|
אֲנִי אָסִיר נִמְלָט. מִיָּד כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי נָעֲלוּ אוֹתִי בְּתוֹכִי, וּבְכָל זֹאת, בָּרַחְתִּי.
אִם בְּנֵי-הָאָדָם מִתְעַיְּפִים מִלִּהְיוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד, כֵּיצַד לֹא יִתְעַיְּפוּ מִלִּהְיוֹת אָדָם אֶחָד?
נַפְשִׁי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתִי אֲבָל אֲנִי מְהַלֵּךְ בֶּהָרִים, הַלְוַאי שֶׁהִיא לֹא תִּמְצָא אוֹתִי לְעוֹלָם.
לִהְיוֹת אֶחָד זֶה בֵּית-סֹהַר, לִהְיוֹת אֲנִי זֶה לֹא לִהְיוֹת. אֲנִי אָמְנָם חַי וּבוֹרֵחַ אֲבָל אֲנִי חַי בְּהֶחְלֵט. |