יש לי במה בראש    
       
    והיא מציאותית יותר מכל במה    
       
    וכשאני יורדת ממנה    
       
    אני יורדת לשפל המדרגה     
       
    יש לי תאטרון שלם בראש    
       
     ואני בו הגבור    
       
    וכשאני מכבה את האור    
       
    אני גמור    
       
    וכשאני מפסיק לשחק     
       
    מפסיקים חיי    
       
    וכשאני מוריד את המסך     
       
    מאחורי ריסיי    
       
    אובדים כל ידידי    
       
    אהובי.    
       
    זכרונותי    
       
    צבעי    
       
    קסמי    
       
    באות בהלותי    
       
    חרדותי    
       
    גויותי    
       
    עלבונותי.    
       
         
       
         
       
    אם יונה וולך לא הייתה מתה מסרטן בגיל 41,    
       
    ואם ליונה הייתה גישה לאינטרנט כשהיא בת 63,    
       
    ומאושפזת בגהה.    
       
    ואם ליונה היה בלוג בקפה,    
       
    ואם יונה הייתה מפרסמת כאן את השיר הזה,    
       
    ואם לי היו מספיק, כדי לתת.     
       
         
       
    אם אמא שלי הייתה יולדת אותי ב-1963,    
       
    ואם יונה הייתה אז חלק מתוכנית הלימודים,    
       
    הייתי מחפשת את המספר שלה ב-144,    
       
    והייתי מזמינה אותה לבירה.    
       
    והיינו מעשנות בשרשרת,    
       
    ונועלות מגפיים בצבע אדום.     
       
    ומרכלות על רחל ולאה,     
       
    ומסתלבטות על ערן צור.    
       
         
       
         
       
    אם יונה וולך לא הייתה מתה מסרטן בגיל 41,    
       
    ואני לא הייתי שונאת לפרגן לנשים,    
       
    הייתי מקדישה לה כוכב.     
       
    כי עם נשים מתות, קצת פחות קשה לי.