מה התרחש מאחורי הקלעים, שהביא את נתניהו, לחשוף את תלוש השכר שלו לעיני כל? האם סכום הנטו הקטן, יחסית לשכר מנהיגי העולם, נועד לעורר רחמים ואמפתיה כלפי ראה"מ? וכיצד כל זה קשור לציורים שנוהג נתניהו לשרבט במליאה, כל זמן שהמצלמות מתקרבות אליו?.
ההערכה של ראש המוסד היוצא, מאיר דגן, על סכנת הגרעין מאיראן, שתהיה רק ב-2015 עוררה את זעמו של נתניהו. הדמיון האיראני עובד שעות נוספות, והשבוע הם חשפו "סוכני מוסד" שפעלו בלב טהראן. הסיפור של הסוכנים נשמע לא אמין במיוחד. במדינת ישראל כמובן, לא מגיבים, אך מביני דבר אומרים: "הפרטים מעידים שלא מדובר בסוכני מוסד". כיצד הושפל שר האוצר שטייניץ? מה קורה לח"כ שרוצה לעזוב את מפלגת העבודה? כיצד מתמודדים בממשל אובמה עם ההדלפות? ומה הקשר בין מכתבי הכיסוי שמקבלת לשכת ראה"מ להתעשרות הדואר?

תלוש מהמציאות

מה הסיבה שנתניהו החליט לחשוף את תלוש השכר שלו לעיני כל?

בנימין נתניהו הוא מומחה גדול בספינים. לא לחינם חשף את תלוש המשכורת שלו בדיוק השבוע. הנה הסיבה: עם פירסום מדד המחירים לצרכן לדצמבר, צפוי לעלות שכרם של נתניהו והשרים ב־7.5% עקב עליית מדד המחירים ב־2010 ועקב ביטול הקיצוץ של 5% בשכר השרים.
שכרו החודשי ברוטו של נתניהו לאחר ההעלאה, צפוי להגיע ל־47 אלף שקל. נתניהו ביקש איפוא לפרק מראש את התרעומת ואת הביקורת על העלאת השכר, ולכן חשף את תלוש השכר שלו, תוך שהוא מציג שכר של 15 אלף שקל נטו בלבד. אולם בלשכתו של נתניהו סיפרו סיפור אחר, כאשר נשאלו, מדוע הוחלט לחשוף לפתע פתאום את תלוש השכר של ראה״מ.
וזו גירסת הלשכה: באחת מישיבות הבוקר, החליט נתניהו שהיה במצב רוח מבודח, לזרוק לחלל האויר שאלה: ״נחשו כמה אני מרוויח בחודש. תזרקו סכום ונראה מי יהיה הכי קרוב לסכום נטו שנכנס לי לבנק״. העוזרים החלו בניחושים. אחד אמר 28 אלף, השני אמר 30 אלף, והשלישי נקב בסכום של 32 אלף. ״אף אחד מכם אפילו לא קרוב״, אמר להם נתניהו וחייך חיוך גדול. ״אני מרויח 15 אלף שקל נטו״.

העוזרים התקשו להאמין, ונתניהו שלף את תלוש השכר שלו והציג אותו לעיני כל. ״צריך לפרסם את זה לציבור״, אמרו היועצים, וכך עשו. תוך שעה קלה הפך תלוש השכר של נתניהו לשיח המרכזי בתקשורת. ״זו שקיפות אמיתית״, התפארו אנשי הלשכה. איש מהם לא דיבר כמובן על הספין שהוזכר לעיל.

״בשביל זה הוא עובד כה קשה״? מיהרו אנשי התקשורת ללעוג לנתניהו. אחרים סיפקו הסבר הפוך. ״עם כזה תלוש, בטח שהוא לא עובד מספיק, ומכאן כל המחדלים של הממשלה״...

לצד דברי השבח על ראה״מ הראשון בהסטוריה הישראלית, שחשף כך את שכרו בפומבי, תהו בתקשורת מדוע נתניהו והשרים, אינם חושפים גם את הצהרות ההון שלהם, המופקדות בכספת בידי מבקר המדינה. גורמים פוליטיים אמרו, כי נתניהו משלם מס גבוה ביותר(ומכאן סכום הנטו הנמוך), כיון שיש לו כנראה הכנסות נוספות, כמו תמלוגים על ספרים אותם כתב בעבר.

לדעת אותם גורמים, הצהרת הון היא מסמך הרבה יותר חשוב מתלוש השכר, כיון שחשיפתה תאפשר לדעת מהיכן קיבל נתניהו את כספו, ואיזה סכום יש לו היום לעומת העבר. בדרך זו ניתן יהיה לדעת, בשם השקיפות המוחלטת, אם הוא קיבל, תשלומים שלא היה צריך לקבל.

כך או כך, מי שמתכוון לרחם על נתניהו עקב שכר הנטו הנמוך יחסית, יכול לנצור את דמעותיו ולהכניס את הטישו בחזרה לחבילה. הנטו אכן אינו מרשים ביחס לאחריות הרובצת על כתפיו של נתניהו, אולם הוא יכול לחסוך בבנק או בכל מקום אחר את רוב הסכום, כיון שכמעט כל הוצאותיו ממומנות על ידי המדינה. בעניין זה נתניהו אינו שונה מכל קודמיו. אולם כיון שהוא הראשון שחושף את התלוש שלו, חובה להזכיר כיצד מממנת המדינה את רוב הוצאותיו, כפי שיובהר להלן.


"מימון מלא"

מדוע בכל זאת מגיע לראה"מ נתניהו סכום גבוה יותר עבור עבודתו?



נתניהו מתגורר במעון הרשמי של ראה״מ ברחוב בלפור בירושלים. בסופי שבוע הוא יוצא אמנם לביתו השני בקיסריה (הממומן באופן חלקי על ידי המדינה), אולם איש לא מחייב אותו לעשות זאת. הוא יכול להשאר במעון הרשמי, הממומן כליל על ידי המדינה. מדובר בכל חשבונות הבית -מים חשמל, טלפון, גינה, נקיון, הכל.

המדינה מממנת את כל המחייה של ראש הממשלה -אוכל, ארוחות, קניות, נסיעות לחו״ל, עוזרת בית והוצאות שוטפות אחרות. כמו כן מקציבה המדינה לו ולרעייתו סכום של 50 אלף שקל בשנה(תמורת הצגת קבלות) עבור הוצאות ביגוד.

