כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הגיגים ושאר מיני ירקות

    ארכיון

    0

    "הסיפור שלי" עם שירה פליקס

    24 תגובות   יום שבת, 15/1/11, 16:30

    מוזמנים לצפות בי...... (קצת מתביישת)

    סוף סוף הצלחתי להעלות את תוכנית הטלוויזיה בה הופעתי בערוץ 10

    נא להמתין לאחר השיר של דניאל סולומון - אפשר להריץ עם החץ....

    -

    (אין אפשרות להעלות כווידאו... יש להכנס לאתר)

    -

    http://www.maabarot.org.il/חברים/דפיםאישיים/מפעלהמיםשליגאלישראלי/הסיפורשלי/tabid/178/language/he-IL/Default.aspx

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/9/11 22:06:
      גליה יקרה, כעת צפיתי בתוכנית שהופעת בה ואין לי אלא להודות בכאב שאחז אותי ובבכי הפנימי שהציף אותי אל מול סיפורך קורע הלב. נותרתי עם טעם מר. אכן, חוסר וודאות הינה עונש ואני מצר על העובדה שנכון ליום שידור התוכנית, ואחרי כל כך הרבה שנים - חווית את ומשפחתך הקסומה את הרגשת התסכול וחוסר הוודאות. אינני יודע מה ארע מאז, וכן האם הגשמת את חלומך בתחום המקצועי. עם זאת, אני מקווה כי הזמן הביא עמו בשורות טובות, ככל שניתן... כל כך צר לי על האובדן שחווית. באופן נדיר אין לי מילים נוספות לומר, ואולי זה בעצם כך אני מצליח להביע את צערי הרב. מי ייתן והשנה החדשה תביא עימה רק טוב לך ולמשפחתכם, ושלא תדעו עוד צער...
        21/1/11 08:03:

      המשיכי ככה,

      עם כל מה שאת ועם כל מה שאת נושאת

      ועם התעצומות שרק מתעצמות אצלך ♥

        20/1/11 19:18:
      סיפור עצוב ומקומם, בהחלט נראה שגלעד היה בחור מקסים
      ואבדה גדולה.
      את אישה חזקה והצלחת לבנות דברים נהדרים מהשברים.
      הייתי ביפן בדיוק שנתיים אחרי שגלעד נרצח, גרתי בשיזוקה חודש ועבדתי שם בבסטה, אז היה לי מצמרר כפליים.
      זה מצטרף לי לזיכרון של ים עם חול שחור, הרים ירוקים קטנים, שדות אורז לצידי הנחל, פסטיבל במקדש ויפנים שיכורים בלילה.
      ואכן הייתה שם גם חבורה לא קטנה, שייצגה את הפנים הפחות סימפטיים שלנו.
      בלילה הראשון שלי ביפן, מצאתי את עצמי בגסטהאוס ישראלים, אפוף עשן, שומעת סיפורי חוויות, מהכלא בישראל..חלק מחוויות הטיול הבלתי נשכחות.
        19/1/11 09:07:
      חודש מרץ מתקרב,המתנות בדרך.
        18/1/11 15:00:
      עצוב נורא
        18/1/11 11:32:
      עצוב.....
        18/1/11 11:24:
      גמני שמעתי כרגע עד הסוף
      עצוב מאוד וגם מרגש

      תודה
      שטוטית
        18/1/11 00:39:
      שמעתי עד הסוף. עצוב נורא.
        17/1/11 23:42:
      מרגש...מאוד.
        17/1/11 21:39:
      מרגש מאוד
        17/1/11 20:23:
      לא מצליחה לראות את הוידאו

        17/1/11 12:47:
      כואב ומרגש עד דמעות.

      ואת,את אישה מדהימה ומלאת אינטילגנציה .

      תהיו חזקים.
      יהי זכרו ברוך.
      סוף סוף חזרתי הביתה ואני יכולה להגיב על מה שראיתי כבר אמש
      תקשיבי גליה יקרה את אשה מלאה באומץ , העברת בי אמש צמרמורת לאורך כל הראיון
      ישבתי מרותקת
      אתם משפחה מדהימה
      מדהימה
        16/1/11 20:51:
      יקירתי.
      כמה חוזק יש לך, לשבת כך ולספר את הסיפור הכואב והעצוב הזה,צפיתי בעניים דומעות. אני יודעת שאין מנחם, מלבד לחיות את החיים ולהמשיך בשביל המשפחה, הילדים. מחבקת אותך ומקווה שיתגלה קצה חוט שיסיים את החוסר ודאות הזה שאתם חיים בו.
        16/1/11 18:46:
      מאד מרגש.
        16/1/11 18:29:
      הגם שקראתי, עקבתי אחרי כל התכנית, פה ושם עם לחלוחית בעיניים.
      נורא הקטע בו את מבשרת לאימא תוך כדי נהיגה, כשאינך יכולה לשבת לידה, להחזיק בה ובמידה מסוימת גם להיתמך על ידה.
      מאמינה שהפתרון והדין יבואו עוד לפני שתפתחי את המשרד שלך "גלעד חקירות" ♣
        16/1/11 16:34:

      צטט: נהר גועש 2011-01-16 10:20:29

      איזה סיפור....יואוו...אין לי מילים..
      יכולה רק להגיד-
      שאת ממש מקסימה מכל בחינה שהיא..
      דרך ההתמודדות..הדיבור..הכל
      ומעניין הסיפר על המזלות הקטנים שממשיכים
      זה בטח לא סתם.

      -

      האמת שהייתי דיי מרוגשת

      הקול שלי רעד

      אני לא רגילה למצלמות....

       

        16/1/11 12:16:
      ספור נוראי, ליבי איתכם.
      מקומם מאוד הטיפול במקרה,
      כל כך הרבה שנים אחרי ואין שום
      תשובה...
        16/1/11 10:20:
      איזה סיפור....יואוו...אין לי מילים..
      יכולה רק להגיד-
      שאת ממש מקסימה מכל בחינה שהיא..
      דרך ההתמודדות..הדיבור..הכל
      ומעניין הסיפר על המזלות הקטנים שממשיכים
      זה בטח לא סתם.
        16/1/11 08:57:
      קראתי.
      שימשיך המזל שלו..........
        15/1/11 23:52:
      ולפעמים אפילו אני, אין לי מילים מול כאב וחוסר אונים.
        15/1/11 21:27:
      צפיתי בך גליה, כיצד סיפרת את מסעך לצד הכאב. ראשית יהיה זכרו של גלעד ברוך ומי יתן וגלעד יחיה בך אך את תחיי את החיים כן באושר ותתחברי לשם משפחתך השורשי.
      לא קלה משימתך, לחיות כשאחיך איננו אבל נראה שתוכלי אם תבחרי למצוא כוח במשפחתך המחוברת.
      אני מקווה שאנשים קוראים את ספרך. ברגע שאין למילים יש עוד הרבה יותר משמעות כי הן המשמרות החוצה את מי שאננו כבר עימנו. אני שולחת לך חיבוק לכוח.
        15/1/11 21:21:
      סיפור קשה..
      משתתף בצערכם.
      וגם אני איבדתי אח ,שהיה בלכתו רק בן 19
      ואם היה בחיים ,,מחר בדיוק היה ''חוגג'' 41

      פרופיל

      טומבוי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין