שוויון, הצחקתם אותי

מרים בראון*

כאשר עוד היתי סטודנטית צעירה, למדתי כי היום כבר לא מחלקים את הרכוש בין בני הזוג שווה ושווה כי ייתכן שהחלוקה הזאת לא תהיה צודקת בסופו של דבר. היום נהוג לחלק את ממון בני הזוג בהפעלת המנגנון "איזון משאבים". איזון אשר יוביל לחלוקה צודקת של הרכוש על פי המאמץ של כל אחד מבני הזוג ועל פי הכוונה שהיתה לזוג בעת שהיו יחד.

כמובן, אין צורך לחכות לעיתים קשות ונהוג כיום לחתום על הסכמי ממון עוד מלפני שבני הזוג באים בברית הנישואין. הסכמי ממון אלו חוסכים המון עוגמת נפש ולכן מומלצים מאוד על ידי רבנים רבים.

ערך השוויון הינו ערך לא כתוב בחוקי היסוד אבל רבים מנסים ליתן לו מעמד על, אבל לטעמי טעות להחיל את ערך השוויון בכל דבר ועניין ובמיוחד כאשר מתרכזים בכיוונים הלא נכונים. אולי אין לנו צורך בשוויון, כי זה לא יעבוד?. אני מציעה לנסות את מנגנון האיזון וכך כולנו נהיה מרוצים, כל אחד יקבל את החלק מהעוגה אשר מעוניין בה, מצב WIN WIN טיפוסי.

אני יושבת בביתי, רחוקה מהבית וקוראת בצמאה על המתרחש בישראל ואיני מבינה מה קרה לנו היום. כנראה, יש אנשים שנולדו עם סרגל ביד וחושבים כי יש מי ששם אותם כ"מודדי השוויון של ימינו", האומנם?

אני נשואה באושר שש שנים והגעתי למסקנה שבחיים, אבל בחיים לא יהיה שוויון ביני ובין בעלי. עוד מסקנה חשובה שהגעתי אליה עוד מזמן היא שמשק הבית הוא מדינה קטנה ולכן, מה שקורה בבית במיקרו ניתן בקלות לתרגם אותו להתנהלות בקהילה במקרו.

בעלי אבא מסור ואני מניחה שהוא לא היה מתנגד אם היו מציעים לו ללדת את אחד משלושת ילדינו, או אולי להניק אותם, אבל מה לעשות שנפל בחלקו להיות הגבר בבית ולא האישה, ברוך שלא עשני גבר ניתן לברך במקרה הזה. לאור זאת, מה שנשאר לו זה לקלח או להחליף חיתול וכמובן שלא חסרות מטלות נוספות בבית. כך עשינו וכך הצלחנו לגדל את ילדינו מבלי להרגיש כי אחד עובד יותר והשניה פחות או להפך. כאשר הילדים הפסיקו לינוק התחלקנו בלילות מי קם ומי לא ולאט לאט נבנה איזון מדהים ובאמצעותו אנו מתפעלים את הבית בלי לעמוד עם סרגלי שוויון ביד, בלי לחשב עם סטופר כמה זמן הוא היה מחוץ לבית או אני היתי מחוץ לבית. כך הצלחנו לסיים את לימודינו בהצלחה רבה וכיום אנו שליחים בחו"ל אשר הוכחנו כי העבודה של כל אחד חשובה לא פחות מהעבודה של השני.

כך נהגו אמותינו ומכיוון שמעשה אבות סימן לבנים, גם מעשה אימהות סימן לבנות. למדתי משרה אימנו כי ניתן לשכנע את הבעל לשמוע בדעתי כפי שאברהם שמע בקולה בעניין של הגר, למדתי מרבקה כי אני יכולה לבחור את בעלי, כפי שהיא החליטה ללכת עם אליעזר ולהינשא ליצחק. כמו כן, לפעמים יש להשתמש בשקר קטן בשביל להציל את האומה כפי שראינו זאת בנושא הברכות לבנים. לאה לימדה אותי התמדה בבחירת בן זוג ובמאמץ שלה למצוא חן בעיניו, בסופו של דבר היא נקברה ליד יעקב וזאת אמירה חזקה. רחל הצליחה לבחור את בחיר ליבה ואפילו "לעבוד עליו" כדי שאחותה לא תעבור בושות. רות "הסבירה" לבועז בדרך מאוד מקורית שהוא צריך לגאול אותה וכך עשה בסופו של דבר ומהם יצאו דוד המלך והמשיח. אסתר יחד עם מרדכי מנעו רצח עם אכזרי. אביגיל הצליחה למנוע שפיכות דמים ובסופו של דבר אפילו סידרה לעצמה להפוך למלכה. יעל, דבורה, מרים, כל אחת השראה, כל אחת הביעה את דעתה ובסופו של דבר העם צעד קדימה. אבל הם לא היו לבד, גם הגברים היו חלק. אבל האיזון היה לנוסחא המנצחת.

לכן ידידים יקרים, אני כבר התייאשתי מערך השוויון, יסלחו לי המרצים היקרים שלי לדיני חוקה, אני עם ערך האיזון. עולם שבו לפעמים אני מקבלת יותר לפעמים הוא, אבל תמיד כולנו יוצאים עם חיוך על הפנים.

*עו"ד בוגרת האונ' העברית בירושלים. כעת שליחת הסוכנות היהודית בפנמה סיטי, פנמה.