"כל המשנה ידו על התחתונה״ מ. שוטלנד
החרדים אינם מתרשמים מכנותה של המגמתיות הכוזבת הזו, והעותרים הרפורמים והחילוניים אינם זקוקים לה.
בשבוע שעבר, התקבלה החלטה של בג״ץ, שבעקרון פסלה את הסדרי ״מהדרין״ בתחבורה הציבורית, תוך שהיא מותירה לו איזשהו פתח מזערי וזמני הכולל הרבה הסתייגויות, ככסות לעוולה המעוותת של שלילת זכויות הציבור החרדי. כאן יש לציין ולומר, שכאשר אנו מתבטאים בלשון ״זכויות הציבור החרדי״, אין לראות בכך הסכמה מבחינה תיאורטית, לדון בערכי תורתנו הקדושה, ככאלו הנתונים לחסדי זכויות מיעוטים כאלו ואחרות. אולם אלו המינוחים בהם יש להשתמש אל מול המערכת המשפטית, העושה אותם פלסתר, תוך שימוש במניפולציות כטוב בעיניה.
אחד הטריקים החביבים על מערכת זו, הוא להציב בדיונים כאלו שופט חובש כיפה. זאת בשביל להסיט את הדיון להתמודדות עם כל מיני מובאות וציטטות מגמתיות מהמקורות היהודיים, או עם גחמותיו כמבין בעמקי הנרטיב החרדי. כך ניטל עלינו שוב, לשמוע את מטר תוכחותיו של השופט רובינשטיין והטפותיו, לאי אלימות, לסובלנות ולמעמד האישה.
אם גם יש בצקצוקים מעין אלו לעשות רושם על חברו השופט סלים ג׳ובראן, שאף ידע להצטרף לרובינשטיין בציטוט ״דעלך סני לחברך לא תעביד״, בלי שגיאות (היום ניתן לגזור ולהדביק), מחובתנו לומר, שהדברים מיותרים בתכלית ממה נפשך: בני ונציגי הציבור החרדי, אינם מתרשמים מכנותה של המגמתיות הכוזבת הזו, והעותרים הרפורמים והחילוניים אינם זקוקים לה, על מנת למרר את חיי זולתם.
עם זאת, יש להגיב ולהעיר על כמה נקודות לדוגמא, מתוך החלטת רובינשטיין וחבריו. זאת דווקא מהבחינה המשפטית ובשטחו הוא, שהאדם הסביר מבין בה, הרבה יותר ממה שהשופט מבין בדברי תורה. סוף כל סוף, יש להתייחס גם לטענות ״האלימות המילולית״, ״כבודם של הנשים״ ו״הלחץ החברתי״ העלול לגרום להם להקפיד על הסדר ״מהדרין״, שומו שמים, נגד רצונן.
היינו רוצים אפוא לדעת, כמה אנשים נשפטו בעשור האחרון,לא על ״אלימות מילולית״,אלא על אלימות מעשית יומיומית באוטובוסים ? מה מידת ביטחונן וכבודן של נשים בקווים שאין בהם הסדר ״מהדרין״, גם כאשר אין בהתנהגותן משום פרובוקציה מתוכננת ? ומהו תפקידו של המונח ״לחץ חברתי״, בדרדור דמותה החברתית של מדינת ישראל, כמו שנראית לעיני כל בר דעת, בנוסעו באוטובוסים, בעיקר בתחנות בהם עולים תלמידי מערכת החינוך המפוארת של מדינת ישראל ? על ההתעלמות משאלות אלו ומניעת זכותם של אזרחים
לנסיעה שלווה בסטנדרטים אנושיים, לא תכסה שום דמגוגיה.
ועל אף כל ההסתייגויות, לא נמנע מלהתייחס למובאה כל כך מופרכת מפי רובינשטיין, בבואו למנוע את קווי ״המהדרין״, בתואנה ש״כל המשנה ידו על התחתונה״.
אין אנו יודעים את מידת הבנתו של השופט בהיסטוריה, אך אם היא שווה למה שידע להציג במקורות היהדות, הבה נאיר אנו את עיניו:
עבור היהדות האוטנטית, אותו מוסד שאתה משמש, מהווה לא רק שינוי, אלא תחליף מוחלט, כפי שהיה זועק על כך מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצוק״ל ומכנה זאת במר נפשו, ״שפחה כי תירש גבירתה״.
