כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    עקדת יצחק – לשלוח ילד לבית ספר

    21 תגובות   יום שישי , 14/1/11, 13:31

    "לו ניסתה מדינה זרה לכפות עלינו את הרמה החינוכית הקיימת בימינו, היינו רואים זאת כהכרזת מלחמה"
    הטענה המבריקה הזו נכתבה בדוח הוועדה הלאומית לבחינת החינוך, שמינה הנשיא רייגן בשנת 1983 בארה"ב.

      

    ומכיוון שתפקיד ראשון של הורים הוא להגן על ילדיהם, הרי המסקנה היא: הורים צריכים לדאוג שלילדיהם טוב בבית הספר.

      

    ------------------------------------------------------------------------------------------    

     

    כאשר הגיע בכורי לגיל בית הספר היסודי, התהפכו מעיי: גם הוא יעמוד בפינה? גם הוא ישנן פסוקים שאינו מבין? גם הוא יישלח להירשם? גם להורים שלו יקראו כדי לנזוף בהם דרכו? גם הוא יחכה לצלצול ויחכה לצלצול ויחכה לצלצול...

      

    ''

     


    לא רחוק מביתנו שוכן בית ספר הדו-לאומי דו-לשוני נווה שלום. נסענו לראות. הוסבר לנו לחנות לצד החורשה, ומשם כבר נראה. ואכן הייתה שם חורשת עצי אורן מצלים, ביניהם פזורים כמה מתקני משחק. החורשה הייתה ריקה ושקט מהדהד שרר סביב. רק ילד אחד התנדנד על פיסת עץ הקשורה בחבל לענף גבוה. "שלום" אמרנו, והוא הנהן. "פה זה בית הספר?" שאלנו, והוא הנהן. "זה הפסקה עכשיו או שיעור?" שאלתי, כי בהיסטוריה שלי יש שניים: או שכולם בכיתות או שכולם בהמולה בחצר. הוא משך בכתפיו וקימט מצחו בפליאה, הסתכל סביב, חיפש תשובה במציאות, ואז אמר: "אני לא יודע".

     

    ''

     

     

    באותו רגע ידעתי שזה בית ספר ראוי לילדיי. לאו דווקא בגלל השקפת עולם זו או אחרת, אלא בעיקר משום חוסר הצורך של בית הספר בשליטה בילדים, שקיבלה ביטוי בהתנהגות הילד.

     

    ------------------------------------------------------------------------

      

    שליטה: זה הדגל של מוסד בית הספר, באשר הוא, והוא מתאים למרבית ההורים שגם הם מוטרפי שליטה, שליטה, שליטה.
        סידור המרחב בטורים ובשורות: שליטה.
            סידור הזמן לשיעורים והפסקות: שליטה.
                "כולם לשבת": שליטה.
                    "כולם להסתכל ללוח": שליטה.
                        "יש לי עיניים בגב": שליטה.
                    "שקט שיהיה כאן": שליטה.
                "הצלצול בשבילי": שליטה.
            יומן איחורים: שליטה.
        ציונים ותעודות: שליטה.
    "גיל, תפסיק לחלום!": הכיתה צוחקת המורה שולטת.

     


    קחו רגע אוויר, וקראו את תיאור בית הספר היהודי באחת מערי תורכיה לפני 150 שנה לערך.

     

    הייתם שולחים לשם את ילדיכם?

     

     

    "הילדים היו מתחנכים בתלמודי תורה [...] אלה היו בתי כלא עצומים לילדים. בתלמוד התורה היותר עתיק והיותר נכבד שביניהם ישבו להם שמונה מאות תלמיד, כולם רזים, מטונפים, לבושים בלויי הסחבות, יחפים, כשהקדחת אוכלת אותם; רובצים בתוך חדרים צרים ונמוכים, ישנים או יושבים על הרצפה, תחת השגחת מורים מתנמנמים ואוחזים בידיהם אלות או מקלות ארוכים, ואינם יודעים אף את יסודות הפדגוגיה. הילדים היו מבלים במוסדות כאלה הרבה שנים מחייהם ומשננים, מבלי להבין כלום, במקהלה, בצעקות מחרישות אוזניים, הרבה פסוקים מהתנ"ך, שאותו היו מתרגמים ל'לאדינו', שאף אותו לא הבינו. שום תכנית והשגחה לא היו, והכל התנהל על פי שיטות עתיקות וכרצון איש ואיש".
    (נרסיס לון, חמישים שנות היסטוריה של חכי"ח. כרך ב', עמ' 35)

     

     

    בטח שלא!
    ובכן... רגע של יושר: מה השתנה?
    הילדים נקיים, בגדיהם סדורים, המורים משכילים ותוכניות חינוכיות יש לרוב.
    אלא שדבר אחד לא השתנה בין החינוך המסורתי המתואר לבין החינוך המודרני-תעשייתי הנוהג בימינו: הצורך ההיסטרי של המבוגרים לשלוט בדור הצעיר המתחנך. לשלוט ולמיין.

     

    אז, הייתה זו שליטה באמצעות בורות והפחדה. חינוך שלא לימד דבר מלבד יראה, וניתב את מרבית הילדים לקבל על עצמם עתיד של חוטבי עצים ושואבי מים. בתוך כך התגלו המעטים שהיו תלמידי חכמים, והם שהוכשרו להוביל לעתיד את התרבות האנושית מדור לדור.

     
    והיום: היום זו שליטה באמצעות השכלה ולחץ. ושוב – מרבית הילדים כושלים לצד הדרך, אינם עומדים בקצב, מוגדרים כלקויים למיניהם ["מוחלשים" – שמעתי שאומרים], מקבלים על עצמם עתיד של חוטבי עצים ושואבי מים. מעטים מתוכם מתגלים כראויים, הם המשכילים שיוכשרו להוביל לעתיד את התרבות האנושית מדור לדור.


    כללו של דבר, האינטרס העמוק של החברה הבוגרת נותר כשהיה: בית הספר הוא מוסד שליטה ומיון של בני הדור הבא.
    וההורים אינם חייבים לשתף פעולה עם עקדת יצחק ההמונית הזו.
    אפילו ששר החינוך כועס מזה נורא.

     

    אפילו מעט התעניינות מצד ההורים תוריש לילדיהם מתנה נשגבת: הם ילמדו שזכותו של אדם לערער על המובן מאליו. פי אלף חשוב יותר מכל השיעורים שילמדו יחד בבית הספר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/2/11 15:56:
      הבהרה נכונה: ודאי שיש מכול הטוב, אפילו יותר ממה שנהוג לחשוב.
      הנקודה היא שזו אחריות ההורים לוודא שאכן מעט מהטוב הזה מגיע גם לילדיהם.
        18/2/11 20:42:
      שלום גיל. פוסט מאלף. ילדיי מתחנכים במערכת החינוך הרגילה, ואני עוקבת בחששות רבים אחר צמיחתם שם. מוכרחה לומר שרשמיי ורגשותיי מעורבים. בצד כל אותם סממנים של שליטה, לחץ לשינון איסוף ידע ו"מצוינות" (מה שזה לא יהיה לעזאזל...) אני פוגשת אצלם אהבת לימוד, הם מביאים משימות שביצוען מחייב ומזמין - חשיבה, דמיון, יצירתיות. הם אוהבים רבות מהמורות שלהם - את חלקן אהבת נפש, והסיפורים המגיעים הביתה והמפגשים עם אותן מורות מעידים כי מדובר במחנכות במלוא מובן המילה. לא כולן. לא כל הזמן, וכשלי המערכת צורמים ומכבידים לא פחות מגילוייה האחרים שתארתי. אך רציתי לנסות ולומר שהתמונה מורכבת ולא כולה קודרת ופסימית.
        25/1/11 17:09:

      צטט: מאיה113 2011-01-25 17:08:35

      **נושא שגורם לחשוב.
      השארת אותי מהוהרת.
      תודה.

       תיקון:)מהורהרת:))))))

        25/1/11 17:08:
      **נושא שגורם לחשוב.
      השארת אותי מהוהרת.
      תודה.
        16/1/11 08:28:

      צטט: גיל גרטל 2011-01-15 22:11:32

      אקטיסיזטית - אכן כך. (מה נאמר?)

      כיתת יציבה - מהי מטרת השליטה? חיילים להגן על המולדת ופועלים לייצר הון. דא...
      יום יגיע והמורה תכנס לכיתה ותאמר: כולם לזוז!

      עכשיו אני יודע שאתה מבין את כול הסיפור. חוק חינוך חובה: הכשרת פועלים לעבודה בישיבה. לא סתם החל בשלהי המהפכה התעשייתית.

      היא כבר נכנסת לכיתה ואומרת כולם לשבת! זה אותו הדבר.

       

        15/1/11 22:11:
      אקטיסיזטית - אכן כך. (מה נאמר?)

      כיתת יציבה - מהי מטרת השליטה? חיילים להגן על המולדת ופועלים לייצר הון. דא...
      יום יגיע והמורה תכנס לכיתה ותאמר: כולם לזוז!
        15/1/11 22:05:
      עדיין, לא אמרת לנו מהי מטרת השליטה .
      לדעתי: 'אילופו ' של כול ילד לשהייה ממושכת בישיבה בכיסא.
      כאדם הוא תופס כך פחות מקום.
      15000 שעות ישיבה בכיסא בכיתה משפיעות יותר מכול מסר מילולי ,חיובי או שלילי. עליהן נאמר: הכלבים נובחים והשיירה עוברת. מי שעבר את זה(כולנו) לא יוכל להתייחס לכך באופן רציונאלי, כי כבר תוכנת.
        15/1/11 11:50:
      אני מאד אוהבת ומקבלת את דעתך, כל תחום בחיינו צריך להיות בעל אינטרגריטי בכל הרמות, מבחינה רוחנית, מנטלית ופיסית, רובם של עובדי החינוך עסוקים בחלק הפיסי, כך שאינם מסוגלים לעוף הלאה. המורה יודע שיש לו 40 ילדים בכיתה, שהוא צריך להשתלט עליהם, שיש לו פיקוח תמידי על הישגי הילדים ועוד מיני דרישות, כך שהעיניין נעשה טכני וצר.
      המהפכה חייבת להתחיל מהרמה הגבוהה יותר של החינוך,
      בהיותי סטודנטית להוראה השיעורים שהאוהבים עלי היו בתחום הפילוסופיה החינוכית, אך חברי ללימודים לא אהבו שיעורים אלה, העדיפו לקבל מערכי שיעור ולהעתיקם.
        15/1/11 06:58:

      צטט: גיל גרטל 2011-01-14 22:39:39

       

      סיגל, לדעתי בגיל 6 ראוי לילדים לקבל חיבוק אפילו אם הם טעו, שגו, לא זכרו או לא הבינו. אני בטוח שתסכימי.

      ברגע שמתייגים אותם כנכשלים ("מספיק בקושי" - אני הייתי) אנחנו מטביעים עליהם ערך עצמי נמוך שלא קל לתקן אותו.

      בקיצור: הילדות לילדים! הנעורים לנערים! והבגרות לבוגרים! 

      ================

      לדעתי ראוי לקבל חיבוק בכל גיל...:-)

      ואני מאד אוהבת את הגישה החינוכית שלך, כפי שהיא משתקפת

      מן הפוסטים,

      אבל... מבחינה יישומית לא הבנתי, איך הנושא של חוסר שליטה בא לידי ביטוי,

      למשל בגילאים היותר בוגרים.

      ילמדו ללא ציונים/הערכות?

      האופציה של תיוג לא פוסחת על שום גיל.

      אני לא חושבת, שנער/ה בגיל הבגרות יותר חסין/ה מילד/ה בגיל 6.

      ובכלל אנשים מתוייגים עד מותם, אם לא בציונים בביהס, אז על סטאטוס משפחתי,

      השכלה, מצב כלכלי, מראה חיצוני וכו' וכו'.

      (לא שאני מצדיקה תיוג בגלל קיומו, אני רק תוהה,

      האם החברה תוכל בלעדיו?!...)

        14/1/11 22:39:

      צטט: S-I-G-A-L 2011-01-14 19:02:18

      אני מתקשה לראות עולם לא הישגי.
      ואני עוד יותר מתקשה לראות מדוע הישגיות אינה ראויה.
      אפשר לטפח לצידה עוד כמה וכמה ערכים חשובים.

       

      סיגל, לדעתי בגיל 6 ראוי לילדים לקבל חיבוק אפילו אם הם טעו, שגו, לא זכרו או לא הבינו. אני בטוח שתסכימי.

      ברגע שמתייגים אותם כנכשלים ("מספיק בקושי" - אני הייתי) אנחנו מטביעים עליהם ערך עצמי נמוך שלא קל לתקן אותו.

      בקיצור: הילדות לילדים! הנעורים לנערים! והבגרות לבוגרים! 

        14/1/11 22:33:

      צטט: אלי כהן 2011-01-14 18:41:48

      אני מרשה לעצמי להישאר אופטימי.

      .

      לדעתי, בנושא זה לבתי הספר ולמשרד החינוך יש עדיין מה ללמוד מהמכינות הקדם צבאיות 

      אלי, תודה. גם אני אופטימי. אחת הסיבות שמשרד החינוך בלחץ הוא שיש יותר ויותר הורים שיוצרים אלטרנטיבות, שמשקפות למערכת הציבורית את הקודות החולשה שלה. אנחנו בהחלט קדימה.

      את המכינות אנני מכיר - מעניין להתוודע

        14/1/11 22:30:

      צטט: מעין ש 2011-01-14 17:41:30

      ודרך אגב, ילדי שסיימו בית ספר זה מכבר, הגיעו ממסגרת חופשית וידעו להשתלב בכלים שלהם בלי מורא ובלי אילוצים , הצטיינו בלימודיהם והם אנשים לומדים כל העת .
      כי ללמוד זה צורך טבעי ובית הספר הקונבנציונאלי כמו שהוא היום-רוצח את היצר הזה.

       

       מעיין - גם הניסיון שלנו הוא כזה. ומזכיר לי שכנים וחברים ששאלו בזמנו אם אני לא דואג שהילדים "יגיעו לתיכון ויהיה חסר להם חומר" ... רבאק - חומר אפשר להשלים, זו הגישה לחיים שמתעצבת לכאן או לכאן. 

        14/1/11 19:02:
      "הם ילמדו שזכותו של אדם לערער על המובן מאליו."

      בעיני זה צריך להיות משפט המפתח של כולנו.
      לא פעם ביטלו את דעתי על דבר כזה או אחר בטענה, שרבים אחרים חושבים אחרת, או כבר נכתב רבות על כך, שזה לא כפי שאני טוענת/חושבת,
      כשלמעשה כמעט כל דבר ניתן לערעור, אם לא היום, אז כנראה מחר.

      מצד אחד טמון בכך חוסר וודאות מתמשך, שאכן לא קל לחיות איתו, מצד שני כל האופציות פתוחות. שום דבר לא סגור וחתום.

