ערב חורף קר. ואתה, רצת כדי להספיק את האוטובוס. הצלחת לתפוס אותו. רצת כולכך מרחוק, בהתחלה אפילו לא האמנת שתספיק אותו, ועכשיו, אתה חי את החלום הזה שלך- תפסת אותו, אתה בפנים, עומד בתוך האוטובוס, זכית מחדש בזמן שלך. רבע שעה שכמעט נעלמה, היא שלך שוב, נוצצת בתוכך. האוטובוס נוסע לאט ואתה מנסה להרגע מהזעזוע כשכל שאתה מסוגל לעשות זה להסדיר את נשימתך. פניך קפאו ואיבדו תחושה ועור גופך התייבש. מתחת לבגדים אתה נשרף. חום של חמישים מעלות מתחת לסוודר, אתה מזיע וחושב שהעור שלך בוודאי נמס. אתה חי את החלום הזה שלך. |