לרשות משפחת נתניהו עומדים שלושה רכבים. רכב השרד של ראש הממשלה - עליו הוא משלם מס גבוה ביותר, עקב שוויו הגבוה, רכב ונהג המוקצים לרעיית ראש הממשלה ורכב נוסף השייך ״למעון ראש הממשלה״, ומשמש בין היתר להסעות עבור ילדיו.

המס הגבוה על רכב השרד(11 אלף שקל) אינו במקומו והוא נחשב לאבסורד, כיון שהדבר נכפה על ראש הממשלה על ידי היחידה לאבטחת אישים בשב״כ. נתניהו נוהג להתבדח על כך באומרו, כי מצידו היה מוותר על הרכב ועובר למאזדה פשוטה.

עיון בתלוש שפירסם נתניהו מגלה כי הוא נהנה מקוי טלפון ומארבעה עיתונים יומיים על חשבון המדינה. עם זאת הוא משלם מס עבור הטלפון והעיתונים. כמו כן מנוכים לו משכר הנטו כשלושת אלפים שקלים לצורך הפרשות לקופות גמל והשתלמות, כך שבסופו של דבר סכום הנטו שלו עומד על יותר מ־18 אלף שקלים.

ולמרות כל זה, בהשוואה לנשיאים וראשי ממשלות בעולם, מדובר בשכר נמוך יחסית. ראש ממשלת סינגפור מרוויח 743 אלף שקל לחודש, הנשיא אובמה - 119 אלף שקל לחודש, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל - 90 אלף שקל בחודש, ודיויד קמרון ראש ממשלת בריטניה - 83 אלף שקל. עוד עולה, כי בניגוד לנתניהו, שפרסם באופן חריג מידע על שכרו, הרי שבארה״ב מדובר כבר במסורת קבועה. מדי שנה ב־15 באפריל, היום האחרון להגשת הדו״ח השנתי למס ההכנסה, מפרסמים נשיא ארצות הברית וסגנו את המשכורת השנתית שלהם, את רווחיהם מהעבודה בבית הלבן, ואת ההכנסות הצדדיות שהם עשו
מכספי תמלוגים שקיבלו על ספרים שפרסמו.

נתניהו כאמור נהנה מסכום קטן יחסית בהשוואה לעמיתיו בעולם, אולם לאחר פרישתו יהיה מבוקש בעולם העיסקי וכן במתן הרצאות, ויוכל לקבל סכומי עתק. כך עשה לאחר שהפסיד בבחירות ב־99 לאהוד ברק, וכך עשה ברק עצמו לאחר שהפסיד את ראשות הממשלה. השנים השתכרו(לא רע..) מסבבי ההרצאות שקיימו ברחבי העולם ובעיקר באר-ה״ב. לפיכך לאור כל האמור, אין לרחם על ראש הממשלה ועל ״שכרו הנמוך״.

והיו בכל זאת מספר אנשי תקשורת, שטענו כי לנתניהו מגיע יותר, רק בגלל הקושי בעבודה. ״סוף סוף, כל בוקר הוא צריך להתעסק עם ברק, לשמוע את ליברמן ולהתמודד עם התקשורת. רק על זה מגיע לו הרבה יותר״..


"אופציה צבאית"

סיבה נוספת: מדוע נתניהו עושה כל מאמץ להשאיר את ברק בממשלה.

ראש המוסד היוצא, מאיר דגן (אורח קבוע במדור) ביקש לפני פרישתו, להזהיר מפני תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן. בדבריו אמר כי עד 2015 לא תהיה פצצה גרעינית איראנית. כמו כן אמר כי על מדינת ישראל לצאת למלחמה רק אם תותקף, או רק אם ״חרב מונחת על צווארה״. דבריו של דגן זכו להבלטה רבה לא רק במדינת ישראל, אלא ברחבי העולם. התבטאויות כאלו מפיו של דגן נחשבות לנדירות. נתניהו לא אהב את הדברים, ואנשיו ציינו, כי בשעה שמתנהל קרב עולמי נגד הגרעין האיראני, דברים שכאלו רק מחלישים את המאבק וגורמים לו נזק. באחד מכלי התקשורת אף נכתב כי נתניהו נזף בדגן על הדברים. אין זה סוד, כי מהות הויכוח קשורה למחלוקת בצמרת המדינית ביטחונית - האם לתקוף את איראן ולצאת למלחמת מנע, שתביא לפגיעה קשה בעורף הישראלי. או להשאיר לעולם לטפל בעניין סיכול הגרעין, באמצעות סנקציות כלכליות. המחלוקת הזו טרם הוכרעה ולכן האופציה הצבאית נשארת כל הזמן על השולחן.

התומכים במבצע צבאי, או לפחות בהגברת האיום בכח, הם ראה״מ נתניהו ושר הביטחון ברק. הברית הפוליטית ביניהם נשענת בין השאר על הראייה המשותפת, כיצד לנהוג מול האיום האיראני. נתניהו אמר לא פעם, כי מדובר בסכנה קיומית. ברק מדבר מהפן הצבאי ואומר כי גרעין איראני, יגרום לצה״ל להיות בנחיתות אסטרטגית.

מנגד נמצאים ראשי זרועות הביטחון והמודיעין, שאינם מצדדים בפעולה צבאית. מדובר ברמטכ״ל אשכנזי, ראש המוסד היוצא מאיר דגן, ראש השב״כ יובל דיסקין וראש אמ״ן לשעבר עמוס ידלין. הם לא מסתירים שהאיום האיראני אכן מהווה סכנה, אך טוענים שאין לבצע נגדו מיתקפה צבאית, כיון שהדבר יסכן את מדינת ישראל, יגרום לאבידות רבות בעורף כתוצאה מתגובות איראן, החיזבאללה, החמאס וסוריה, הכלכלה תשותק, ואיראן תקבל לגיטימציה בינלאומית לבנות מחדש את המיתקנים ההרוסים, וכך תוכל להגיע שוב במהירות לגרעין.

הממשל האמריקאי מצדד בעמדת המתונים. אובמה חושד כל הזמן שנתניהו עומד להפתיע אותו, ומשגר ארצה שליחים בכירים רבים, המקיימים שיחות עם נתניהו והצמרת הביטחונית בנושא, רק כדי להמנע ממתקפה צבאית. במקביל גם אשכנזי המתנגד למיתקפה, גייס לצידו את נשיא המדינה פרס ואנשי ביטחון לשעבר. הדבר גרם לו לשבר ביחסים עם ברק. הרושם הוא שהרמטכ״ל הנכנס יואב גלנט, התקפי יותר מאשכנזי, ויצטרף לעמדתם בעניין המיתקפה על איראן.