אותו מוסד הכל כך רחוק ממקורות הציטוטים שלך, הוא שתחת אהרן ברק (המכנה אותך ״הגבאי״), לימד את הציבור במדינת ישראל, שלא רק שינויים גרידא, אלא אפילו מהפיכה של ממש, הם מבורכים ורצויים; שאין להיצמד לכללים משפטיים קודמים וניתן לעשות אותם פלסתר. והרי רק בזכות אותה ״מהפיכה חוקתית״, יכול להיווצר מצב כה סוריאליסטי, בו, ניתנת זכות עמידה כה מרוחקת ומופרכת, לגופים כמו תנועות רפורמיות וכדו׳, כבעלי עניין לייצג נשים חרדיות מקופחות, כביכול.
וזהו העיוות החמור מכל, לבוא ולומר, שכל המטען של הציבור החרדי מאז קבלת התורה, נכנס למסגרת ״כל המשנה״, אך הרפורם, שכל כולו אומר ״שינוי״ המוטבע אף בשמו, הוא הוא המודל השמרני ולו הבכורה...
"דוברים נאמנים, של מי?"
ש. ליזרוביץ
מסבירנים ותקשורתנים חרדים, מצליחים בטעות קשה, להביא את דברי ההסתה הגרועים ביותר ללב הציבור, קצת אחריות לא תזיק.
אחד מראשי הציונות, שסחף אחריו רבים וטובים, היה איש הדור זקן, שטליתו הגדולה תלויה על כתפו בכל בוקר, כשעטרה גדולה מתנודדת אנה ואנה. אותו רב, אף הקפיד על טבילה במקווה בכל יום לפני תפילת השחר.
באחד הימים, פנו כמה יהודים אל מרנא החפץ חיים זצוק״ל שהיה ידוע כמתנגד נחרץ לאותו רב, ושאלה בפיהם. ״מדוע מתנגד הרבי לרב?, והלא הוא מתפלל כירא השם, וטובל במקווה בכל יום ?״
״היצר״, השיבם מרן החפץ חיים, ״במקום להתאמץ ולהחטיא מאות איש, נוטל את הרב בכל בוקר למקווה, וכל המוני התמימים כבר יבואו אחריו מאליהם״...
דומה שדווקא ימים אלו, של הסתה בלתי פוסקת, ושל השתלחויות אנשי השמאל בכל מה שזז, ראויים למחשבה מעמיקה יותר, אודות שיתוף הפעולה הסמוי של חובשי כיפות ועטויי זקן. תקופה זו מוכיחה ומבהירה היטב, מדוע אין לתת לכל מי שרוצה ליטול את העט והמיקרופון, להיות פרשן ומסבירן.
טירוף המערכות שאוחז את שונאי הדת ואנשי השמאל בחודשים האחרונים, אינו זכור כבר זמן רב, גם בקורות ההסתה המתמשכת של יושבי המדינה. אין דבר שאינו מתקשר בדרך זו או אחרת לחרדים, לנציגיהם, להתנהגותם, להתנהלותם. הכל מותר, ההסתה חוגגת, ואוי לו למי שיעז להתקיף בחזרה. או אז נזעקים אבירי הצדק, ומגלגלים עינים בצדקנות.
בתקופה שכזו, יש צורך, חשוב ללא ספק, גם לענות, להגיב, להזהיר, להתריע. אבל.
אם כי אין ספק, שההסברה חשובה היא, ובוודאי יש מקום להשיב חורפינו דבר, לענות כסיל כאוולתו, ולהציג את אותם כלים ריקים, כפי הראוי והיאה להם. אולם יש גבול אסור, ישנם קוים, שמי שחוצה אותם הרי הוא נטול מינימום של אחריות רוחנית וציבורית, שכן הנזק הישיר, רב יותר מכל תועלת שהוא יוכל להביא.
