כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על הקלילות הבלתי נסבלת של החיים, הנסבלים - לפעמים

    8 תגובות   יום שבת, 15/1/11, 15:39

     

    ''

     

    כדי להתחיל רשימה, שיר, סיפור, כל מה שאני צריכה היא כותרת או משפט ראשון. אם יש לי אלו, הכל כבר יסתדר וייכתב או לא ייכתב. לפעמים, כשהכותרת טובה מאד, היא משתלטת עליי, עד ששביעות הרצון שלי ממריאה, מנפחת לי את האגו ומוציאה לי את החשק לכתוב את ההמשך. לא אחת כתבתי בזכות הכותרת, אבל הרבה פעמים, דווקא בגללה, יימח שמה,  לא כתבתי  מלה. לכי תסמכי\תשמחי על כותרת.

     

    הכותרת שלמעלה, שייכת לשני גאונים ספרותיים, למילן קונדרה, המוקדם ולמשוררת ויסלבה שמבורסקה, הרעננה תמיד. (הצרוף והשינוי הקטן – שלי)

    הראשון, סופר ונציג העם הצ'כי והאחרת נושאת בכבוד את שרביטם של הפולנים.

    לא מזמן ראיתי סרט דוקומנטרי על ויסלבה שמבורסקה, "החיים נסבלים, לפעמים", בבמויה של קתרינה קולנדה-זלסקה. בהשראת הסרט - הכותרת, ובזכות הכותרת, הרשימה.

     

    מה יש בשני המשפטים האלה שכל כך מושך ומשגע אותי.

    הם מדגימים את ההומור, יותר נכון את האירוניה, שאנחנו חסרים.

     

     

    ''

     

    אצל הצ'כים זה מולד. הם שגדלו על ברכיהם של ירוסלאב האשק ("החייל האמיץ שוויק") וממשיכיו, מילן קונדרה, והגדול מכולם בוהומיל הראבאל ("רכבות שמורות היטב" "שרתתי את מלך אנגליה") שותים את האירוניה עם חלב אמם ונחשפים אליה עם המשפטים הראשונים. אחרת, איך יכלו לשרוד, עם קטן כל כך, שנשלט ונכבש שנים על ידי גדולים וטפשים ממנו.

     

    הנה פסקה מדגימה מתוך  'שרתתי את מלך אנגליה", הגבור מתלמד במלצרות:

     

    "כאשר באתי למלון זלאטה פראהא, תפס אותי הבוס באוזן השמאלית, משך בה ואמר לי: אתה כאן פיקולו, כזה קטן, ובכן זכור! לא ראית דבר, לא שמעת דבר! חזור על מה שאמרתי! אז אמרתי, שלא אראה שום דבר ולא אשמע שום דבר. והבוס משך אותי באוזן הימנית ואמר: אבל עליך גם לזכור, שאתה חייב לראות הכל ולשמוע הכול! חזור על מה שאמרתי!  ואני מופתע למדי, חזרתי אחריו, שאראה הכל ואשמע הכל, וכך התחלתי."

     

    הרוסים, לעומת זאת, למרות סופריהם הנפלאים, רציניים, עמוקים, אבל חסרים אירוניה, אולי בגלל הנשמה הרוסית הגדולה, המלנכולית והטרגית כל כך.

     

    ''
     

     

    לפולנים, יש את זה. לא תמיד, רק בתנאי, שהם מוכנים לרדת מהסוס, (כן, זה אותו הסוס ממלחמת העולם השניה) ולהניח את חרב האבירים ואת השריון על הקרקע.

     

    לסבבומיר מרוז'ק (מחזאי אבסורד פולני), לויטולד גומברוביץ' (גם הוא סופר אבסורד) יש הומור מטורף ואבסורדי, אבל ויסלבה שמבורסקה נתברכה באירוניה,  אולי בגלל שמעדה ורכבה על הסוס בצעירותה, כשכתבה הספד\הלל לסטלין.

     

    בסרט היא מספרת בקריצה, שחייה מתחלקים, לתקופה שלפני טרגדית פרס הנובל ואחריה. עד טרגדית הנובל היא היתה אשה ומשוררת, מאז שזכתה בפרס, היא נאבקת להשאר אשה ולא אישיות.

    אגב, בסרט היא מזכירה את הצ'כים כמופת של עם שאפשר להתקנא בו, עם שבחר לנשיא את ואצלב האוול, סופר ואיש רוח.

     

    ''
     

     

    האשה הגדולה הזאת, למרות זעירותה, ובזכות צניעותה וחכמתה, יכולה לשאת את נס האירוניה. נס קטן, כמעט בלתי נראה, לא מתנופף ברוח ולא עושה רוח, אבל כמו עולה מבפנים, ממעמקי הקרקע, עולה מהבהונות לשפתיים, קורץ  בממזריות, מרחיב את שפתותינו לידי חיוך קטן,  וכך, מוכפל -  נחרט בנשמה.

    כמו מבטה של השחקנית, ג'ולייטה מסינה, מזיגה נדירה של עצב, תמימות וליצנות, שהונצח בסרטיו של פליני.

     

    ולמה אנחנו חסרים אירוניה.