יש גם הטוענים כי אחת הסיבות שנתניהו עושה כל מאמץ לשמור לצידו את ברק, קשורה לשיתוף הפעולה המחשבתי שלהם בעניין איראן. באם העבודה תפרוש, הרי שיורשו הצפוי של ברק, בממשלת ימין צרה, יהיה משה יעלון, המחזיק בדיעה הפוכה מנתניהו, וגם הוא מתנגד למיתקפה באיראן. גם ראש המוסד הנכנס תמיר פרדו מחזיק בדיעת קודמו - נגד מיתקפה.
וכך ממשיכים האיראנים בתוכנית הגרעין שלהם, ובמדינת ישראל נמשך לו הויכוח - בעד ונגד פעולה צבאית.




מוסד סגור


ישראלים באיראן: האם שוב מדובר בדמיון ערבי או בחפרפרת אמיתית?



המלחמה החשאית המתנהלת בין ישראל לאיראן נמשכת במלא עוזה. ההבדל: מדינת ישראל שותקת, ואיראן מתרברבת. כל העת ממשיכים האיראנים לאסוף מידע על מטרות ישראליות לצורך פיגועים וחיסולים כנקמה על חיסולו של קצין המבצעים של החיזבאללה -עימאד מורנייה, חיסול המדענים האיראנים והרס הכור הסורי.

מנגד עושים האיראנים הכל, כדי למנוע חדירות מודיעין ישראליות ללב טהרן וללב איראן. האיראנים מבחינים בחדירות הללו, מרגישים שדולף מידע החוצה, חשים בנזק הנגרם להם מכל מיני גורמים עלומים, בעיקר בפרויקט הגרעיני. לפיכך הם נחושים לעצור את דליפת המידע ולשים יד על אותם סוכנים, שלטענתם הם אנשי מוסד.

השבוע ״חגגו״ שירותי הביון האיראניים. היה זה כאשר התקשורת האיראנית הציגה ״איש מוסד״, שהיה מעורב כביכול בחיסולו של מדען גרעין איראני בטהרן לפני כשנה. החשוד, שנעצר בידי שירותי המודיעין של איראן, והתראיין בשידור, סיפר כיצד גויס למוסד וכיצד הנחו אותו להתנקש בחיי המדען האיראני.

לאיש היה סיפור מדהים. ״היו שני אנשים חדשים שהכרתי, שני קצינים ישראלים לגמרי שדיברו עברית״, סיפר ״סוכן המוסד״ למצלמה. ״בהראם היה המתרגם שלנו והקשר שלנו התבצע דרכו״, הוסיף וחשף פרטים. בהמשך, סיפר על הפגישה עם הסוכנים הישראלים: ״הגענו לנמל התעופה בתל אביב ובביקורת הדרכונים שאלו אותי שאלה, ובגלל שלא ידעתי עברית - התעורר אצל הפקיד חשד״.

״באותו הרגע האחראי ששמר עלי, נכנס לתמונה והציג כרטיס, לקח את הדרכון שלי ויצאנו מדרך אחרת מתל אביב לכיוון הכביש המהיר לירושלים. כחצי שעה לאחר מכן הגענו למטה המוסד, שנמצא על הציר הראשי בין תל אביב לירושלים״.

בהמשך מתאר ה״סוכן״ את מה שהוא חושב כ״מטה המוסד״: ״זהו מבנה שמוקף חומה באורך של שלושה ארבעה קילומטרים ומוקף בגדרות חשמליות״. בנוסף תיאר האיש כיצד חיסל, לכאורה, המוסד לפני שנה את מדען הגרעין האיראני מסעוד עלי מוחמדי, אחד מראשי תכנית הגרעין האיראנית.

״מילכדנו מכונית ליד ביתו שגרמה למותו. קודם לכן אימנו אותי כיצד לעקוב, איך לברוח ממעקב, וכיצד להצמיד פצצה מתחת לרכב״. עוד סיפר כי אימנו אותו
להטמין פצצה באמצעות אופנוע. ״במטה הסמוך לתל אביב אומנתי וקיבלתי פרטים מדויקים על ביתו של ד״ר עלי מוחמדי וסביבת המגורים שלו, כדי שאכיר לחלוטין את האזור והתנאים המבצעיים של ההתנקשות״.

שירותי המודיעין האיראנים חגגו כאמור עם העדות המצולמת, וציינו כי הצליחו להסב למוסד נזק כבד, בדיוק ביום השנה לחיסולו של המדען האיראני. במדינת ישראל הגיבו בביטול לפרסום, וטענו כי איראן מאבדת עשתונות ומכאן הפרסום של העדות המצולמת. הנימוקים כי מדובר בעדות מפוברקת נשמעים הגיונים - בקטע הבא.




סיפור צבעוני

סכויים קלושים: כיצד יתכן שהמוסד יכניס סוכן מאירן לתוך המטה?
המדען שחוסל ד״ר מסעוד עלי מחמודי, היה בכיר במערכת הגרעין של איראן. בתפקידו שימש גם כמרצה לפיזיקה באוניברסיטת טהרן. חיסולו בלב טהרן, בוצע כאשר מטען חבלה התפוצץ ליד ביתו. ההערכה היתה שהמטען הוצמד לאופנוע, שחנה בסמוך למכונית, והופ-על בשלט רחוק. זמן קצר לאחר החיסול, האשים הנשיא מחמוד אחמדינג׳אד את המוסד באחריות למעשה, ואמר כי שיטת החיסול היא ״שיטה ציונית״, ולכן הבטיח לנקום את מותו.

בינתים מתפארים האיראנים, כי הצליחו להנחית ״מכה קשה על תשתית הביון הציוני של שירותי הביטחון הציוניים״. העדות המצולמת יחד עם דברי שר המודיעין האיראני, שסיפר בפומבי, כי המודיעין בארצו הצליח לחדור למודיעין הישראלי ובדרך זו לאתר את ״סוכני המוסד״ שפעלו לדבריו באיראן, נועדו להראות כי האיראנים הצליחו לסגור את הפירצה.

השר האיראני סיפר כי בסך הכל נעצרו באיראן עשרה אנשים, חלקם חשודים במעורבות ישירה בחיסול של מדען לפני כשנה. ״השגנו מודיעין טוב, והצלחנו להחדיר אנשים שלנו לתוך המודיעין שלהם, כדי לאתר אנשים הקשורים למשטר הציוני״, אמר. עוד ציין כי ״כל המדענ-ים הבכירים באזור נמצאים בסכנת התנקשות ותחת איום של שירות הביון הציוני״.

במדינת ישראל כאמור לא מגיבים רשמית. אבל בחינת העדות המצולמת, מגלה כי מדובר בעדות לא סבירה. לא יתכן כי ארגון ביון כמו המוסד, יגייס מישהו מאיראן ומיד יכניס אותו למטה המוסד בת״א. אין ארגון ביון בעולם שהיה נוהג כך, לבטח לא המוסד. בדרך כלל מפעילים סוכנים באופן שהם לא יודעים עבור מי הם פועלים. ממדרים אותם לחלוטין, והם מכירים מפעיל אחד או שניים, שמעסיק אותם ולא נותן להם רמזים עבור מי הם עובדים. והנה כאן מעיד ״סוכן״ איראני, כאילו היה בתוך מטה המוסד בת״א, לשם לא מגיעים אפילו בכירים במערכת הביטחון. עקב כך נשמעת העדות מופרכת ומפוברקת.

כך או אחרת, המוסד וארגוני הביון במדינת ישראל, מודעים לניסיון של האיראנים לחדור ארצה וללקט מידע מודיעיני. הדבר נעשה באמצעות החיזבאללה ובאמצעים נוספים. לצורך כך משקיעה איראן הון, ומעסיקה סוכנים רבים. המוסד אינו חושף את הסיכולים המודיעיניים, אבל מעת לעת כאשר מוסרים צוי פירסום, מתברר על ניסיונות ריגול איראנים באמצעות סוכנים מקומיים.

כך או כך, באיראן מיהרו לפרסם על תפיסת ״סוכני המוסד״ במסגרת התחרות הסמויה בין שירותי המודיעין האיראניים למשמרות המהפכה - שני ארגונים שעושים
הכל כדי להראות, עד כמה הם מצליחים למנוע חדירות מודיעיניות של ״האויב הציוני״.

סיבה נוספת לפרסום העדות המצולמת, קשורה לביק-ורת של חוגים ממלכתיים באיראן, כולל הפרלמנט, על מחדלי השמירה שהביאו לחיסול בכירי הגרעין. לפיכך במטרה לנטרל את הביקורת, מיהר משרד המודיעין האיראני, להציג את ״סוכן המוסד הציוני״. הסיפור הצבעוני של האיש, נראה כאמור מופרך. כך לא פועל המוסד וכך לא פועלים שירותי המודיעין הישראליים.




"בין ששינסקי לשטייניץ"

מיהו השר המקרוב לראה״מ ומדוע פוגעים בן ללא הרף?

אין זה סוד שהשר הנאמן ביותר על נתניהו, מבין שרי הליכוד, הוא שר האוצר יובל שטייניץ. כבר בתחילת הקדנציה, כאשר כל המועמדים לשרים הלכו על קצות האצבעות כדי לא להרגיז את נתניהו עד קבלת התפקיד, התהלך שטייניץ עם ראש מורם, וידע לומר כי הוא יקבל את אחד משלושת התפקידים הבכירים ביותר בממשלה. תיק החוץ היה תפוס לליברמן, ועוד לפני שידעו שברק יכנס לממשלה, דובר על אפשרות ששטייניץ, ימונה לשר ביטחון, בהיותו יו״ר ועדת חוץ וביטחון לשעבר. לאחר כניסת ברק, התברר כי שטייניץ נשאר בכל זאת בליגה של הגדולים והוא מקבל את תיק האוצר. אולם מאז המינוי, אין לשטייניץ חיים קלים, לאו דווקא בגלל התפקיד הקשה והשוחק.

כבר כאשר מונה לשר האוצר, הודיע נתניהו כי הוא אישית יהיה ״שר על לעניני כלכלה״. נתניהו שהיה בעבר שר אוצר, חשב לקחת לעצמו את התיק מלא מלא, אבל הבין שלא יוכל לעשות זאת, ולכן הסתפק ב״שר על״. במסגרת תפקיד ה״על״ סגר ענינים בלי לשתף את שטייניץ.

כך ארע בעת הדיונים על התקציב בשנה הראשונה לממשלת נתניהו. ראה״מ ויו״ר ההסתדרות - עופר עיני, סגרו הכל בינהם יחד עם יועצו הכלכלי של נתניהו, אורי יוגב. התקשורת הכתירה אז את יוגב כשר האוצר האמיתי, ולשטייניץ לא נותר אלא להפגע. הוא לא ידע כי מדובר בפגיעה ראשונה - אחת מיני רבות, שעוד יגיעו.

בהמשך כופף נתניהו את שטייניץ בנושא תקציב הביטחון, וכן חזר בו מהטלת מע״מ על ירקות ופירות, למרות ששטייניץ דרש בתקיפות להטיל את המע״מ. השבוע הגיעו הדברים לשיא נוסף, כאשר בישיבת הממש-לה ביום ראשון, התעקש נתניהו לא לתת גיבוי לשטייניץ וערער על מסקנות ועדת ששינסקי, שטיפלה בהכנסות מאגרי הגז. ועדה זו הוקמה על ידי שטייניץ, ובאם יתקבלו המלצותיה, יהיה זה ההישג האישי שלו.

נתניהו לא הסתפק באי מתן גיבוי לשטייניץ, אלא התבטא באומרו, כי ״המשחק נפתח מחדש״. בדבריו הדגיש נתניהו כי בכוונתו להפגש עם שרי האוצר והתשת-יות ועם נגיד בנק ישראל, ולאחר מכן עם המשקיעים בקידוחי הגז, ואז יחליט על המלצה, אותה יביא לישיבת הממשלה. במילים אחרות: יש שני צדדים בעניין - והוא כראש ממשלה יכריע. הוא ולא שר האוצר, שנמצא באחד הצדדים.

שטייניץ שמע את הדברים והבין כי הכל נפתח מחדש, כולל הלחצים, הלוביסטיים, הקרב התקשורתי, ההפגנות וכל המודעות נגדו, כפי שהיו בזמן האחרון בכל אמצעי התקשורת, רק בגלל שנקט עמדה בעד העלאת תמלוגי הגז.

