אי החולמים

מתעורר אבל לא קם, מתנגן בלי להשמיע אף צליל, ברחובות צועד בלבי שרים מלאכים מספרים לי על הרקיעים. מביט קדימה וממשיך ללכת אל מקום שלא קיים מקום שלא נברא מעולם, למרות זאת, נפשי משוואת בחיפוש אחר אותו מקום, שעליו רמזו לי המלאכים בשירתם. שמעתי עליו דברים נפלאים נקרא הוא אי החולמים המקום האידיאלי לחולם שכמוני.

הבנתי שהכניסה אליו מחייבת השראה אין סופית וניתוק לגמרי ממחשבות טורדניות של חיי יום יום. לא שאני מזלזל בחיי היום יום חלילה וחס. הרי הדבררים הללו יוצרו על ידי האדם ונוצרו בשבילו. בנינו מגדלים, הגענו לירח. הכריקטיקה האנושית על גווניה ורבדיה השונים, הייתה, הווה ותישאר כפי שירדה מהסדנה הבראשיתית.

ממשיך בצעדי "לאי החולמים" צעד אחר צעד, מקום בו אהיה אני ולא תמונה במסגרת אל מול קיר. קשת שלל גווניה פורשת חולמת בענן, פרח בר צומח לקצב עלעליו ואני מחפש שביל של אבנים צבעוניות.

אנשים גוועים ברחובות ומאידך חוגגים בחוצות. כל אדם חי בעולם משלו אך כולנו יחד יוצרים צלילים מעולפים הניגרים אל החלל ויוצרים את שירת העולם.אין הגיון בחיים ואין דבר הדוחף אותן להיות כאלה ובזה טמון סוד קיסמם.

מביט אני שמים, שמים מביטים עלי, מחבק כוכב צונח ממרום, הולך ענן לפני וירח מאיר אפלה. סולם הורד ארצה מגשר את האתמול למחר מוביליני לסף העולם, לפתחו של האי המאפשר בכח הביטוי היוצר להאדיר את החיים.

ערבות והררי עד, שמש ירח וכוכבים, רוחות ועבים, ריחות וצבעים, חיות ואדם. ליל ממית בנשיקה כוכב אחר כוכב יום חדש – שמש זורחת אי של חלום.