לפני מספר שנים, כאשר שונאי דת, הפיצו חוברות ובהן דברי כפירה ופגיעה בכל היקר והקדוש, נטל יהודי יקר את הדברים, והחל מקריא אותם לפני תלמידים צעירים, תוך שהוא עונה תשובות ל״שאלותיהם״ של הרשעים הנ״ל. אולם אחד מזקני הדור שליט״א, עמד בתוקף שהדבר לא ייעשה. ״כוונתך לטובה״, אמר לאותו רב, ״ברם הסכנה איומה, בעצם הכנסת והשמעת דבריהם של הרשעים באוזני תלמידים, שכן יהיה מי שישמע את השאלות ופחות את התשובות״.
בשנים האחרונות גברה, למרבה הכאב, המציאות הבלתי נתפסת של תקשורתנים ומסבירנים ״ניו חרדים״, ה״מגיבים״ תוך כדי שהם מביאים לתודעת הציבור את כל זוהמת הדעת של המסיתים והמדיחים. כך, בדרך עקיפה, מצליחים להחדיר לתוככי הלבבות דברים שאפילו באלף לא בטלים, לגודל הנזק.
וכך, נמצאים ציטוטים וכותרות, משודרים או כתובים, ובהם ציטוט מפורט של דברי כפירה מהסוג הרדוד ביותר, של עיתונאים ואישים חילוניים ודל״ים, מה עלינו לחשוב? בשביל מה, למען השם, צריך לכתוב ולשמוע את זה ? נכון שהיחצני״ם או המסבירנים הניו חרדיים, ממשיכים אחרי הבאת שלל הציטוטים המזוויעים בהסברים ארוכים ומייגעים, אולי גם מנומקים. הם מתפלספים ומסבירים למה ומדוע לא צודקים אותם אומרי ודוברי דברי הבל. האח! יישר כוח לכם אוחזי העט המקלדת והמיקרופון! באמת, תודה. אחרי שהרעלתם רבים, בהם צעירים שעדיין לא למדו, קרו ושנו דיים. כשציטטתם את אותם דברים חמורים, מה חשבתם ? ומה לגבי מי שלא השתכנע מההסבר המנומק ?, ומי שלא עיין דיו ורק שמע וקרא את הכותרות עם הדברים החמורים ?
לא כל מה שמיועד לעינים הרחוקות משמירת מצוות, ולא כל טיעון המושמע בפני מתקרבים ומתקרבים בדרך, מתאים למוחות הטהורים של צעירינו ולאוזניהם של קהלינו.
כדאי גם לזכור, שהמושג ״ציבור קוראים חרדי״, אין משמעותו אנשים שמחפשים רק תמונות של רבנים, ופרסומות צנועות... החיסרון בהבנה הבסיסית הלזו, מעיד על עיוות יסודי בתפיסה - תפיסה המבינה שגם האזנה וקריאה של פרשנויות חסרות אחריות, יכולה להחשיב את השומע\קורא, כמי שספרי מינים נושרים מחיקו, ללא קשר לאורך הזקן.
ומי שחושב שהכוונה אליו, כנראה שהוא צודק.
"יסודות השיווק" ל. מאיר
הדרך להסברה אפקטיבית, מתחילה בליבנו פנימה,
כשיצא ג׳קי מחדרו של המנהל באותו בוקר, הוא היה מתוסכל ביותר. הדברים ששמע כלל לא נעמו לאזניו. הוא, שידוע היה כאיש מכירות מבריק, בלא מתחרים, לא נתקל מעולם בכישלון פנים מול פנים. אבל עתה, ג׳קי ידע היטב: הוא נכשל. איכזב.
פסגת הכישלון, היתה בפגישה אתמול. ג׳קי נשלח מצוייד במצגת משכנעת ביותר, במטרה ברורה: לגרום לקונצרן הענק לבחור בדגמי הרכב החדישים של מרצדס, עבור סגל העובדים הבכירים שלו. אילו היתה העיסקה יוצאת אל הפועל, היא היתה מכניסה רווחי עתק לקופתה המלאה גם כך של החברה, וכמובן, גם לכיסו הפרטי שלו כדמי תיווך.
אולם העיסקה לא יצאה אל הפועל. זה עתה זימן אותו המנהל הישיר שלו לשיחה, ובישר לו כי הקונצרן החליט לבחור ברכבים מתוצרתה של חברה מתחרה. המנהל לא אמר זאת במפורש, אך רמזים עבים כקורת בית הבד הופרחו לחלל החדר: אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, מכתב הפיטורין בדרך. במידה מסויימת, בצדק.