נתניהו לא אמר אמנם שלא יקבל את המלצות ועדת ששינסקי - אותה הקים שטייניץ, אבל אופן הצגת הדברים פגע בשר האוצר. האם שטייניץ הוא אחד מהצדדים ? האם תפקידו כשר אוצר לא מאפשר לו להביע עמדה ממלכתית. שר האוצר שוב מרגיש מושפל. בדיוק כמו שחש בתקציב הראשון, ובדיוק כמו שקרה לו על המע״מ על הירקות, עכשיו זה קורה לו עם ששינסקי. היו שיעצו לו להתפטר מתפקידו, באם נתניהו ימסמס את המלצות ששינסקי. האם שטייניץ בדרך החוצה? האם נאמנו של ראה״מ ילך בקרוב הביתה?


"בן ערובה"


תרגיל פוליטי פנימי: מה מונע מבן סימון לפרוש ממפלגת העבודה?

דניאל בן סימון - עיתונאי לשעבר, למד השבוע בדרך הקשה, מה קורה למי שרוצה לפרוש ממפלגת העבודה. מדובר אמנם במפלגה שעומדת לסיים את תפקידה ההסטורי(כפי שמתריע כבר זמן רב, איתן כבל - מזכ״ל המפלגה לשעבר), אולם ראשיה, עדיין יודעים כמה פרקים בפוליטיקה, והם ערכו השבוע תרגיל לבן סימון.

כאשר הצטרף בן סימון למפלגת העבודה, הוא תיאר לעצמו מציאות שונה לחלוטין. בראיונות עימו הסביר, כי הגיע כדי להשפיע, ולכן הוא עוזב את העיתונות, שם רק כותבים, ואילו בפוליטיקה משפיעים. עד מהרה גילה כמה טעה.

תחילה שימש תקופה קצרה כיו״ר סיעת העבודה, נהנה מיחסים טובים עם ברק, שהביא אותו לפוליטיקה, והיה גם קרוב לרה״מ נתניהו. אלא שמהר מאד חש תיסכול מאי התקדמות התהליך המדיני, התפטר מתפקיד יו״ר הסיעה והתקרב לארבעת המורדים. לאחרונה אף הצביע נגד תקציב המדינה והודיע כי אינו מחויב עוד למשמעת הקואליציונית.

הצעד הבא והמתבקש היה לצאת מהמפלגה, לפרוש מהכנסת או להקים סיעה נפרדת. בן סימון בחר באפשרות השנייה. אולם כדי לקבל מעמד של סיעת יחיד, דבר שיאפשר לו להתמודד לכנסת הבאה במסגרת אחת המפלגות המיוצגות בכנסת, עליו לבצע את ההתפלגות ממפלגתו באישור, קרי לקבל הסכמה בכתב של כל חברי הסיעה. מהלך כזה הוא בלתי אפשרי בעבודה. שום דבר לא נעשה שם בהסכמה.

אופציה נוספת היא, שבן סימון יודיע ליו״ר הכנסת, כי הוא עצמו פורש מהסיעה, ומקים סיעת יחיד. במקרה הזה חלות עליו הגבלות. הוא לא יכול להתמודד לכנסת הבאה מטעם מפלגה שנמצאת בכנסת הנוכחית, וכדי להגיש הצעות חוק או הצעות לסדר היום, הוא נדרש לקבל מכסות מסיעות אחרות. בן סימון לא רצה את המגבלות הללו, אך לא רצה להישאר בעבודה ובקואליציה. לפיכך רצה לעזוב בהסכמה וסיפר, כי יו״ר העבודה ברק ויו״ר הסיעה שמחון הציעו לו להקים סיעה עצמאית בהסכמה. מיד לאחר שהוציא את הודעתו על תחילת פעילותו לפרישה מהסיעה, התנערו אנשי ברק מהמהלך, ואמרו כי יו״ר המפלגה לא בירך על המהלך, והוא יחתום אחרון, לאחר שכל חברי הסיעה יחתמו. הודעה דומה יצאה מבן אליעזר, שאמר כי אין בדעתו לחתום על בקשתו של בן סימון להתפלג. ״המנדט אינו אישי, אלא של מפלגת העבודה. אין בדעתי לחתום לו״.

גם המזכ״ל חיליק בר, מקורבו של פואד, קרא לחברי הסיעה שלא לחתום, ולמנוע את מהלך הפרישה. בר קרא לשמחון, היחיד שכבר חתם, למשוך את חתימתו חזרה.
התומכים היחידים בפרישה הם חבריו של בן סימון לאופוזיציה הפנימית: איתן כבל, עמיר פרץ, וראלב מג׳אדללה. הם הודיעו לבן סימון שיחתמו לו, למרות שבפרישתו הוא מחליש את כוחם בסיעת העבודה.

״אני בן ערובה״ אמר בן סימון, לאחר שהבין כי עשו לו תרגיל פוליטי וכלאו אותו בתוך המפלגה, ממנה הוא רוצה לפרוש. ואם לא די בזה, זכה בן סימון גם להרבה דברי גנאי פנימיים על תפקודו הלקוי כח״כ, מהרגע שנבחר ועד היום.



"התפטרות והתפוררות"


השמאל החדש: העבודה ומרץ מתDפרות, והלוטשים עין להחליפן.


מיד כאשר נכנס בן סימון לכנסת, ערך אחד מכלי התקשורת הגדולים תחקיר אודותיו, וגילה כי בן סימון הוקלט במהלך הפריימריז ב־2008, כמי שמוכן לקבל תרומות במזומן בניגוד לחוק. גורמים בעבודה שהזכירו השבוע את התחקיר, מיהרו להוסיף: ״שלא ירחוץ בניקיון כפיו״.

חברים אחרים בעבודה אומרים כי לבן סימון אין במה להתגאות בפעילותו בכנסת. לדבריהם מדובר ב״ח״כ עצלן שלא עשה דבר למען הציבור וחבל שימשיך לקבל משכורת חינם״. חבר כנסת אחר אמר, ״הוא אינו יודע איפה חדרי הוועדות ואיך בכלל מחוקקים״.

