
אני יושב לי לבדי בפיצרייה בסנטר One בירושלים ואני מבחין שבשולחן הסמוך באישה עם תינוק ונשים לידה שכול הזמן מסתכלת בי...
מעניין - אולי היא מתפלאת על ההתקנים שמוצמדים לי לאוזן חשבתי - מעיף בה מבטים מפעם לפעם ואז שגומר את משולש הפיצה - אני מבחין שמבעד לשערות מבצבץ מעבד שתל קלריון דור ישן...
טוב אז אני ניגש למפשפחתה ומספר קצת על עצמי - אז אימה (מה שנראה לי כאימה) - מספרת לי: היא חירשת הושתלה לפני שישה שנים וזה שיפר לה את השמיעה - והיא מודעת למה שהולך מסביבה...
טוב - מנסה לדבר איתה כמה משפטים - ואז אמה פותחת את הפה ואמרת לי - קשה לה לדבר ולהבין, אבל קודם לא שמעה כלל והיתה חירשת גמורה ועכשיו יש לה איכשהו שמיעה..
נו טוב אז היא שאלה אותי כמה שאלות עלי - וסיפרתי, וניפרדנו...
נו אפשר להיות מרוצים מהתפקוד השמיעתי שלה ? האם זאת שאלה של הסתכלות על מה שיש בכוס ? או שמסתכלים על מה שאין בכוס ? יצאתי די נבוך מהמפגש הזה...
|
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כידוע, כל אדם מצליח אחרת עם השתל.
מאחר ואיננו מכירים את הנשים בסיפורך, אין לנו דרך לדעת האם באמת ישנה שביעות רצון מן המצב כמו שהוא, או שזו הסתרה של ציפיות שנופצו זה מכבר, בייחוד אחרי שש שנים כבר.....
לא פלא שהיית נבוך - אני חושבת שכולנו אוהבים לשמוע את הסיפורים של ההצלחות ולא נעים לנו לראות אנשים שהצלחתם עם השתל היא לא גבוהה כל כך.....
זו ההסתכלות אכן על עוד צד- לדעת עד כמה השוני בטווח של ההצלחה הוא גדול מאוד, כמו גם השוני בהסתכלות המשווה על הדברים לפני ואחרי ההשתלה.
שבוע טוב!