״איך זה קרה לי? איך נכשלתי?״ שאל ג׳קי את עצמו, ובתסכול עמוק טרק את דלת הפרארי שלו ויצא בדהרה מהחניון התת קרקעי.
ג׳קי אולי אינו מבין, אולם אנו מבינים גם מבינים. קשה לשכנע בעליונותה של מרצדס, בעוד אתה עצמך נוהג בפרארי. גם אם איש לא ידע על כך. במה שאינך משוכנע בעצמך, אתה תתקשה לשכנע אחרים. זה כלל מפתח בעולם השיווק, אבל לא רק...
בכל תחום בו נדרשים אנו לשכנע את הזולת בצדקת דרכנו, עלינו בראש ובראשונה להיות משוכנעים בעצמנו. לחוש את הדברים, לחיות ולהרגיש אותם ברמ״ח ושס״ה. אם לא כן, לא יהיה לכך סיכוי.
וזה, אולי, אחד הכשלים במערך ההסברה שלנו.
אנו מבקשים לשכנע את הצד שכנגד, בדבר חשיבות תורתם של אברכי הכולל ותלמידי הישיבות, אשר עליהם העולם עומד. אולם האם אנו באמת חשים כך?
אילו יגיע ביל גייטס לבקר בבית הכנסת שלנו, ובמקביל יגיע גם אברך כולל, מי יזכה ל׳שלום עליכם׳ לבבי יותר? האם זה שרכושו מסתכם בהבלי זהב וכסף, או זה שעליו העולם עומד? חוששני, שהתשובה ידועה...
כשאברך מן השורה עוזב את הסטנדר, וחוזר לקץ תקופה עם רכב מהודר ושאר סממני רווחה כלכלית, האם אנו מביטים לעברו ברחמים, על שהמיר חיי-עולם בחיי־שעה ? או שמא נשזרת נימה של קנאה לאותו מבט מן הצד?
והעיקר, כשאנו רואים את אותם ׳סתם׳ אברכי כולל,
הצועדים מידי בוקר ולומדים בשקידה ׳סתם׳ סדר ראשון, ו׳סתם׳ סדר שני, ולאחר מכן חוזרים ׳סתם׳ לכולל ערב, האם אנו מביטים בהם בהערצה? או שאולי, גם אצלנו, ישנה הערכה רק למצויינות ולבולטות?
על כל אחד מאתנו להשיב על שאלות אלו בכנות, באומץ ובגילוי לב, ואם אמנם נצליח לחולל את השינוי ולהביא לידי ביטוי אמיתי את היחס הראוי ללומדי התורה, כפי שאנו מציגים אותו טוב כל־כך ורוממותיו בפינו, אין ספק בכך שדברינו יישמעו יותר, וסיכוייהם להתקבל יהיו טובים לאין ערוך.
וכמובן, הדברים אינם אמורים רק בתחום זה. גם מלחמות השבת שלנו תהיינה אפקטיביות יותר אם נקפיד על ׳בורר׳ בדיוק כפי שאנו נלחמים על פתיחתה של רשת זו או אחרת ביום שבת קודש; גם מלחמות החינוך תהיינה יעילות יותר, אם נזכור כי חינוך הילדים הינו משימה המוטלת בראש ובראשונה על כתפינו כהורים, ומחייבת אותנו להקדיש מזמננו היקר בכדי להחדיר יסודות של אהבת תורה ויראת שמים לליבם של צאצאינו; וכן הלאה.
כשאנו עצמנו נעריך את המרצדס שלנו כראוי, ייקל עלינו לשווק אותה גם לסובבים אותנו.
"לו חכמו ישכילו" י. ויין
בנים עשירים יהיו לך,
אך את הזכות לבנים תלמידי חכמים כבר הפסדת,
בשנות בחרותו למד החכם צבי בישיבה הרחק מבית הוריו והתאכסן אצל אחד מבעלי הבתים האמידים של העיירה. מאחר והיה מתמיד ושקדן גדול, הירבה לאחר בשובו מבית המדרש לאכסנייתו. הנהגה שגרמה לשינוי משמעותי בבית מארחו, שבא לידי ביטוי בזמני הארוחות ובזמני השינה. מטבעם של דברים, גרם המצב למרמור רב בקרב בני הבית כלפי האורח, שכן הם לא ידעו להעריך את האוצר הגדול השוכן בקרבם. בשל כך, הפעילו לחצים כבדים על ראש משפחתם שיוציא את הבחור מן הבית. זמן רב נמשכו הלחצים, אך אביהם בעל הבית, דחה אותם שוב ושוב, בנסותו להסביר להם כי אך זכות היא עבורם שבחור מתמיד ועילוי ישהה במחיצתם. האב שמר בעקביות על כבודו ומעמדו של החכם צבי וסרב לשמוע עליו כל ביקורת.