עמיתיו לשעבר של בן סימון מהתקשורת, סבורים כי בהיותו עיתונאי, היתה לו השפעה הרבה יותר גדולה, ממעמדו הנוכחי הנמצא בשפל. הוא אינו דומה בשום צורה ליחימוביץ, שעברה גם היא מהתקשורת לפוליטיקה, אך היא משקיעה רבות בחוקים ויוזמות, בעיקר בענינים סוציאליים, ואילו הוא, שהיה עיתונאי הכותב הרבה על נושאים חברתיים, אינו מצליח לקדם מאומה, ולא הותיר שום חותם עד כה בכנסת.

בן סימון יכול להתנחם בעובדה, שהוא רק אחד מתוך קבוצה גדולה של ח״כים המאוכזבים קשות ממפלגת העבודה. בשנים האחרונות עזבו ונטשו את העבודה חברים בכירים רבים, המצביעים על אהוד ברק, כמי שאשם בכך.

בין העוזבים: אופיר פינס, דני יתום, אפרים סנה, יולי תמיר, משה שחל, עוזי ברעם, חגי מירום, עמי אליון, עמרם מצנע, אברהם בורג, ביגה שוחט, ניסים זווילי ועוד. אין זה הוגן להאשים רק את ברק במצב העכשוי של העבודה ובנטישת רוב הבכירים, אבל יש לו חלק גדול בכך.

אותם שכן נותרו, לוטשים עין החוצה, ומבקשים להמלט מהספינה הטובעת. מדובר בסגן השר מתן וילנאי השואף להתמנות ליו״ר הקק״ל, שלום שמחון, שרצה גם הוא בתפקיד ומחפש לעצמו דרך מילוט, וכן קבוצת המורדים המונה כיום את הח״כים כבל, פרץ ומג׳אדלה, המגששת את דרכה למפלגת קדימה. היחידים שעדיין מנסים להציל את המצב, הם השרים יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן - המתמודדים על ראשות המפלגה, וכן בן אליעזר, השואף להביא מישהו מבחוץ (הרמטכ״ל אשכנזי או להחזיר את מצנע) לראשות המפלגה.

מאחורי הקלעים פוקדים אנשיו של עמיר פרץ חברים לקדימה, כדי להקים שם בסיס כח ליום פקודה. במסגרת זו פקדו כבר אלפי חברים. פרץ אישר את ההתפקדות, אך קבע קו אדום, כשהורה לפקוד רק אנשים חדשים לקדימה, ולא להעביר אליה חברים רשומים מהעבודה.

מנגד הולכת ונבנית תנועה חדשה בשמאל, המקווה להחליף בבוא היום את העבודה, ולעקוף גם את מרצ. מדובר בתנועה הנקראת ״המחנה הדמוקרטי״ ומייסדיה הם הח״כים לשעבר אברהם בורג ומוסי רז וכן דב חנין מחד״ש. על רקע ההתפטרות הצפויה מהכנסת של יו״ר מרצ חיים אורון, ועל רקע התפוררות העבודה ומרצ גם יחד, מקוים בתנועת השמאל החדשה ליצור אלטרנטיבה פוליטית. בדרך הם יפגשו את ״השמאל החדש״ של אלדד יניב ושמואל הספרי. יכו אלו את אלו..


"ירי דו"צ"

כיצד ניתן למנוע ירי של אש "כוחותינו על כוחותינו" בלחימה בעזה?
הלחימה ברצועת עזה נגד המחבלים גובה קרבנות, כתוצאה מירי דו צדדי (דו״צ), ובעגה צבאית: ״ירי אש כוחותינו על כוחותינו״. בצבא עושים הכל להמנע מתק-לות כאלו, אולם הדבר קשה שבעתיים ברצועת עזה, הנחשבת לאיזור הצפוף בעולם, דבר שהופך את הרצועה לאיזור מורכב במיוחד ללחימה.

רק לפני שנתיים במבצע עופרת יצוקה, נהרגו ארבעה חיילים (מסך עשרת ההרוגים), כתוצאה מירי דו צדדי. הטעות בזיהוי הביאה פעמיים לירי פגזי טנקים לעבר כוחות צה״ל וכתוצאה מכך נהרגו ארבעת החיילים.

מצד אחד חל שיפור משמעותי באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, שנועדו למנוע תקלות שכאלו. מאידך התקלות עדיין מתרחשות, וכשזה קורה, הדבר כואב שבעתיים, בעיקר בגלל התחושה שאפשר היה למנוע את הדבר.

ואכן בשנה האחרונה התרחשו באותה גזרה ברצועה, שלושה אירועים שהסתיימו במותם של שני חיילים והביאו לפציעה קשה של חייל נוסף. רק בנס לא נרשם מספר הרוגים גבוה יותר. הארועים הללו העידו על חוסר תיאום בין כח הלוחמים לכח השריון, שחשב בטעות כי מדובר במחבלים ופתח לעברם באש.

שלא כמו במבצע עופרת יצוקה, שלוש התקריות האחרונות של ירי דו״צ, לא התרחשו בתוך שטח הרצועה, אלא בגיזרה מעט פחות מסובכת יחסית. מדובר בשטח הנקרא ״קו המגע״ הסמוך לגדר המערכת. צה״ל פועל באיזור הזה למנוע חדירות מחבלים והנחת מטענים על הגדר.

התקלה עצמה היתה במערכת חדישה ומדויקת מאד הנקראת ״מרגמת קשת״, המופעלת באמצעות מחשב. קוטרה הוא 120 מ״מ והוא נכנסה לשימוש בצה״ל לפני שלוש שנים. הפעלתה באמצעות מחשב מאפשרת כיון מהיר ופגיעה ברמת דיוק גבוהה במטרות של עד 7 ק״מ בקצב אש של 12 פצצות בדקה. כל מה שנדרש הוא להזין למחשב המרגמה את נקודת הציון שמתקבלת בדרך כלל ממפקדת הגדוד דרך קצין תיאום הארטילריה.

מבדיקת התקלה עולה כי נקודת הציון שהוזנה על מחשב המרגמה היתה מדויקת. אולם תקלה בחישוב מיקום אחד מקני המרגמה או בהעברת הנתונים לקנה, היא שגרמה ככל הנראה לסטייה בירי.

המערכת עצמה עומדת לשירות היחידות המוצבות סביב גדר הרצועה, במטרה לפגוע בחוליות המחבלים שמנסות לחדור למדינת ישראל. בפיקוד דרום לא מתכוונ-ים לעצור את השימוש במערכת קשת, אך יגדילו את מרחק הבטיחות בין הכוחות בשטח למטרות.


"סגירת מעגל"

כמה כניסות של פלסטינים מהשטחים ארצה נרשמו ב - 2010?

מערכת ״סגירת מעגל״ של אוגדת יהודה ושומרון, קיימת בצבא יותר משנה וחצי. מערכת זו מאפשרת תיעוד מדויק של מספר היוצאים והנכנסים מהשטחים למדינת ישראל ולהפך. בכל מעבר בגזרה, הוצבו מחשבים ובהם אותה תוכנה, המאפשרת את הבדיקה הזו.

״עד לפני כשנה וחצי לא היה ניטור של כניסות ויציאות״, אומרים בצה״ל. ״יכולנו לדעת כמה היתרים הונפקו, אבל לא ידענו מי עובר בפועל וכמה. אולם מאז הוכנה המערכת לשימוש, קיימת יכולת בקרה חסרת תקדים. ניתן ללמוד היכן עוברים הרבה פלשתינים, היכן פחות, איפה חשוב לייעל, והיכן להשקיע כספים. בנוסף, ניתן לדעת מי אכן חוזר מישראל לשטחים, ומי נשאר בארץ כשוהה בלתי חוקי״.

נתוני המערכת גם מפריכים את האשמות העולם (ובעיקר ארדואן) כי מדינת ישראל מרעיבה את הפלשתינ-ים ואינה נותנת להם אפשרות להכנס ארצה. מהנתונים עולה כי מספר הפעמים שאזרחים פלשתינים נכנסו ב־ 2010 לתחומי מדינת ישראל, באישור מלא עומד על יותר משבעה מיליון. המספר המדויק הוא: 7,740,381. בין הנכנסים ארצה: פועלים, חקלאים, מטופלים רפואיים, מבקרי משפחות ואף מבקרי כלואים.

מהנתונים עולה כי כ־52,000 היתרים מונפקים מדי שנה לשהייה במדינת ישראל. המנהל האזרחי מנפיק את ההיתרים בהתאם לצרכיו של כל מבקש. יש מהם המתבקשים לחזור בכל יום עד שמונה בערב, יש שיוצאים לשבוע ויותר, יש שרשאים להסתובב בכל רחבי הארץ, יש שמורשים להיות רק בסביבת בית החולים בו הם מטופלים או רק באדמותיהם החקלאיות.

מי שלא חוזר פעם אחת, סופג אזהרה. לאחר שלוש אזהרות, יופעלו נגדו סנקציות, הכוללות לדוגמא, שלילת ההיתר ליומיים שלושה. ״בזכות הסנקציות, חל בשנה האחרונה שיפור מדהים. אנשים רוצים לחזור ולכן צריכים לעמוד בתנאים. לא משתלם להם לפעול בניגוד לחוק״, אומרים באוגדת איו״ש.

המערכת עצמה עדיין אינה מושלמת כליל. נתוני הכניסה לישראל אמנם מדויקים לחלוטין, אך נתוני החז-רה עדיין לוקים בחסר. יש לכך שתי סיבות עיקריות. הראשונה: טעויות אנוש. מסתבר כי לא בכל המעברים מזינים תמיד את כל הנתונים, ולא תמיד עושים זאת כמו שנדרש. בניגוד לכך, כניסה למדינת ישראל מוזנת אוטומ-טית כשהחייל במעבר בודק את ההיתר (באמצעות כרטיס חכם או בדיקה ביומטרית, כדי לייעל הליכים).

הסיבה השנייה: הקושי לתיעוד במעברי הסגר. בניגוד למעברי התפר הקטנים, המיועדים בעיקר למעבר טרקטורים, ולתושבים, שחוזרים דרכם, בדיוק כמו שנכנ-סו ארצה, ולכן הם נרשמים בצורה מסודרת, הרי שמעברי הסגר קשה לעקוב. מדובר במעברי ענק לסחורות, רכבים, ואלפי פועלים. עקב כך לעוברים דרכם יש אפשרות לשוב מכל מעבר שבו הם חפצים. הרעיון חיובי בבסיסו ונועד להקל על איכות החיים, אך מקשה על התיעוד.

״אנו שואפים לבקרה רבה ככל הניתן, כדי לאתר כמה שיותר מהר את הפערים״, מדגישים באוגדה, ״אולם אף פועל או חקלאי פלשתיני לא יוענש אם אין ודאות מלאה. במקרים שבהם נתוני הכניסה והיציאה לא חופפים ונדמה שמדובר בטעות מערכת, אנחנו לא שוקלים פעמיים. מעדיפים לוותר ולא להעניש בסנקציות, מאשר להסתכן בהענשת חינם״.


"הכבאים והאש"

הפוליטיקה הפנימית של שירותי הכבאות: מי ינצח בקרב על האש?

עד השריפה שהתחוללה בכרמל ועד שלא ארע אסון האוטובוס הנורא, איש לא התעמק במבנה שירות הכבאות הארצי. רק לאחר האסון הגדול נחשפים רבים למבנה המורכב של הארגון.

מסע לתוך המבנה המורכב והחולה של שירותי הכיבוי במדינת ישראל, מגלה את הפוליטיקה הפנימית שפשתה בו. לא פלא שהרפורמה מעלה ויכוחים בין הכבאים המצדדים בה לאלו המתנגדים. לאלו ואלו יש סיבות אישיות, ורק מכח זה נגזרת עמדתם.

השאלה המרכזית היא, מדוע כועסים הכבאים על הכוונה להקים שירות כבאות לאומי? מדוע הם מתנגדים לשירות הזה, שלכאורה ישפר בצורה ניכרת את כל מערך עבודתם? כדי לענות על כך, יש לסקור תחילה את צורת עבודתם של הכבאים.

כך עובדת השיטה: מדינת ישראל מחולקת ל־24 איגודי כבאות. לכל אחד מהם שייכות הרשויות המקומיות על פי האזור הגיאוגרפי. בהנהלת האיגוד יושבים נציג השלטון המקומי, ובראשה מכהן בדרך כלל סגן ראש העיר או המועצה. הפוליטיקאים האלו מחליטים כמה כסף להקצות לשירותי הכבאות, מי יהיה המפקד המקצועי של האיגוד, כמה כח אדם דרוש, ואיזה ציוד יש לקנות. בנוסף ל־24 איגודי הכבאות, קיים גם ״ועד הכבאים הארצי״, המורכב מנציגי כל האיגודים, והוא זה ששולט בפועל בכל הכבאים בישראל. הדבר משפיע גם על שכר הכבאים.