      לענין שליטה בבתי הספר, אני מתקשה לקבל את הדברים, כפי שהם מוצגים בפוסט.
      חסר לי לצד האמירה של - מה לא, מה כן.
      זה קל (לפחות כך נראה לי) להתריס על שיטת ציונים, מבחנים וכו, אבל אני לא חושבת, שאלה דברים רעים כל כך, רק בגלל שיש ילדים שמתקשים.

      אני מתקשה לראות עולם לא הישגי.
      ואני עוד יותר מתקשה לראות מדוע הישגיות אינה ראויה.
      אפשר לטפח לצידה עוד כמה וכמה ערכים חשובים.
        14/1/11 18:41:

      גיל, יפה כתבת. בכ"ז נדמה לי שמאז "עקידת יצחק" הפרטית שלי ושל בני כיתתי חל שיפור ניכר במערכת החינוך. הבנות שלנו זכו לקבל חינוך מסוג אחר, קשוב יותר, יצירתי יותר ועם קשר הרבה יותר טוב בין מורה לתלמיד. אני מרשה לעצמי להישאר אופטימי.

      .

      לדעתי, בנושא זה לבתי הספר ולמשרד החינוך יש עדיין מה ללמוד מהמכינות הקדם צבאיות ( משרד הביטחון ) שבהן הלמידה בדרך הטבע עליה אתה כותב במאמריך היא דרך חיים. זאת אני למד מהמכינה בה נמצאת השנה הבת הצעירה שלנו וממכינות אחרות שבהן נמצאות חברותיה.

        14/1/11 17:41:

      צטט: מעין ש 2011-01-14 17:40:32

      אני מודה למזלי הטוב שכיום נשאר לי רק ילד אחד במערכת החינוך וגם את זאת אנו יכולים לתמרן כראות עינינו לשמור אותו ממוטיב השליטה וההפחדה.
      ילדינו הלכו לבית ספר פתוח שבמשך השנים הפך לגרין ווש החינוכי של יאפים מהכרמל. היים בית הספר הזה הוא הרע במיעוטו במערכת החינוך היסודי של חיפה.
      אני חושבת שאם הייתי צריכה היום לשלוח אותם למערכת חינוך, כנראה שהייתי עושה הכל כדי לתת להם מסגרת של הוםסקולינג במידה ולא הייתי מוצא מסגרת ראויה שלא מדכאת להם את היצר הטבעי ללמוד.
      ודרך אגב, ילדי שסיימו בית ספר זה מכבר, הגיעו ממסגרת חופשית וידעו להשתלב בכלים שלהם בלי מורא ובלי אילוצים , הצטיינו בלימודיהם והם אנשים לומדים כל העת .
      כי ללמוד זה צורך טבעי ובית הספר הקונבנציונאלי כמו שהוא היום-רוצח את היצר הזה.

       

        14/1/11 17:08:
      ססקיה: בטח שלא הכול שחור, אפילו באזורי מצאתי אור, ויש פינות כאלה בכל הארץ. רק ההורים צריכים לקחת אחריות.

      אגב "בינת הלב": עד שהילדים מגיעים לכיתה ה' (ובטח בחטיבה) כל התוכניות האלה נשכחות ואינן, כי צריך ללמוד למיצב
        14/1/11 17:05:
      מכשופה: האיש שלך יהיה מעורב בחינוך הנסיכה אפילו היא תלמד באולפנת עופרה...
      וחוצמזה: עצם הדיון ביניכם יותר חשוב מתוצאותיו
        14/1/11 17:04:
      לכלילדמגיע: יצא פתגם :) תודה

      ותודה גם ליבגניה על כוכב שקט
        14/1/11 16:00:
      בכל זאת לא הכל שחור, הנה, אצלנו מתקיימת תוכנית " בינת הלב".
        14/1/11 14:17:
      .........ועכשיו לך תסביר לאיש שלי למה אני מתעקשת להעביר את הנסיכה לדמוקרטי בהמשך הדרך.........
        14/1/11 13:39:

      לערער על המובן מאליו... ******

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין