גבול פנימי

2 תגובות   יום שישי , 14/1/11, 00:35

העשרים בינואר 2011

 

 

גבול פנימי

הדיון בגבול הפנימי וחשיבות עצם התודעה, מזכיר לי את הדיון בחזית החמישית של מיבנה כלשהו, כאילו זה נושא שולי ולא היא.

בחרתי לעסוק בכמה אופנים של גבולות פנימיים הקיימים בנוף האורבני הישראלי.

ולו אף לגעת/ליצור/לגרום להפנמת תודעת הגבול הפנימי, עצם קיום יכולת התודעה, מחיבת התיחסות, להיות קשובים ולהתאים את ארגז הכלים שלנו לתודעה, אשר היא בעצם ארגז הכלים אשר יש להטעין. ביין אם בארכיטקטורה של "א" קטנה וביין ב"א" גדולה,יעשה המעשה. באין יכולת התודעה, ארגז הכלים שלנו עלול להיות שגוי.

ב"א" קטנה עלול המעשה להיות שולי אף זנייח עד כדי יתור המעשה, ואילו ב"א" גדולה, לעיתים עלולה להוות הנגיעה ברוטלית, מוחקת התאפשרות תואם אורבני, עלולה אף לחבל במירקם תואם אורבני קיים. עד היווצרות אי אורבני במקום מעשה אומן,  של יצירת הפזל המשלב, עדי כדי תואם.

תואם אורבני, משמעותו אינה 100% תואם, תמיד נשארות דרגות חופש בשעור של כ16%, לבילתי ניצפה.

מיכאן חשיבות עצם יכות התודעה התודעה.  

   

הערת הבהרה:

1-יכולת תודעה, הינה היכולת לחבר מידעים שונים לעיתים שונים בתכלית, ליצירת מידע חדש, הוא ההמשך המוצע.

מאחר והיכולת הינה תלות הגנום, מיזה נובע שהינה סוביקטיבית ומאחר והמין האנושי מתחיל להיות מובחן מה5% העליונים של מיבנה הגנום, נמדד השוני ביחידות ננו.

1 ננומטר = 1 מילימיקרון.

2- המשך, כי שום דבר לא קורה משום מקום.  

 

 

 

 

 

 

גבול פנימי, הינו קוו רציף אחד או ישר או מפותל  התוחם  אזור אורבני בעל יחוד אחד או כמה, מבחינת: הון כלכלי,         הון תרבותי, הון חברתי, הון היסטורי,  או הון ארכיטקטוני.

חמישתם או ארבעתם או שלושתם או שניים או אחד מהם בלבד, ובלבד שיהיה מאפיין עיקרי, אופי הניתן לאיפיון, כי רק אז מתקיים מצב אשר יתאים לתפיסת החלל של הפרט אשר דר בתוך הגבול הפנימי, כמובן שההתאמה מטיבעה הינה סוביקטיבית.

יש והגבול הדוק כאי אורבני, יש והגבול פתוח חלקית במקום אחד, או יותר להתאפשרות קיומו של משך, הדו שייח או רב שייח המשתנה לפי שעות היממה או עונות השנה, המחברו לגבול  המקיפו, או גבולות אורבנים שכנים המנהלים משך של שייח עם מספר גבולות פנימיים.

פעילות המשך המחבר מתאפשרת אך ורק  בחלל המשיק.

שם השפעת הקרינה של הגרעין נחלשת,  או לחילופין חלל מוגדר, בו מתרחש משך, מהרף ועד שלוש מאות ושישים יממות וארבע שעות, ואף לדורות.

יש והגבול הפנימי גובל באזור ספר עירוני פנימי,          כמו ציר תחבורה עירוני מהיר או ציר נסתר טופוגרפית,     "שטח מת".

אז אז מתקיים התנאי אשר עלול לחשוף את הדופן הזו  לפעילות עבריינית ואף עבריינית אלימה מכל סוג שהוא, המתקיימת באזור המפורז בינו לשכנו, אשר מצידו האחר של השטח המפורז.

לחילופין יש והוא חשוף לדופן של ריאה ירוקה בה מתנהלת פעילות ציבורית של פנאי, הקוטעת פעילות אינטנסיבית נורמטיבית אך עלולה להיות מתישה.                      הריאה הירוקה או חוף הים בעיר בה קיים חוף ים, ה"שטח הפרום" הינו סוג של יציאה אל המרפסת.

עבור הכלל, או עבור הפרט, תנאי זה לעיתים מחייב הקפדה על הדרגתיות של החלל עד להבית. מה שלאחד מרפסת לשני הגובל בקו גבול זה, עלול להוות מטרד רעש.

 

הערה מבהירה: מרפסת כמצב של הוויה, לא בהכרך כזיז ארכיטקטוני, בחזית.

המרפסת יוצרת התאפשרות של ויסות רמת המעורבות שלנו בסובב האורבני, עד כדי צמצום מעורבותנו בסובב האורבני, לצפיה ואף לצפיה בלבד.      

 

גבול פנימי במצב של רצף אורבני של ערים שונות,  אינו בהכרך חופף לגבולות מוניציפאלים, זאת מאחר והגבול המוניציפאלי אינו נכלל במאפיינים  העיקריים להיווצרות של גבול הפנימי.

 

יש והגבול הפנימי הינו סביב מגורי אישיות רבת השפעה

או מוסד חברתי כלשהו, המשמש גרעין המקרין על המעגלים הסובבים לו, במקרה זה המרחק מהגרעין, הוא הקובע את קרינת המשך המתקיים במרכז, בשוליים. עדיין משך ההתחברות מתקיים כאשר קרינת הגרעין מתרחשת ברקע, במעגלים הפנימיים יותר.                                           בכל מקרה התאפשרות החיבור הינה דרך משך, אשר התאפשרות קיומו  אך ורק בגבול השטח המפורז.

יכולת תודעת הגבול הפנימי מאפשרת לזהות מיגוון פעילויות

אשר התאפשרותן הינה אך ורק בגבול הפנימי, או בשוליו.

מהפן החיובי, גבול פנימי משמש גם להרגעת הרצף האורבני אשר מטבעו הינו אינטנסיבי יחסית לכפריות, גם אם יחשב לנורמטיבי, אי קיומו מחייב את יזומו ואף טיפוחו של הגבול הפנימי, או במילים אחרות מהו הגודל הרצוי לשכונה, או אז מתקיים דיון נוסף היכן יש להציב את הגבול הפנימי, במידה ומתקיים הצורך להקימו. כל כמה גבולות פנימיים יש לקטוע את הרצף, באמצעות שטח מפורז נרחב? ואם כן כמה נרחב?

 

הערה מבהירה: הרגעה, עשויה להווצר גם על ידי אנטי רעיון יח המתרחש בטבורו של גבול פנימי שכן. וזה לא אומר שקט או ריק, בדרך כלל דווקא על ידי משך המתאפשר כתוצאה מהמרחק מהגרעין של שני גבולות פנימיים שכנים.                                           

 

גבול פנימי אף עשוי או עלול, להיות גבול הגירה בין אם שלילית או חיובית. כאשר המירקם האורבני לא יכול להכיל שאיפות הנראות חשובות להגשמה לאוכלוסיה מסוימת, 

אשר התאפשרותן מתקיימית בגבול פנימי שכן, גם אם נימצא בתוך גבול מוניציפאלי שכן.                              

                                                        

איים אורבנים

תופעת המתבדלים עדי כדי קהילות מגודרות, בעבר נוצרה בעיקר כאשר הבניה נעשתה לפני היות המעשה האורבני חלק מרצף מתוכנן, או רצון להבדלות על רקע לאומי או דתי או גם וגם, עד כדי יצירת אי אורבני אוטרקי.

ההבדלות היתה אמורה להקנות הגנה ובטחון לקהילה הדרה מיצד אחד, ומיצד שני מנעה התאפשרות של משך הרחוב, עד להיותו לכביש בלבד, שזה אומר קטיעת התאפשרות משך הרחוב.

כיום אי אורבני נוצר על רקע הון כלכלי בעיקר, אשר מקורותיו לעיתים עבריינים בין שלכאורה ובין שלא.              המקבילה לאי אורבני של פעם הינה מגדלי מגורים או דיור מוגן

מתוכנן עבור אוכלוסיה מאופיינת, או בסיס צבאי מסיבות הסטוריות, או מוסדות שלטון אשר מוקמו שלא באופן דמוקרטי,

מה שמעיד על השקפת עולם ואף הבנתו, של הקובעים כך.

בהפוך על הפוך האי האורבני דווקא תורם להיות הרחוב, לכביש בלבד, ולסביבה האורבנית להיות יותר מאיימת.

אי קיומו יוצר את הצורך בקהילות וירטואליות. אשר מטיבען,  גם אם הן חוצות גבולות, יבשות, ואוקינוסים ואף מסעירות דמיון, הינן ללא מגע מאמת, של ממש. מאחר וכך אין בכך פתרון של ממש לצורך החברתי, יצירת קהילה.

המעשה האורבני הינו מעשה או צורך חברתי של התאגדות, של יצירת קהילה. עצם התאפשרות קיומו של השייח גם אם אינו מתקיים יום ביומו, מקנה תחושה של "יש עם מי לדבר".                                                                                 

מיכאן שיכולת התודע של הגבול פנימי, תגרום להדרגת החלל עד לכניסה להביית, ולהשתלבות אשר תתרום לרחוב התאפשרות קיומו של משך השייח, מרכיב חשוב ביצירת הרחוב.

 

הערה מבהירה: מאויימת, כי הבדלות אורבנית, הינה מעשה אנטי חברתי, מעשה של התנשאות ונתק, אף סוג של תוקפנות, במידה ויוצרת קהילה מגודרת.                                                                    

במישור האורבני ההבדלות גורמת ריקון הרחוב ממשמעותו החברתית, והפיכתו לכביש מחבר בלבד. מאחר והכביש הריק הינו ריק הוא עלול לשאוב אליו פעילות מאיימת על הפרט או הקהילה, גם אם רק בתחושה.

במישור הפוליטי קיום איים אורבנים שהם בעצם איים לאומיים הנתק הינו אנטי התאפשרות של נסיון ליצוב דמוקרטיה.

דרג את התוכן: