החיים בארגון הגדול
חיים בארגון גדול הם מעניינים ומתסכלים. יש יציבות ופרנסה, אך יש חרדות טפשיות, פחדים לא ברורים ובעיקר תסכול עצום ושחיקה.
פוסטים פופולאריים
-
הפוסט החמישים ותשעה: אם הייתי יודע מה ילד יום
18/7/08 | 1548 צפיות
-
הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
26/1/11 | 1396 צפיות
-
הפוסט השישים וארבעה: ?Will you
17/2/09 | 1089 צפיות
-
הפוסט השישים ושלושה - בסוף זה בא
7/1/09 | 983 צפיות
-
הפוסט הארבעים וחמישה: הדרך ארוכה. אני רואה אותה, היא שם.
11/2/08 | 2684 צפיות
-
הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
3/2/12 | 2136 צפיות
פוסטים אחרונים
0
הפוסט השבעים וארבע - שמרי נפשך ממני
שמרי נפשך משפלים כמוני שיגונם קובע להם דרך עבור שלווה לליבם הגווע יכלו את שארית הדרך
ושאריתם מולם היא זועקת: "למה אותי נטשת הן הבטחת תהיה לי לדרך חיי יהיו אור לעינך"
אך אני את עיני עצמתי בתענוגות החיים שקעתי את האור של חיי כיביתי מה לעצמי חשבתי?
חבול וסדוק הנני אלייך קורא חטאתי על פחדי הנבזים אוותר ואהיה רק שלך לדרך
כי הבנתי בשר מבשרי את בי נשבעתי לעד אשמרך אהיה לך לאור ולדרך לא עוד מפני תשמרי |
תגובות אחרונות
-
DanDan00
בתגובה על הפוסט השבעים ושש - עוד יהיה טוב. אולי.
-
אלו-נה
בתגובה על הפוסט השבעים ושבע - אוויר הרים שאינו שלי
-
עברתי רק כדי לראות
בתגובה על הפוסט השבעים ותשע - במציאות אחרת
-
.Shlomit
בתגובה על הפוסט השבעים ושמונה - כביש שש צפון
-
שירי'ס
בתגובה על הפוסט השבעים וחמש - נשמה שלי. נמאס לי ממך. מזל שאת איתי
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל קשר מביא אתו תמהיל עצום של רגשות .
זה נכון ביחוד (אבל לא רק) לקשר זוגי.
למרות שניתן להבין את הפוסט לכיוון של קשר זוגי, הכיוון שונה.
הסיום במקרה הזה, חייב היה להיות אופטימי.
תודה שבאת ג'ו.
בתוך קשר זוגי...וואהו לאיזה עוצמות אנחנו מגיעים
שאנחנו אוהבים מישהו. אה,
אהבתי את הסיום האופטימי
גם אני אןהב את שרית...
תודה אורה.
וגם אלתרמן.
יש ניפקד, יש נוכח נפקד, ויש נוכח.
הכי נורא - נוכח נפקד. אז אתה שם אבל לא מסוגל לעשות דבר.
לאחר מכן זה ניפקד - לפחות אתה לא שם.
הכי טוב זה נוכח - אז אתה מודע, לוקח אחריות ופועל.
לעיתים הפעולה נכשלת, לעיתים הפעולה גורמת לנזק, אבל בסופו של דבר רק הפעולה גורמת למשהו לקרות.
קדימה לעבודה...
אני מדליק אותו. הוא הולך ונדלק.
לעיתים הוא אפילו חזק מדי. כשזה קורה אני מנמיך קצת את התאורה.
ואם מדברים על אמונות - אני מאמין בלקיחת אחריות מלאה.
רק אז, כשלוקחים באמת!! אחריות, האור נדלק והדרך הופכת למוארת ויפה.
תודה שבאת.
אכן בטוח.
בעעסה זו בהחלט מילה מוזרה.
שבוע טוב.
אם אורך כבה?
לא מאמינה בהקרבה
מאמינה ברצון ובהארה
אכן עצוב.
וצדקת כשארת זמני.
הכל בסוף נגמר ומתחיל מחדש.
שמעתי את השיר קראתי היטב את המילים ונדהמתי.
לא הכרתי.
מערכת היחסים שלהם מרתקת.
תודה לך.
כך התחייבתי וכך אעשה.
אהיה לה לאור ולדרך, היא חלק ממני.
תודה רבה ושבת שלום גם לך לילית.
אל תמהר, מבטיחה לך שתגיע לסוף.
קח ת'זמן.
אני מכיר אותו היטב.
קראתי כמעט את כל הספרים שלו שתורגמו לעברית.
לכולם התחברתי מאוד.
בלעדיו, כנראה שלא היה לי האומץ לכתוב.
ועם כל זאת, הדרך עדיין ארוכה.
אכן שיר לא קל. במיוחד הסיבה שבעטיה הוא ניכתב.
גם אני התחברתי
וכתבתי.
"קשה אמיתי יש רק בלחם"
ובעוד כמה מקומות אחרים.
בשאר המקומות הקשה הוא מדומה.
כזה שאני החלטתי לראות ככזה.
בסוף הכל עובר.
עצוב.
זמני.
מחשבות ממעבר לים.
תמיד הן מעניינות.
שבת שלום רונית.
תודה.
לך
את
התגובה
גם המילים, גם השיר.
(אגב, מכיר את שיר התשובה של תרצה אתר?
http://www.youtube.com/watch?v=fKXkguKuAVU )
וגם את המילים שלך "אהיה לך לאור ולדרך". נהדר.
שבת שלום
"הפצעים שלכם עשויים להחכים אתכם.
אבני הנגף יוכלו ליהפך לקרש קפיצה, אם תבחרו בכך.
אל תחמיצו את ההזדמנות הנפלאה שהצרה והטרגדיה מציבות בפניכם.
הדברים ששוברים את הלב יכולים לשפר את החיים". (רובין שארמה)
מילים קשות הבאת לכאן.
שבת שלום.
הכל כלול
בספר "הרומן של אלוהים"...
הוא
אתה
השיר