כבאי ממוצע מרוויח כ־17 אלף שקל לחודש במסגרת הסכם שכר קיבוצי. אם הכבאי לא מתייצב למשמרת, הוא יקבל גם כן את המשכורת על השעות שלא עבד. כמו כן על פי התקנות, כבאים עובדים 24 שעות במשמרת, ונחים 48 שעות בבית. אלא שרבים מהכבאים עובדים במשרה נוספת בימי החופש ומכפילים את שכרם.

עתה מבקשת הרפורמה לשנות את הפוליטיקה הפני-מית, לסגור את כל האיגודים, לפטר את הכבאים שאינם כשירים, ולקצץ משכורות וכספי פנסיה. מי ינצח בקרב על האש?


"בקצרצרה"

הסיפורים הקטנים של השבוע


ביקור פתע - ראה״מ נתניהו, עשה דרכו השבוע למפעל ביטחוני במרכז הארץ. כאשר התברר שיש חלון קטן בלוח הזמנים, החליט לקפוץ ללא תיכנון מוקדם לביקור פתע באחד הבסיסים הסודיים במדינת ישראל. מדובר במטה הסיירת, שם שירת בעבר. ראה״מ הפתיע את הנוכחים, אך אלו התעשתו במהירות וקיבלו את פניו כיאות. ״אני חוזר הביתה״, אמר נתניהו, והלך לבקר בחדרי המגורים של החיילים. שניים מהלוחמים הופת-עו, כאשר נכנס לחדרם ומיהרו להתנצל על הבלגן. נתניהו הרגיעם, הצביע על אחת המיטות, וציין כי בדיוק שם ישן. לאחר שבחן את התנאים, את המזרן והנעליים, הגיע למסקנה, כי בהשוואה לתקופתו, היום הרבה יותר קל. ״המזרן כאן יותר עבה, הנעלים קלות יותר״. בהמשך עברו לדבר על המשקל שהחיילים נושאים על גבם, וגם כאן התברר לנתניהו שבימיו הכל היה יותר כבד. אם בן גוריון ובגין היה עורכים ביקור בלשכת ראה״מ היום, גם הם היו מגיעים לאותה מסקנה...

מי מפסיד יותר - לנוכח חשיפת תלוש המשכורת של נתניהו (ראו לעיל), בה ביקשו אנשיו להוכיח כי ראה״מ משתכר סכום מועט, יחסית לעבודתו הרבה, ויחסית לשאר מנהיגי העולם, הגיבו רבים ממתנגדיו בהערות עוקצניות רבות. הם הציעו לו לעזוב את התפקיד ולעבור למגזר הפרטי, אם כמנכ״ל בכיר, מרצה חובק עולם, עיתונאי, או אפילו להיות סוכן רהיטים, כפי שהחל את הקרירה שלו. ״אתה מפסיד הרבה כסף כל יום שאתה נשאר בתפקידך כראש ממשלה״, כתבו מתנגדיו, ומיד הוסיפו: ״תתנחם נתניהו, שלא רק אתה מפסיד, כל יום שאתה נשאר בתפקיד. גם אנחנו״...

התוכנית הודלפה - לא רק לשכת ראה״מ אינה חסינה מהדלפות, עד כדי בקשה מהשב״כ לגלות את המדליפים. גם בממשל אובמה דולף מידע החוצה לתקשורת. לאחרונה גיבש הממשל תוכנית סודית למנ-יעת הדלפות, אולם לגודל המבוכה גם התוכנית הזו דלפה החוצה. בממשל טרם התאוששו מהחשיפות של הויקיליקס, ולכן הסוכנויות הפדראליות עושות צעדים אגרסיביים למניעת ההדלפות. במסגרת זו גיבשו מסמך סודי שמורה על שימוש בפסיכולוגים וסוציולוגים למד-ידת סיכון ואמינות בהדלפות. אולם המסמך הזה דלף כאמור לתקשורת. בעקבות כך ניתנה הנחייה לכלל אנשי הממשל, לדווח על כל קשר לאנשי תקשורת ומערכות החדשות. ההדלפות מסתבר חוצות ים ויבשה וקיימות בכל הלשכות.

סוס עבודה - ראה״מ נתניהו נוהג לשבת פעמים רבות במקומו בכנסת, ולשרבט דברים על גבי נייר בכל פעם שמצלמים אותו. הפוזה הזו משווה לו חזות חשובה, כמי שמנצל את הזמן, וגם בכנסת ממשיך לעבוד. אחד מכלי התקשורת שיגר תחקירן מיוחד, שבדק מה רושם נתניהו כאשר המצלמות מופנות אליו. מה הוא כותב על הדף באופן קבוע ותמידי. האם הוא משרטט ניירות עבודה? האם הוא כותב נאומים, תוכניות לאומיות, או אולי מכין את המיתקפה על איראן?... התחקירן עשה עבודה נאמנה וגילה כי נתניהו מצייר ומאייר סוסים. ממש כך. הגילוי הזה מתאים לחשיפה השבוע של תלוש השכר של ראה״מ, שאנשיו התעקשו לומר כי הוא ״סוס עבודה״ (במובן החיובי), אך שכרו מועט. ועתה לא נותר, אלא לקשר ולקשור בין הסוס מהציור לסוס העבודה.

מכתבי כיסוי - מאז האסון בכרמל, מוצפת לשכת ראה״מ בעשרות מכתבים משרי הממשלה ומגופי הצלה שונים. כולם מבקשים להתריע ולהזהיר מהאסון הבא, וכולם מבקשים תקציבים, כדי שיוכלו להתמודד ולמנוע את האסון המתקרב. לנתניהו זה נמאס והוא הגיע לישיבת הממשלה בתחילת השבוע במצב רוח לוחמני. ״תפסיקו לשלוח לי מכתבי כיסוי״ דרש מהשרים, ״אי אפשר לעבוד רק למען ועדות החקירה הבאות, ולכן לשלוח כל היום מכתבים״. לאחר מכן הוסיף באופן מבודח: ״אם דואר ישראל היו מקבלים פרומיל שקל, על כל אחת מהבקשות ועל כל אחד מהמכתבים שאני מקבל, מצבו של הדואר היה מצויין״...