והשירה היא נערת פושעים במושב האחורי של מכונית אמריקאית עיניה לחוצות כהדק ואקדח שערה יורה כדורי בלונד הגולשים לצווארה. נגיד שקוראים לה מרי, בלאדי מרי, ומפיה נסחטות המילים כמו מיץ מבטן העגבניה שקודם חתכו לה את הצורה על צלחת הסלט. היא יודעת שדקדוק הוא המשטרה של השפה ואנטנת העגיל שעל אוזנה מזהה מרחוק את הסירנה. ההגה יסיט את המכונית מסימן שאלה לנקודה והיא תפתח את הדלת ותעמוד בשולי הדרך כמטפורה למילה זונה.
אנשים.. אתה צריך להאמין בתובנות שלהם כדי להתנחם בהן.... לטבע יש כח אחר. אבסולוטי וחסר רחמים. תקרא לזה פגאניזם. לפעמים זה נח לשאת עיניים למשהו שגדול ממך כדי לזכות במעט הוקרה מחודשת....
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
{מי לייק}
תודה רבה :)
כן, הסף הזה מוכר מאד... שמחה שהתחברת.
כואב הפוסט בעיני אבל כואב בלי דמעות
הנחמות שלהם לפעמים שקטות מאילו של הטבע.