עכשיו כבר מותר לגלות. אין, לא היה, וכנראה גם לא יהיה, שום מוסד חינוכי ברחוב זיכוי הרבים. לא במספר 12 ולא במספר 14.

הכל התחיל לפני שבועיים. הטלפונים לא פסקו מלצלצל במחלקת נטיעות ומעקות־ בטיחות של העירייה. בזה אחר זה הגיעו למחלקה התרעות נרגשות מפני מה שעלול להתרחש חס־חס, אם העירייה לא תזדרז להקים מעקה בטיחות בשפת המדרכה הסמוכה לבניינים 12 ו־14.

- אנחנו מתקינים מעקות בטיחות רק בסמוך למוסדות חינוך - היתה הפקידה מדקלמת שוב ושוב את מדיניות הצבת המעקות של העירייה. אבל המתקשר התורן לא וויתר: בניין עם עשרות משפחות ברוכות ילדים, זה לא מוסד חינוכי? חייבים להתקין שם מעקות בטיחות. ויפה שעה אחת קודם.

ואכן, שעה אחת קודם שחלפו שבועיים, בשעת בוקר מאוחרת הגיעה קבוצת עובדים די חרוצים והתקינה מעקה בטיחות תקני מול הכניסה לבניינים המדוברים.

תושבי השכונה הוותיקה הרימו גבה: מה פתאום נזכרו עכשיו להציב מעקה בטיחות במרכזו של הרחוב? ועוד בסמוך לבנין שלאף אחד מהמתגוררים בו אין מי יודע מה קשרים מיוחדים בעירייה ? אבל למחרת, כשסדרת קופות צדקה פיארה את עמודי המעקה, כל הגבות הורדו.

מהרגע בו הולחמו 12 הקופות אל עמודי מעקה הבטיחות החדש, החיים בשכונה השתנו לגמרי. אנשים נהיו מאושרים יותר. די, גמרנו, נגמרו ההתרוצצויות. מי שרוצה לתרום, כבר לא צריך לטרוח. גם אם הוא תרם בתחילת מעקה הבטיחות ואחרי שני צעדים הוא מחליט לתרום עוד פעם, אין לו צורך לשוב על עקביו. שפע של קופות מלוות אותו לאורך כל המסלול. הותקנו גם כמה קופות מעברם השני של העמודים, כמובן, לנוחיותם של התורמים שמשום מה בוחרים לצעוד דווקא מעברו השני של המעקה.

אח, ימות משיח ממש. פעם יהודי היה יכול ללכת ברחוב אפילו עשר־פעמים־חי מטרים בלי לזכות במצוות צדקה. היום במרחק של פעם אחת חי מטר, יש לך עשר פעמים חי הזדמנויות. וזה עוד לפני שמבצע ״לכל עמוד יש קופה״ הגיע לשיאו. לפי התוכנית, כך מדווח כתבנו לענייני קופות מולחמות, בסופו של תהליך הלחמת הקופות על עמודי העיר, אמורים להיות בשטח לא פחות מעשרים וארבעה אלף קופות. כמניין קדיש תתקבל, טוב פעמים.

מבצע קיפות העיר מתבצע ביסודיות מלאה. אף עמוד לא נשאר מקופח. צוות מיוחד של לוכדי עמודים גלמודים, סורק את העיר לאורכה ולרוחבה. ישנם עמודים שמתחת כל קופה מולחמת עליהם קופה נוספת, נמוכה יותר, לרווחת הילדים.

פעם אחת בלבד גילו הסוקרים שני עמודים גלמודים סמוכים ברחוב די מרכזי בעיר, אבל ברגע האחרון לפני שהתחילו להלחים עליהם את הסחורה, פתאום הם זזו והתברר שאלו היו רגליים של עובר אורח תמים שעצר לרגע כדי לשאול מישהו איפה גר כהן.

מתנדבי איחוד הצלה גוש דן מספרים על מקרה מיוחד שהיה להם, אחרי שקיבלו בשעת בוקר מוקדמת הודעת חירום על אדם שרוע על המדרכה שאינו מגלה סימני חיים, כאשר ראשו שמוט בצורה חשודה על עמוד מעקה בטיחות. המתנדבים החרוצים עטו מיד למקום, שלפו לו במהירות את השיניים התותבות מהפה, דחפו לו סקשן לכיוון הגרון, נתנו לו מכת חשמל כמו שצריך - ופתאום האיש קופץ על רגליו, ומודיע בתוקף: חבריה, לא יעזור לכם שום דבר. אני תפסתי אותו ראשון. כל הלילה שמרתי עליו ורק לפנות בוקר מרוב עייפות נרדמתי.

- את מי תפסת ראשון - גמגם המתנדב ג. בתדהמה.

- את העמוד הזה...

למזלו של הפציינט, המתנדב מיד הבין במה מדובר ולא שלח אותו בדחיפות לאישפוז כפוי במחלקה סגורה.

- איך קלטת מיד על מה הוא מדבר? - שאל אותו יו״ר הצלה, בטקס התקופתי לרגל הענקת אותות הצטיינות למתנדבים שטרם נמצאה הזדמנות הולמת להעניק להם אות הצטיינות.

- למזלי, יצא לי קודם להכיר מקרוב את נושא קיפות העמודים - פתח ג. בסיפור מרתק -הייתי מוזמן לחתונה ב״פסגת האושר המלכותי״. תוך כדי שאני עומד ביחד עם הציבור ליד החופה, אני שם לב למישהו שמסתובב שם עם חבילה ביד ונראה שהוא לא שייך לשמחה. אחרי שנגמרה החופה, פתאום אני רואה אותו מסתלק מהשטח בלי החבילה. כמובן, מיד התחלתי לחשוד מה קורה כאן. ואז, עוד לפני שסידרתי לעצמי את המחשבות מה עלי לעשות, אני מסתכל על עמודי החופה ומה אני רואה שם? מישהו התקין על אחד העמודים קופה. מיד רצתי אחריו ושאלתי אותו: תגיד, לא מצאת מקום יותר נורמאלי לחבר אליו את הקופה?

- האמת - הוא אמר לי בהתנצלות - חיברתי אותה לעמוד של החופה בגלל שהתעצלתי. התוכנית המקורית היתה לחבר אותה לעמוד עם הפרוז'קטור שמחזיק עוזר הצלם.