הזמן חלף עבר, והלחצים מצד בני המשפחה הלכו וגברו. סימני שבירה החלו אט אט להסתמן בליבו של בעל הבית. וביום בהיר אחד הוא התפרץ. באותו יום הוא נתקל בבעיות קשות בעסקיו, שגרמו לו כעס ותסכול על מצבו הפרטי. בדיוק חלף על פניו הבחור המתמיד שנכנס כדרכו באיחור לבית מארחיו. הגיונו ושכלו לא עמדו לו באותה עת והוא קרא לעברו של החכם צבי כמה קריאות בלתי נעימות שהבהירו לבחור ביותר מרמז, היכן היו מעדיפים בעלי אכסנייתו לראותו.
שעה חלפה מן התקרית החמורה. סימני חרטה החלו לפעום בליבו של המארח, כשעל דלת הבית נשמעו דפיקות קלות. הוא מיהר לפותחה, והופתע לראות את פרנסיה של קהילה מכובדת ניצבים בפתח. הם בקשו מבעל הבית להפגיש אותם עם הבחור המתאכסן בביתו. בקשתם מהח־ כם צבי הייתה שיבוא לכהן כאב בית הדין בעירם. כתב הרבנות נחתם כנהוג ובו ביום יצא החכם צבי לכיוון עירו החדשה.
לפני צאתו פנה החכם צבי למארחו ואמר לו: ״היום, כאשר לא התגברת על עצמך, היה אמור להיות היום האחרון לשהותי בביתך, אך לא עמדת בניסיון ופגעת בי במילותיך. אילו היית זוכה להתגבר עוד שעה קלה, ולא היית מתרעם על הקשיים שגרמתי לך על ידי לימוד התורה שלי, היית זוכה לבנים תלמידי חכמים, עתה שלא זכית לכך, בנים עשירים יהיו לך, אך את הזכות לבנים תלמידי חכמים כבר הפסדת...
זכות גדולה, שהם עצמם לא מכירים בה, נקרתה בפני משרד האוצר ויתר משרדי הממשלה הרלוונטיים, לשאת על גבם, בעל כורחם, את העול הכספי של החזקת הישיבות הקדושות, הכוללים ומוסדות החינוך בהם מתחנכים רבבות תלמידים על טהרת הקודש.
בתחילת הדרך, לפני למעלה משישים שנה, נראה היה כי אותם גורמים העומדים בראשות אותם משרדים, ישכילו להבין את גודל הטוב המצפה למחזיקי התורה וינסו להקל מעל ראשי ומנהלי המוסדות במשא הכבד. תנועות ופלגים שונים בעם הבינו, כי לומדי התורה ועמליה הינם חלק רוחני לו זקוקה אומה העומדת ככבשה בודדה מול שבעים זאבים.
אולם זמן קצר חלף ואת ההבנה החליפו קולות ״קינה״ ונאצה. מילים כמו ״סחטנים, נצלנים ומשתמטים״, נהפכו לצלילי רקע בכל שיחה שעסקה בהקשר חרדי. וכתוצאה מכך, גם הזכות שלהם לסייע בהחזקת התורה פחתה. פקידי האוצר, פקידי החינוך ופוליטיקאים המבקשים לקבל כותרות אוהדות, מכבידים את ליבם ומקצצים בכבשת הרש.
המביט מן הצד רואה, כי אכן כלכלתה של מדינת ישראל חזקה. בעוד משבר פיננסי מכה במדינות העולם, הוא פסח על מדינת ישראל. אך למרבה הצער, הדור שקם כאן רדוד ושטחי כל כך, מנוער מכל שמץ של יהדות ומתבונה אנושית.
לו זכו והיו מגלים מעט סובלנות, היו יוצאים נשכרים. |