     

    כי נגזר עלינו (אולי בטפשותינו)  לחיות על החרב. חרבות צריך לצחצח כל הזמן, צריך לנפח ולהתנפח. כדי להתעסק בנפח, צריך להתמקד בחרב, צריך לציית, להתמקד במטרה, להיות דחליל, טווס, חייל, נושא חרב ודגל, להרוג כשצריך ולפעמים גם כשלא צריך.

     

    כדי להגיע לאירוניה, צריך קודם כל לשרוד, אחר כך להסתכל על ההשרדות מבחוץ ולבסוף, צריך לתפוס פרופורציה, להתפשט מהאגו. לא -  אני ואפסי, מי ישווה ומי ידמה לי, אלא, לרדת מסוס החשיבות העצמית, להפגין צניעות, לרדת על הברכיים, להפתח, להתמסר אל העולם, להביט עליו בעיניים פקוחות ובתמהון, בלי דעות קדומות. לפרגן לזולת ולאלוהים. לא לכבוש את העולם, אלא להתמסר לו.

    שחרור החשיבות העצמית (בנפיחה, כמובן) ומחיקת האגו,  יורידו טונות ממשקלינו.

    בקלילות נמריא.

      

    ''

      

     

      

    ''

     

    בתמונות מלמעלה למטה

    1.תסרוקת על אם הדרך, עמק האומו, אתיופיה. צלום באבא- יאגה

    2.פסלים, גונדר- בעבר - מרכז יהודי אתיופיה, אתיופיה. צלום- באבא יאגה

    3.פעם יהיה גם לו - אולי. מקלאודגנש, צפון הודו. צלום - באבא יאגה

    4.פלפון, כלב ואגרוף קמוץ, מקלאודגנש, צפון הודו. צלום- באבא יאגה

    5.ואצלאב האוול - סופר, איש רוח, לוחם חופש ונשיא צ'כיה לשעבר

    6.ויסלבה שמבורסקה, משוררת, זוכת פרס נובל, אשה ולא אשיות - קוראת וממריאה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/1/11 22:31:

      צטט: anaatti 2011-01-18 23:43:14

      כדי להגיע לאירוניה, צריך קודם כל לשרוד, אחר כך להסתכל על ההשרדות מבחוץ ולבסוף, צריך לתפוס פרופורציה, להתפשט מהאגו. לא - אני ואפסי, מי ישווה ומי ידמה לי, אלא, לרדת מסוס החשיבות העצמית, להפגין צניעות, לרדת על הברכיים, להפתח, להתמסר אל העולם, להביט עליו בעיניים פקוחות ובתמהון, בלי דעות קדומות. לפרגן לזולת ולאלוהים. לא לכבוש את העולם, אלא להתמסר לו.
      שחרור החשיבות העצמית (בנפיחה, כמובן) ומחיקת האגו, יורידו טונות ממשקלינו.

      בקלילות נמריא.*

      להפיץ ברבים
      לשנן
      להפנים
      ולאמץ במיידית!!!!!!

      תודה זה ענק!!

      תודה, מזאת שעל הברכיים

       

        18/1/11 23:43:
      כדי להגיע לאירוניה, צריך קודם כל לשרוד, אחר כך להסתכל על ההשרדות מבחוץ ולבסוף, צריך לתפוס פרופורציה, להתפשט מהאגו. לא - אני ואפסי, מי ישווה ומי ידמה לי, אלא, לרדת מסוס החשיבות העצמית, להפגין צניעות, לרדת על הברכיים, להפתח, להתמסר אל העולם, להביט עליו בעיניים פקוחות ובתמהון, בלי דעות קדומות. לפרגן לזולת ולאלוהים. לא לכבוש את העולם, אלא להתמסר לו.
      שחרור החשיבות העצמית (בנפיחה, כמובן) ומחיקת האגו, יורידו טונות ממשקלינו.

      בקלילות נמריא.*

      להפיץ ברבים
      לשנן
      להפנים
      ולאמץ במיידית!!!!!!

      תודה זה ענק!!
        18/1/11 17:30:

      צטט: זירעונית קוסמית 2011-01-17 23:48:23

      לחיי שחרור האגו


      תודה יקירתי לאירוניה מתמשכת שכזאת...

      לילה טוב:)*

      ובכלל לחיים!

      תודה

       

        18/1/11 17:29:

      צטט: דוד בובטס 2011-01-17 21:32:20

      מקסים...אולי נצרף ספירה לאחור,לרגע הפיכתנו לקלילים יותר?

      תודה. אני בעד. מוכנה להמריא ראשונה

       

      לחיי שחרור האגו


      תודה יקירתי לאירוניה מתמשכת שכזאת...

      לילה טוב:)*
        17/1/11 21:32:
      מקסים...אולי נצרף ספירה לאחור,לרגע הפיכתנו לקלילים יותר?
        15/1/11 19:08:

      צטט: נירית גלעד 2011-01-15 18:02:09

      פוסט מרתק ושילוב מיוחד בין התמונות לטקסט. אני מאוד אוהבת את הדרך בה את מעבירה מידע ורעיונות. תודה.

      לך התודה על הקריאה וההתיחסות

       

        15/1/11 18:02:
      פוסט מרתק ושילוב מיוחד בין התמונות לטקסט. אני מאוד אוהבת את הדרך בה את מעבירה מידע ורעיונות. תודה.

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין