיד שלבכות זה מותר וזה בסדר.
היא נראית כל כך שלווה ורגועה, אך זה רק כיסוי למה שמתרחש בתוכה. היא מסתירה היטב את רגשותיה ורק מי שמכיר אותה היטב, באמת יודע.
מראה מראה שעל הקיר, ספרי עוד על האשה שממך פניה ניבטות, רב הנסתר בכל מה שקשור ברגשותיה היא מחזיקה בתוכה הרבה, מעטים שיכולים באמת להגיע אליה.
ועם בוא הלילה, בטרם תפרוש למיטתה, שוב תציץ במראה, ותראה בה אשה. מסכמת עוד יום, עוד רגעים, ודמעה תזלוג מעיניה. |